מאירי על נדה יג

עיסה שנולד בה ספק טומאה של תורה עד שלא גלגלה שלא בא עדין לכלל חיוב חלה תעשה אפילו בטומאה שמותר לגרום טומאה לחלין שבארץ ישראל משגלגלה הואיל וכבר באה לידי חיוב חלה והרי הן חלין הטבולים לחלה ודינן כחלה לענין זה ואסור לגרום לה טומאה ודאית שאע"פ שאף ספיקה אוסרתה מלאכול מ"מ אסור לגרום לה טומאה ודאית שנאמר משמרת תרומותי אחת טהורה ואחת טמאה שמרה ואע"פ שבחבית תרומה שנולד בה ספק אמרו יניחנה במקום התורפה מ"מ צריך להזהר שלא יטמאוה בידים ושלא לגרום גרמא קרובה לכך והנחה במקום מגולה חששא רחוקה היא והילכך תעשה בטהרה ר"ל בכלים טהורים ומפרישה ותולין בה לא נאכלת ולא נשרפת שכל שודאו מטמא את החלין מן התורה גזרו על ספיקו בחלין הטבולין לחלה ולא סוף דבר בספק טומאה שאף חלין טמאין בה והיא הרמוזה כאן בהוכחות כגון שני שבילין אחד טמא ואחד טהור ואינו יודע באיזה מהם הלך שברשות היחיד ספיקו טמא אף בחלין שיש כאן הוכח לטומאה או שהלכו שנים אחד בזו ואחד בזו ובאו לישאל בבת אחת שמטמאין אותן אף לחלין ואף ברשות הרבים שהדבר מוכיח שטומאה כאן וי"מ בה שהלכו שנים אחד בזו ואחד בזו ועשו שניהם טהרות והניחום זו בצד זו שיש כאן הוכח טומאה על כל פנים שהרי נגעו אלו באלו וטמאום אע"פ שלא נודע איזו מהם טמאה טומאה עיקרית ומטמאין אותן אף בבאו זה אחר זה אלא אף בטומאה שאינה מטמאה את החלין הואיל וספק טומאה מן התורה היא כגון זב וטהור שהיו פורקין את החמור או טוענין שאם המשא כבד טמאין שמא דחפו זה את זה ונשען הזב על הטהור וטמאו בהסיט לתרומה אבל לא לבית הכניסה ר"ל לאוכלי חליהן בטהרה ולדעת הפוסקין כן אלא שיש פוסקין בה שאף לחלין טמא וכדתנן סתמא הנוגע בזב או שהזב מסיטו טמא וכן נראה דעת גדולי המחברים הא טומאה דרבנן אין ספיקה מטמאה חלין הטבולים לחלה כמו שביארנו במעת לעת ואף של תורה במקום שאינו מטמא חלין כגון טומאה שניה אינו מטמא חלין הטבולין לחלה מעתה טבולת יום לשה את העיסה וקוצה ממנה חלה אלא שאינה קורא לה שם עדין שהרי חלה כתרומה ושני עושה שלישי בתרומה אלא מפרישתה ומניחתה בכפיפה או באנחוריתא שהם כלי גללים ואבנים או שאין להם בית קבול שאין מקבלין טומאה ולא משום טהרה שהרי אף שאר כלים אין מקבלין טומאה מטבול יום אלא שיהא לה בהם היכר שלא תגע בה אחר קריאת השם ואח"כ מקפת אותו כלי אצל העיסה וקורא לה שם וצרך הקפה מפני שדין חלין כדין תרומה לתרום מן המוקף ואע"פ שאמרו בתלמוד המערב אויר הבית מצרפן כבר פירשוה שם בשאינו מקפיד על תערובתו וזו מקפדת על תערובתה היא הואיל ובאה לקרות לה שם ובחמישי של סוטה ל' א' אמרו חלה נטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד שתי עיסות אחת טמאה ואחת טהורה נוטל כדי חלת שתיהן מעיסה אחת שלא הורמה חלתה ונותנה בין שתי העיסות וסומכה לטהורה ונוטל פחות מכביצה מן הטמאה שהרי פחות מכביצה אינו מטמא וסומכה לה כדי לתרום מן המוקף ומפני שאף זו מקפיד על תערובתן הוא ומ"מ זו של טבולת יום יכולה היא לסמכה לעיסת החלין שהרי אינה מטמאה את החלין ומנחת את החלה קודם שיקרא לה שם סמוך לעיסה וקורא לה שם ונוטלת עיסתה ואינה נוגעת בחלה ואף זו של סוטה יש פוסקין כחכמים שאסרו לעשות כן מפני שהוא מטמא אותו פחות מכביצה וכן כתבוה גדולי המפרשים וכן נראה מסוגיא זו שלא הזכירוה באותם שהלכה כר' אליעזר ושמא תאמר ואחר שכל שמקפיד על תערובתו צריך סמיכה ממנו היאך התירו בבדיקת חבית להפריש ממנה על האחרות כתבו בתוספות שדבר לח כל שהכלים סמוכים הוו להו כנגיעת גוף בגוף ביבש וי"מ אותה בתרומת דמאי שאינה צריכה מוקף וי"מ שאף בודאי לא נאמרה אלא בנטילה מן הטהור על הטמא אבל טהור על הטהור אינו צריך מוקף בנגיעת גוף בגוף וכבר ביארנו מזה במסכת חלה פרק ראשון: