מאירי על נדה מב

המפלת חתכה וקרעוה ונמצא בה עצם טמאה לידה כמו שכתבנו במשנה ויושבת לזכר ולנקבה אלא שאין נותנין לה ימי טוהר שמא הרחיקה לידתה כמו שיתבאר בפרק זה ואין בזו חלוק בין לבנה לשאר המראות שמאחר שאף בשאר המראות אין אתה דן אותה בדם אף בזו אתה דן אותה בולד אף בשאר המראות וכל שכן בלבנה ומ"מ גדולי הדורות פסקוה דוקא בלבנה ואין נראה לי וכן הפילה יד ורגל אע"פ שאין בהן חתוך אצבעות שלא הזקיקו חתוך אלא שעל ידי החיתוך מביאה קרבן ונאכל וכן כתבוה גדולי המפרשים אלא שיש פוסקין שכל שאין בה חתוך אצבעות חזקה מגוף אטום באתה וכן הכריעו בה גדולי הדור ושמא תאמר לשיטתנו היאך נדון חתיכה כולד הואיל ואין במינו מתקיים ושאין בו מצורת אדם כלום והלא בגוף אטום ובושטו אטום אינו ולד תדע שמגדולי הראשונים דוחין זו מפני זו ופוסקין אף בחתיכה שיש בה עצם שאינו ולד אלא שלשיטתנו חתיכה זו ולד היה מתחלה ונמוח או שמא מגוף שלם בא אבל גוף אטום וושט אטום מתחלת ברייתו נולד כך:

הרואה דם בשפופרת והיא שהכניסה שפופרת לפנים אם הוציא ראש השפופרת לחוץ עד שיצא הדם דרך השפופרת שלא בראית פני כותלי הרחם הואיל ויצא מ"מ טמאה אבל אם לא יצא הדם מן השפופרת אלא שעדיין הוא בתוכו כנגד בית החיצון שאלו היה כן באשה עצמה אע"פ שלא יצא לחוץ טמאה בנדה וזבה מדכתוב דם יהיה זובה בבשרה ובזב ובעל קרי אינו טמא עד שיצא לחוץ שאלוה כאן אם בנדה ובתוך השפופרת טמאה אם לאו וגדולי הדורות פוסקין בה שטהורה הואיל ואף באשה עצמה אי אתה מטמאה אלא מדכתוב בבשרה אף אתה אמור בבשרה ולא בשפופרת ואף גדולי הרבנים מפרשים בשפופרת כלי עלמא לא פליגא דטהורה היא ויראה לי לפסוק שטמאה ולפרש בשפופרת דכלי עלמא לא פליגי דטמאה וכדקתני בסופא דשמעתא רבנן סברי כיון דמוכחא מילתא דמינה קא אתי לא בעינן בבשרה וטעמא דמסתבר היא:

וחתיכה שיש דם בתוכה הואיל וסבירא לן אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם ואין אנו צריכין לבא בטומאתה מצד חתכה עצמה אין הפרש בין חתכה דשיעא לדאית בה נקעים נקעים שטפי דמים יכולים לצאת ממנה ליגע בבשרה דרך יציאתה שלא נאמרו הדברים אלא לדעת שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם ובאין בטומאתה מצד חתכה עצמה בשיש דם בתוכה ואין הלכה כן כמו שביארנו ואף המפלת שפיר ושליא טמאה כמו שיתבאר: