מאירי על נדה מד

ודין קליפות שהזכרנו ענינם בין שהיא מעוברת והפילה כגון אלו בין שאינה מעוברת ויצאו ממנה אלו:

כבר ביארנו במשנה על שרייה זו האמורה בקליפות שהיא בפושרין ומ"מ לא הוזכר בה שיעור עמידתן בהן ולענין שרץ ונבלה שאין מטמאין יבשים אמרו שאם יכולין לשרות ולחזור כמות שהיו מטמאין והוזכר בה שיעור מעת לעת וראוי לומר בזו כן ששרץ ונבלה מתוך קשים צריכים שהות יתר מזו מ"מ ראוי להחמיר וכן שאף בחרותה הלכו בה בשיעור זה בפרק אלו טרפות ובפרק דם הנדה יתבאר שצריך שיהו פושרין כל מעת לעת:

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר המפלת מין בהמה חיה ועוף בין טמאה בין טהורה הרי זה נדון כולד ואם זכר תשב לזכר ואם נקבה תשב לנקבה ואם אינו ידוע תשב לזכר ולנקבה וחכמים אומרים שאם אין בו מצורת אדם אינו ולד ולפי מה שיתבאר בגמ' צריך שתדע שאם פניו פני אדם אע"פ שגופו בהמה אף לדעת רבנן אדם גמור הוא ואם פניו פני בהמה אע"פ שגופו אדם אף לדעת ר' מאיר אינו ולד כלל שהכל הולך אחר הפנים וכמו שאמרו בתלמוד המערב כלו אדם ופניו בהמה אפילו עומד וקורא בתורה אומרין לו בא ונשחטך כלו בהמה ופניו אדם אפילו חורש בשדה אומרין לו חלוץ או יבם ורבנן ור' מאיר נחלקו בשני דברים אחת בשכלו בצורת בהמה חיה ועוף הן גופו הן פניו שלדעת ר' מאיר אע"פ שאין מתקיים אחר שכלו צורת בהמה במעי אדם או שכלו אדם במעי בהמה הואיל ויש במינן מתקיים ולד הוא וכן שכתוב בהן יצירה כאדם וכן שעיניהם הולכין לפניהם ולא בצדיהן כדגים ולרבנן אינו ולד ונמצא בזו ר' מאיר לחומרא ורבנן לקולא והשניה שגופו בהמה ופניו מקצתם בצורת אדם ומקצתם בצורת בהמה כגון שנברא בעין אחת כבהמה ר"ל שעין אחת שלו דומה לבהמה או שבאיזה צד דומין פניו לאדם ובאיזה צד לבהמה ובזו ר' מאיר לקולא לומר שאינן ולד ומפני שאינו מתקיים ושאין במינן מתקיים ולרבנן הוי ולד הואיל ומקצת פניו פני אדם וכל איברי הפנים בדין זה חוץ מן האוזן שאין דמיונה כלום וכפשוטה של בריתא שהביאו למטה צורת פנים שאמרו אפילו פרצוף אחד חוץ מן האזן ואע"פ שפירשוה לדעת האומר כל צורה ולעכב כלומר שאם חסר פרצוף אחד מצורת הפנים אינו דמיון חוץ מן האזן שנויא בעלמא הוא ונוח לנו לפרשה כפשוטה להחמיר וזהו שאמרו כל שאין בו מצורת אדם כלומר מקצת צורת אדם אינו ולד הא יש לו מקצת צורת אדם בפניו הרי זה ולד והלכה כחכמים בשתיהן ומעתה אם הפילה דמות הדיא וקיפוף שהן עופות שבפניהם צורת אדם במקצת והוא שיש להן לסתות ר"ל לחיים זקופים כדין הולד ויש פוסקין שאין טומאה אלא כשדומה ברוב האיברים לצורת אדם והם המצח והגבינים והעינים והלסתות וכמו שאמרה ר' יוחנן בסוגיא זו אבל הפה והאזנים והאף אין דמיונן כלום ויש פוסקין בה כר' חסא שאמרה באחד אחד ר"ל גבין אחד ועין אחד ולסת אחת וכדאיתא בבריתא ועקר הדברים כמו שכתבנו ולהחמיר ומ"מ כתבו הגאונים שבזמנים הללו אין אנו בקיאים בדמיונות אלו ואף בהפילה כעין דגים ושרצים חוששת לולד לישב לזכר או לנקבה ואין נותנין לה ימי טוהר כלל:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כל גזירה שוה שאינה מופנית אפילו מצד אחד אין למדין הימנה כלל מופנית מצד אחד למדין ומשיבין מופנית משני צדדין למדין ואין משיבין וכבר ביארנוה בהרבה מקומות וכן ביארנו מה שנתגלגל מענין ושב הכהן ובא הכהן במסכת יומא ובהרבה מקומות מזה החבור: