מאירי על נדה מה

אדם מטמא מחיים ואין לך עוד בעל חיים מיטמא או מטמא מחיים אלא הוא אבל בהמה חיה ועוף מטמאין במיתתן מתורת נבלה השרץ מטמא לאחר מיתה בשמונה שרצים ושאר השרצים אף במיתתן אין מטמאין:

המפלת דמות נחש אמו טמאה לידה שגלגל עינו אף הלבן עגול כשל אדם מה שאין כן בבהמה חיה ועוף שהוא משוך מעט שהרי לענין מומי הבכור נחשב כמום לבהמה כשגלגל עיניה עגול כשל אדם ולדעת הפוסקים שאין טמאה לידה אלא במצח וגבינים ועינים ולסתות המפלת נחש אמו טהורה לידה וגדולי המחברים פסקו צורת הפנים באיברים שהזכרנו ובנחש פסקו שטמאה והוא תמה:

הנפל אין קדושיו כלום ואם קבל אביה קדושיה לא נאסר המקדש באמה ואחותה כלל והוא שאמרו כאן לר' מאיר דאמר בהמה במעי אשה ולד גמור הוא קבל בה אביה קדושיה מהו לאתסורי באחותה והקשה למימרא דחיי כלומר דהא איסור אחות אינו אלא בחיי הראשונה והא לא אמרה ר' מאיר אלא מפני שבמינו מתקיים הא איהו גופיה ודאי לא מתקיים ואין כאן שאלה ואמרו עלה עד כאן הביאו ר' ירמיה לר' זירא לידי גחוך ולא גיחך משום דאסור לאדם שימלא שחוק פיו כלומר שלא היתה כונתו לשאלת האחות אלא דרך בדיחותא מפני שאי אפשר הא מ"מ לאסור האם היתה השאלה ראויה ואף בזו אינה כלום שהמקדש את הנפל אינו כלום: