מאירי על נדה קמג

לענין ביאור כבר ביארנו במשנה שטבילת לילה ר"ל לזבה קטנה לליל השמור ולגדולה ליל שמחרתו שביעי אינה כלום וכן ברואה בתוך הי"א יום ר"ל קודם יום י"א וטבלה בליל השמור ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבין בקרבן בין לבית הלל וכן ביארנו שאם ראתה בי"א ושימרה את לילה וטבלה ביום י"ב כדין שומרת ולדעת בית שמאי ושימשה ביומה ואחר כך ראתה שלדעת בית שמאי מטמאין משכב ומושב צריך שתדע דרך ביאור שאף לדעת בית שמאי דוקא בראתה אבל אם לא ראתה אינן מטמאין משכב ומושב והוא שאמר רב כהנא ראתה שאני שאף זו מדברי סופרים ומגזרת ראיית נדה אטו ראיית זבה ולא כרב הונא שהיה אומר לדעת בית שמאי אף בלא ראתה וראיה לדבר ממה שאמרו הזב שראה ראיה ראשונה בית שמאי אומרין הרי הוא כשומרת יום כנגד יום ובכל יום השימור מגעה תלוי עד שיודע אם תראה ביום השימור ותהא טמאה או לא תראה ותהא טהורה ואף זו מגעו תלוי עד שיודע אם יראה פעם שניה להיותו זב לטומאה או לא יראה ויהא דינו כבעל קרי בעלמא ולבית הלל דינו כבעל קרי לגמרי ואוכל במעשר לשעתו אחר טבילה והלכה כבית הלל וכן מצינו שהמסיט את הטפה של ראיה ראשונה בית שמאי אומרין תולין כלומר עד שיודע אם יראה פעם שניה כדין הראשונה ובית הלל מטהרין כדין בעל קרי שאינו מטמא במשא ואע"פ שהלכה כבית הלל כמו שביארנו מ"מ לענין ביאור למדנו לבית שמאי מאחר שמקיש ראיה ראשונה של זב לשומרת יום כנגד יום ומפרש בה שתולין אלמא שאף בשומרת יום כנגד יום תולין עד שיודע אם תראה אם לאו וכל שלא ראתה אינה מטמאה משכב ומושב ומכל מקום רב הונא תירצה לדעתו שלא אמר אלא בבועל שומרת יום כנגד יום שאף רב הונא מודה אף לבית שמאי שביום השימור כל שלא ראתה לא ניטמא בועלה ולא דמה את הזב לזבה אלא לבועלה ועיקר הגירסא אינהו דשכיחא בה טומאה גזרו רבנן אינהו דלא שכיחי בה טומאה לא גזור רבנן ואין גורסין איהו דלא שכיח ביה דדמים באיש לא שכיחי ויש גורסין כן ואידי דתנא רישא הכי תנא ליה בסופא וזה שלדעתו מטמא משכב ומושב ואינה מטמאה את הבועל משום דמשכב ומושב שכיחי וגזרו ביה רבנן אלא שכל אלו שינויי דחיקי נינהו וכן שבמשנתנו בכל שתוך אחד עשר יום טבלה ביום שלאחריו ושימשה הרי זו תרבות רעה ומגעה ובעילתה תלויין כלומר עד שיודע אם תראה כמו שביארנו וודאי דברי הכל היא אלמא בית שמאי אמר לזו אתם קורין תרבות רעה והלא לא נתכון זה אלא לבעול שומרת יום כנגד יום דאלמא לדידיה אף בלא ראתה טמא דברים דחוקים הם שהרי במשנתנו אמרו ומודים ברואה בתוך אחד עשר וכו' וודאי אכלה סופא קאי ועיקר הגירסא דרב הונא קתני לה ולא גרסינן תניא אלא דתניא ויש גורסין תניא מילתא באפי נפשה אלא שמכל מקום אף הם מפרשים דלסיועי לרב הונא אתיא והכל עולה לענין אחד: