מאירי על נדה מו

כל שאמו טמאה לידה הבא אחריו אינו בכור לכהן אלא שהוא בכור לנחלה אחר שהראשון לא ילוד לגמרי הילכך הבא אחר הנפלים בנפל שאמו טמאה לידה ובן שמונה שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת והמפלת מין בהמה חיה ועוף במקצת צורת אדם והמפלת סנדל או שליא ושפיר והיוצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן אבל כל שאין אמו טמאה לידה הבא אחריו בכור אף לכהן:

השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה מצא בה דמות אדם לרבנן אסור באכילה אע"פ שהוא ממין בעלי פרסה הואיל ומ"מ אינו בצורת בהמה ולר' מאיר בעיא ולא אפשיט והלכה כרבנן אלא שקצת פוסקים משאירים אותה בספק וכן כתבוה גדולי הדור במסכת חולין ולא יראה ואם נולדה מיהא אף לר' מאיר אסורה שהרי נפל הוא אחר שאינו מתקיים ולא נשאלה אלא כשנמצא במעי הבהמה להתירה בשחיטת האם ולא שאלוה בבהמה במעי אשה שאין דרך לשחטה וטמא במעי טהור טמא וכבר ביארנוה במסכת חולין:

נברא בירך אחד ובעין אחת מן הצד אמו טמאה לידה שולד היה אלא שנמוח מצד אחד באמצע אמו טהורה שאין זה ולד אבל טמאה נדה שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם:

ילדה ילד שהושט שלו אטום ר"ל סתום לגמרי אינו ולד כלל ואין אמו טמאה לידה אבל אם היה ושטו נקוב ונעשה טרפה אמו טמאה לידה שמא מעיקרו ולד היה ולא גרע מנפל ואף כשתמצא לומר מעיקרו נקב ונעשה טרפה וגרע מנפל שמעיקרו הוה ולד שלם מ"מ ראוי הוא לבריאת נשמה אלא שלא יחיה שנים עשר חדש וכל שנולד מעיקרו טרפה אע"פ שטרפה אינה חיה ולד הוא ואמו טמאה לידה וגדולי הרבנים חולקים לומר שכל שנולד מעיקרו בטרפות אין אמו טמאה לידה ומפרשים אותה לדעת האומר טרפה חיה והביאם לפרש כן מה שראו בסמוך המפלת גוף אטום כלומר חסר אמו טהורה וקורא לו אטום כלומר שנאטמה צורת גופו ונשתנית משאר צורות והוא שאין צורתו נגמרת אלא שהיא כענין גולמי כלים וכן מלת גולם ענינו סתום ר"ל שאין צורתו נגמרת ואף זה לא נגמרה צורתו שהרי בחסרון הפילתו ואמר עליו שאמו טהורה ופירש בו ואיזהו גוף אטום כדי שינטל מן החי וימות וכמה כדי שינטל מן החי וימות ר' זכאי אמר עד לרכבה ר"ל כל שנטלה רגלו מן הארכובה ולמעלה ר' ינאי אומר עד לנקוביו שנטל הירך וחלל שלה שהיא קרויה נבלה לטמא אף מחיים ואמר בגמרא קא מפלגי בטרפה חיה דלר' ינאי טרפה חיה ולהכי מצריך עד לנקוביו אלמא דכל שאתה אומר טרפה אינו חיה אין אמו טמאה לידה והדברים זרים חדא דאם כן רבא דאמר ושטו נקוב טמאה לידה אתיא כמאן דאמר טריפה חיה ודלא כהלכתא ועוד מהיכן בא שכל שראוי לחיות זמן לא יהא קרוי ולד לטומאת לידה אע"פ שאינו חי שנים עשר חודש אלא זה שאמר קא מיפלגי בטריפה חיה לא שעקר המחלוקת בכך שאף כשתאמר אינה חיה ולד הוא אלא הם נחלקו בשיעור החסרון המונעו מקריאת ולד חד אמר עד הארכובה שכל שנולד מעקרו כך אין שם ולד חל עליו ולר' ינאי שם ולד עליו ופלוגתא דטריפה חיה ממילא נחלקו בה לא שמחלוקת זו תלויה עליו שאף אלו היה ר' ינאי סובר טרפה אינה חיה היה מזקיק עד לנקוביו ומכאן יראה לי לפסוק כדעת האומר עד לנקוביו ולא עוד אלא שגדולי המחברים פסקוה עד טבורו ונראה שהם מסכימים לשטתנו שאלו היה הענין תלוי בטרפות היינו פוסקין עד לרכובה וגדולי הדורות פסקוה עד לרכובה ומטעם טרפה אינה חיה ולא יראה לי כן וי"מ אטום סתום לדעת האומר לרכובה שאין לה חתוך רגלים כלל ולדעת האומר לנקוביו שאין לו נקב בית הרעי אלא שטבורו פתוח ולדעת האומר עד מקום טבורו שאף טבורו אינו פתוח ומ"מ באטום מצד הראש כגון שגולגלתו אטומה לאי זה פירוש שתרצה אמו טהורה: