מאירי על נדה טו

שני אחים נשואים שתי אחיות יתומות אחת גדולה ואחת קטנה מת בעלה של קטנה תצא אלמנתו משום אחות אשה מת בעלה של גדולה והרי הגדולה זקוקה זיקה של תורה ואיסור אחות אשה אינה אלא מדרבנן והרי זו שתחתיו אחות זקוקתו וליבמה אי אפשר שהרי היא אחות אשה דרבנן ולחלוץ לה אי אפשר שהרי יאסרו שתיהן זו משום חלוצה וזו משום אחות חלוצה ולהוציא את הקטנה ולייבם את הגדולה אי אפשר שהרי נעשית אחות גרושה דרבנן אלא לדעת ר' אליעזר שהלכה כמותו מלמדין את הקטנה שתמאן ותעקור נשואיה לגמרי ופרח איסור אחות אשה מזו הגדולה ומיבמה וכן מי שהיה נשוי שתי נשים אחת גדולה ואחת קטנה ומת בא יבם על הגדולה וחזר הוא או אחיו ובא על הקטנה לא פסל את הגדולה וביאת הקטנה זנות בעלמא היא ואינה צריכה כלום בא יבם על הקטנה וחזר הוא או אחיו ובא על הגדולה פסל את הקטנה ונאסרו שתיהן אלא שלר' אלעזר שנסכם לדעת ר' אליעזר מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה וכן הלכה ועל זו אמרו שהעיד ר' יהודה בן בבא שממאנין את הקטנות ר"ל מבקשין מהן שימאנו כדי לקיים מצות יבום וכבר ביארנו דינין אלו במסכת יבמות פרק בית שמאי:

האשה שהיתה לשה עיסתה מעט מעט בפחות מכשיעור אם הקיפן אח"כ זו לזו עד שנגעו זו בזו נצטרפו ולא עוד אלא שאף הרודה מן התנור ונתנן בתוך הסל הרי הסל מצרפן לחלה וכבר ביארנוה במסכת פסחים:

כבר ביארנו במסכת יבמות שמשיאין את האשה על פי עד אחד:

ובמסכת בבא קמא ביארנו על מה שנאמר בשור שאם המית אדם נסקל שכך הדין בכל בהמה חיה ועוף וכבר העידו שנסקל תרנגול בירושלם על שהרג את הנפש:

יין מגתו כל שלשה ימים פסול לגבי מזבח שהרי מתוק פסול ואין לך מתוק יותר הימנו משלשה עד ארבעים לא יביא ואם הביא כשר מארבעים יום עד שתי שנים מצוה מן המובחר משתי שנים ואילך לא יביא ואם הביא כשר אם לא נפסד טעמו וכבר ביארנוה בפסחים:

וכן ביארנו בברכות שתמיד של שחר אינו קרב אלא עד ארבע שעות דבקר כתוב ועד כאן הוא שקרוי בקר אבל לאחר זמן זה אינו קרוי בקר כלל:

הוורד והכופר והלטום שלשתן מין אילן שמוציאין פירות שריחם מתבשם וישנן בדין שביעית ר"ל להפקירן ולאסור סחורתם ולדמיהן שביעית אם מכרן שהשביעית תופסת דמיה ואע"פ שאינן פרי מאכל להדיא אלא שהן כעין עצים אין דנין אותם כעצים דעלמא אלא כפרי גמור וכן יש להן ולדמיהן ביעור כשכלה לחיה שבשדה ואע"פ שיש דברים שאע"פ שישנן בדין שביעית אין צריכות ביעור דנין אלו כפירות גמורים לשביעית ולביעור ומכאן אנו למדים שהוורדים יש בהן משום ערלה הואיל ונדונית כפרי הרי הן בדין אילן וא"כ מה שאמרו לענין כלאים שושנת המלך מין זרעים היא ואינן כלאים בכרם אלמא לאו אילן הוא יראה ששני מינין הן והורד הוא שאנו קורין עכשו רוש"א והראיה מה שאמרו שמן וורד ושושנת המלך הוא מין אחר גדל בשדות וקורין לה רושיל"ה ועליו אמרו בטהרות פ"ג מ"ז תינוק שנמצא בצד בית הקברות ושושנים בידו אע"פ שהשושנים במקום הטומאה ספיקו טהור שמא אחר ליקטן אלמא שהשושנים מצויים בבית הקברות ובשאר מקומות וי"מ שושנת המלך חבצלת שקורין ליר"י וגדולי המפרשים כתבו בסוף פרק כיצד מברכין שאין ערלה נוהגת בורד ואף מגדולי הדור נסמכים בה כמו שכתבנו שם:

הקטף הוא מין אילן שאינו עושה פרי אלא שרף יוצא ונוטף הימנו וידוע בשרף היוצא מאילן של מאכל שאם יוצא מן העלין ומן העיקרים והוא הנקרא קיטפא דגזא אין לו שביעית שאינו פרי והיוצא מן הפגין והוא הנקרא קטפא דפרי יש לו שביעית וכן דינם אצל ערלה אבל אילן זה אינו מוציא פירות ונמצא ששרף זה הוא פריו ומתוך כך נחלקו בה הפוסקים יש מי שפוסק בה שאף זה אינו פרי והרי הוא כשאר השרפים היוצאים מן העלין ומן העקרין ולא אמרו בגבנת הגוים המעמיד בשרף ערלה אסור אלא באילן העושה פירות ושהוא יוצא מן הפגים אבל אם העמיד בשרף עלין ועקרין או בשרף קטף וכל אילן סרק מותר וכדעת ר' פדת ור' יוחנן שהעמידו סתם משנת הקטף יש לו שביעית כר' אליעזר ושאין הלכה כמותו וכר' יהושע שלא חלק אלא בין שרף פגין לשרף עלין ומ"מ גדולי המחברים פסקו בה קיטפא זהו פרין וכר' זירא שאמר באילן שאינו עושה פירות אפילו רבנן מודו וא"כ אף לענין גבנת הגוים העמידה בשרף של קטף ושל אילני סרק אסור ואף גדולי הדור נסכמים בה אלא שגדולי הדורות כתבוה כדעת ראשון וכן עקר הואיל ור' פדת ור' יהושע ור' יוחנן נראין בה בשטה אחת:

הבדלה האמורה בתפלה במוצאי שבת אינו צריך לעשותה ברכה בפני עצמה אלא כוללה בחונן הדעת כמו שביארנו במקומו ואע"פ שבשעת הסכנה אומר אדם הביננו באמצע במקום ברכה אמצעית במוצאי שבת ויום הכפורים ובמוצאי יום טוב אינו אומר הביננו באמצע מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת וכן בימות הגשמים מפני שצריך לומר הבדלה בברכת השנים: