מאירי על נדה כא

צריך שתדע שקביעות הוסתות נעשה על יד אחד משלשה ענינים והם אבות לענין זה ותחתיהם הרבה מינים הראשון הוא הנקרא וסת הזמן והוא התלוי בימים השני הוא הנקרא וסת המקרה והוא התלוי במקרים המתחדשים באשה מאליהם ונקרא בלשון תלמוד וסתא דגופא השלישי נקרא וסת הסבה והוא התלוי במקרים המתחדשים באשה מחמת גרמות שלה וראוי לקרותו וסת הכפול או וסת המורכב מצד מה שנבאר הראשון הוא נחלק להרבה מינים מהם שרואה לזמן שוה אע"פ שאין הימים שבנתים מצטרפין עולין לחשבון אחד כגון מחדש לחדש או מאמצע חדש לאמצע חדש וכיוצא בזה אע"פ שאין החדשים שוים ומהם לימים ידועים ושוים לחשבון אחד אע"פ שאין זמן שוה כגון מעשרים לעשרים ואע"פ שזו בסוף החדש וזו בתחלת החדש והוא הנקרא וסת הפלגות ר"ל שמחלקים זה מזה ומהם בדלוג כגון חמשה עשר לחדש זה וששה עשר לזה ושבעה עשר לזה או למפרע ומהם לסירוגין ומהם שקבוע לשעות וכל אלו בכלל וסת הזמני דהינו הוא וסת התלוי במקרים המתחדשים בה מאליהם שאין האורח בסבתם אלא שהמקריים באים בסבתו והוא הרבה מינים פהוק או עטוש או צמרמורות וכיוצא באלו ר"ל שאם היא מפהקת או מעטשת או שאחזתה צמרמורות והיא למודה שבכל עת שתארע לה פיהוק רואה או בעטוש או בצמרמורות וכל שאירע לה כן שלשה פעמים נקבע לה וסת לאותו מקרה השלישי הוא שתלוי במקרים המתחדשים מצד גרמתה כגון שקפצה וראתה או אכלה שום וראתה וכיוצא באלו ווסת זה אינו נקבע באותו המקרה לבד שהרי אונס הוא ועל ידי אותה סבה הוא בא ואינו נקבע אלא בצירוף זמן ר"ל שאם היתה למודה שכל זמן שתקפוץ באחד בשבת תהא רואה אם אירע לה כן שלשה פעמים קבעה לה וסת לקפיצה באחד בשבת ולזו הוא נקרא מורכב או כפול שאינו נקבע אלא על ידי שניהם ר"ל הסבה והיום וכל אלו נקבעים בשלשה ראיות חוץ מווסת הפלגה במי שלמודה לראות מעשרים לעשרים וכיוצא בו שאינו נקבע אלא בארבע ראיות שהרי ארבע ראיות אין ביניהן אלא שלש הפלגות וכן הענין בדלוג לדעת קצת ודברים אלו כלם מתבארים בארוכה במסכתא זו והפרטים מסתעפים לכמה דינין כמו שיתבאר בפרטים איש על דגלו:

ובסוגיא זו התחילו בענין וסת הסבה וביאר שאם קפצה ביום ידוע כגון באחד בשבת וראתה וקפצה באחד בשבת וראתה וכן פעם שלישית קבעה לה וסת לימים וקפיצות וחוששת לוסתה בקפיצה ולא עוד אלא שאם קפצה באחד בשבת וראתה ועוד קפצה באחד בשבת וראתה ושבת שלישי קפצה ולא ראתה ואחד בשבת שאחריה ראתה בלא קפיצה אומרין שקפיצת שבת גרמה ראיית אחד בשבת ולא נקבע וסתה אלא בימים וקפיצות אבל אם קפצה באחד בשבת וראתה ועוד קפצה באחד בשבת וראתה ובאחד בשבת שלישי ראתה בלא קפיצה קבעה לה וסת לימים בלא קפיצה נתגלה הדבר שהיום גורם ולא הקפיצה ולמדת שהקפיצה לבד אפילו ראתה בכל עת שתקפוץ אינה קובעת וסת לקפיצות לבד וכמו שאמרו שכל שתקבענה מחמת אונס אין כאן קביעות וסת וגדולי הראשונים שבגירונדה כתבו בה שטה אחרת לומר שהמעשה בלא יום ידוע קובע וסת הואיל ובכל עת שתעשה למודה לראות והם מפרשים בסוגיא זו דברים שאינם מתישבים כמו שיתבאר בפרק האשה ועיקר הדברים כמו שכתבנו ומ"מ חד בשבא דנקט צריך שתדע שסימן בעלמא הוא שאם ראתה באחד בשבת הרי אחד בשבת הבא אחריו זמן זיבה הוא ואין אשה קובעת בו וסת אלא לומר שראתה בזמנים מסודרים או תפרשה בחד בשבת רביעי שהוא זמן נדותה:

שבעת ימי נדה ואחד עשר יום של ימי זיבה הבאים אחריהם אין האשה קובעת בהם וסת אפילו ראתה בהם כמה פעמים במה דברים אמורים בשראתה בהן ממעין פתוח אבל ראתה בהן ממעין סתום הרי זו קובעת בין בימי נדה בין בימי זיבה וכיצד הן דינין אלו הרי שראתה באחד בניסן ובחמשה בו שנמצאת ראיית יום החמשה בתוך ימי נדות לראיית יום ראייה שלפניו ומנת כדרכה וטבלה וחזרה וראתה באחד באייר ובחמשה בו וכן באחד בסיון ובחמשה בו הרי קבעה לה לראשון של חדש הבא אבל לא לחמישי שראיית החמישי בימי נדות היתה וכל ראיית חמישי באה ממעין פתוח ואין זה וסת וכן בדרך זה אם ראתה אחד בניסן ובחמשה עשר בו שהוא זמן זיבה לראייה ראשונה וכן אחד באייר וחמשה עשר בו וכן אחד בסיון וחמשה עשר בו קבעה לה וסת לראשון של חדש הבא אחריו אבל לא לחמשה עשר בו שהרי ראיית החמשה עשר בימי זיבה לראיית שלפניה ובאה לה ממעין פתוח אבל אם ראתה באחד בניסן ומנת כדרכה וטבלה וחזרה וראתה באחד באייר ומנת וטבלה וחזרה וראתה בחמשה ועשרים באייר וחזרה וראתה באחד בסיון אע"פ שראיית אחד בסיון בימי נדות של ראיית חמשה ועשרים באייר קבעה לה וסת לכל ראש חדש הואיל והשתים הראשונות באו ממעין סתום שאני אומר ראיית חמשה ועשרים באייר מוסת ראיית אחד בסיון הוא אלא שנתרבו בה דמים וקדמו לבא וכן על דרך זה בימי זיבה אם ראתה אחד בניסן ואחד באייר וחמשה עשר באייר ואחד בסיון אע"פ שראיית אחד בסיון בתוך ימי זיבה לראיית חמשה עשר באייר קבעה לה וסת לראש חדש הואיל ושתים הראשונות באו ממעין סתום ומ"מ כתבו חכמי הדורות שבזמן הזה קובעת וסת בכל זמן שאם אתה מזקיקן לכך אתה צריך ללמדם פתחי נדות וזיבה ובאות לידי מכשול והדברים נראים:

ולענין ביאור זה שאמרו במשנתנו שהנדה אינה צריכה בדיקה מפני שאין בדיקתה מועלת לה כלום ושאלו בה הניחא לריש לקיש דאמר אשה קובעת בימי זיבתה ר"ל מפני שדמיה מסלקין ואף כשבאה ממעין פתוח אבל אין אשה קובעת וסת בימי נדה שפיר שהרי אין בדיקתה מועלת אף לקביעות וסת או לעקירתו אלא לר' יוחנן דאמר קובעת וסת אף בימי נדה תבדוק שמא תועיל בבדיקתה לקביעות וסת ואע"ג דבאשה שיש לה וסת נמי קאי מ"מ מועיל לעקירתו ולקביעות וסת אחר ותירץ ר' יוחנן כי אמרי אנא קובעת דחזיתיה ממעין סתום וכגון שראתה שתי פעמים בראש חדש ובשלישי בחמשה עשר לחדש ובראש חדש על הדרך שביארנו הא ממעין פתוח לא קאמינא ומתניתין במעין פתוח שהרי בתוך ימי נדה היא והלכה כר' יוחנן ובין בימי נדה ובין בימי זיבה קובעת וסת ובלבד ממעין סתום אבל ממעין פתוח בין בימי נדות בין בימי זיבה אינה קובעת על הדרך שביארנו ועדיין יש שואלים בה לריש לקיש נצריכה בדיקה שמא תפסוק ותחזור ותראה בתוך ימי נדותה ותחוש לאותו יום על הדרך שחוששת בוסת שאינו קבוע דאינה קובעת הוא דקאמר הא מיחש חיישא שהרי בסוף בנות הכותיים ל"ט א' אמרו כן ר"ל מיקבע הוא דלא קבעה הא מיחש חיישא אי נמי תבדוק לידע אם עדיין מדלפת בכל ימי הראיה עד שנדון את כלם בעונת הוסת וצריכה לבדוק לראות כמה ימשך עד שתחוש לכל זמן המשכתו ליום הוסת שאחריו ותדע שמכאן למדו רבני צרפת שאינה חוששת לראיות שבתוך זמן הנדות בין בפוסקת בין בשופעת או מדלפת והכל הולך אחר התחלת הוסת ומה שאמרו למעלה בפוסקת דהויין לה שתי ראיות התם להחזיקה בדמים לבד הוא שנאמר כן ומשום חומרא דטהרות אי נמי לבעלה ולענין כתמים לומר שמאחר שפסקה וראתה מוחזקת היא בדמים וכתמה טמא: