מאירי על נדה יד

האשה שאחזוה צירי לידה וראת דם מחמת הקשוי אם בימי נדותה הרי דם נדות וטמאה נדה שהנדה מטמאה אף בשראתה מחמת אונס ואם בימי זיבה הרי היא טהורה ואע"פ שאף בזיבה מיטמאה מחמת אונס ולא נאמר מזובו ולא מחמת אנסו אלא באיש דוקא בשאר אונסין אבל דם שמחמת קשוי לידה טהור והוא שאמרו בתורת כהנים זוב דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד או אינו אלא מחמת עצמה ולא מחמת אונס כשהוא אומר זוב הרי אונס אמור ליטמא הא מה אני מקיים דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד ומה ראית לטמא באונס ולטהר בולד מטמא אני באונס שאין טהרה אחריו בדמים ומטהר אני בולד שיש אחריה טהרה בדמים ר"ל דם טוהר מעתה המקשה באחד עשר יום שבין נדה לנדה שהן ימי זיבה אפילו ראתה בהן ג' ימים אינה זבה ואינה טעונה שבעה נקיים ומ"מ אם פסקו ציריה קודם הלידה הואיל ושפת בנתים אין דנין אותו בדם קשוי ולכשתחזור ותקשה ותלד הרי יולדת בזוב ואע"פ שלא פסק הדם וכמה תשפה ותהא זבה מעת לעת שהן עשרים וארבע שעות הא פחות מכן אינו קרוי שופי כלל וטהורה:

הזב והזבה אין להם טהרה אלא שיעמדו שבעה נקיים ולכתחלה צריכין לבדוק בכל יום משבעת הימים ומ"מ כל שבדקו עצמן ראשון ושביעי ומצאו טהור אע"פ ששאר הימים לא בדקו טהורים ולא עוד אלא אפילו בדקו יום ראשון של שבעה לבד ר"ל חוץ מיום ההפסקה או יום האחרון לבד טהור כמו שיתבאר בפרק אחרון ואם בדקו יום אחד באמצע השבעה שאינו לא ראשון ולא אחרון אף זו לדעת גדולי המפרשים טהורה אלא שיש חולקין בזו כמו שיתבאר שם:

מן התורה אוכלין ומשקין אינם מטמאין את הכלים שאף כשנטמאו באב הטומאה הרי הן ראשונים ואין כלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וחכמים גזרו על המשקין כל שנטמאו באב הטומאה שיטמאו כלי גזירה משום משקה זב וזבה שהוא אב ומטמא כלים וכן גזרו בהם שכל הפוסל את התרומה שזו היא טומאה שניה שעושה שלישי בתרומה לפסלה יטמא משקין להיות תחלה להיות כל הנוגע בו מן הדברים המיטמאים בראשון נעשה על ידו שני לעשות שלישי בתרומה חוץ מטבול יום ואף זו לא גזרוה אלא במשקין שהן עלולים לקבל טומאה מפני שאין צריכין הכשר מעתה אחורי כלים הן של עץ שמיטמא מגבו הן של חרס אם יש לו בית קבול שיהא בו טומאת אויר כעין כוס זכוכית שיש לו אחורים עם בית קבול שנטמאו במשקין שכבר נטמאו בשרץ והם ראשונים ונעשו אחורי הכלי שניים וכבר ידעת ממסכת חגיגה פרק אחרון שהכלי לא נטמא כלו בטומאת אחוריו כמו שאמרו שם כלי שנטמאו אחוריו במשקין אחוריו טמאין אבל תוכו ואזנו ואגנו וידיו טהורים לתרומה אבל לא לקודש ואם נטמא תוכו נטמא כלו ואף לתרומה ואחר שכן האחורים נעשו שניים ואם נגעו בהן אוכלין טהורים שאין שני עושה שלישי לחלין ולא עוד אלא אפילו אוכלי תרומה לא נפסלו בהן שאע"פ שהשני עושה שלישי בתרומה מ"מ בטומאה זו הקלו שנטמא בטומאת סופרים שהרי מן התורה אין משקה מטמא כלי ומ"מ באוכלין של קדש אינו כן אלא מטמאין אוכל אם נגעו משקין באחורי הכלי ניטמאו ואפילו הם חולין ונעשו תחלה לטמא אפילו כלים וטבול יום שהוא טומאת התורה לתרומה וקדשים פוסל אוכלי תרומה שהשני עושה שלישי בהן ואינו מטמא משקין אלא שפוסלן שהרי לא גזרו בטבול יום לעשות משקין תחלה כמו שביארנו ומ"מ הכלי שנטמא תוכו במשקין פוסל אוכלי תרומה הואיל והחמירו בטומאת התוך ליטמא כלו החמירו בו לפסול אוכלי תרומה: