מאירי על נדה קלב

אע"פ שכלו ימי נדותה של אשה או ספרה שבעה נקיים לזיבתה אינה עולה מטומאתה עד שתטבול וכן היא ערוה לעולם ובכרת עד שתטבול ואע"פ שלא הוזכרה בתורה בהדיא טבילה בנדה וזבה למדוה מפי השמועה מדכתוב במקום אחר ורחצו עד הערב ודרשו בו זה בנין אב לכל הטמאים שיהו בטומאתם עד שיטבלו ועוד למדוה גאוני הראשונים שהרי בנוגע במשכבה כתיב יכבס בגדיו ורחץ במים כל שכן במגע עצמה וכל שכן בנדה עצמה ואחרוני הרבנים למדוה מדכתוב במדין אך במי נדה יתחטא וכמו שדרשו בה מים שהנדה טובלת בהן ומ"מ יש דוחים את כלם מדתניא ביומא ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלם לחטאת ולנדה מכאן רמז לטבילת נדה מן התורה אלמא הלכת סיני היא ולא של תורה ואין זה סתירה לדעתי שמ"מ יש ללמדה ממה שכתבו הם אלא שבפסוק זה נתפרשה להדיא וטבילה זו צריכה שני דברים מן התורה אחת שתהא במקום הראוי כגון מקוה כשר או נהר או מעין והשני שלא יהא עליה דבר חוצץ וכל שלא נזהר באלו לא עלתה לה טבילה וחציצה זו כבר ביארנו בעירובין ובכמה מקומות שיש בה דברים מן התורה ודברים מהלכת סיני והוא שאמרו שם שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני והקשו בה חציצין דאוריתא היא דכתוב ורחץ את כל בשרו שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים שאם יש שם דבר חוצץ אין זו טבילה בכל בשרו ותירץ כי איצטריך הלכתא לשערו וכדאמר רבה נימא אחת קשורה חוצצת ר"ל מפני שקשרה מהודק ואין המים נקשרים בתוך הקשר שלש קשורות כאחד אינן חוצצות ר"ל שהקשר אי אפשר להיותו חזק אלא רפה ואין המים מתעכבין מליכנס בתוכו שנים איני יודע ואמר ר' יוחנן אנו אין לנו אלא אחת אבל שנים אין חוצצות וחזר והקשה שערו נמי דאוריתא הוא דכתוב את כל בשרו הטפל לבשרו וזהו שערו אלא כי איצטריך הלכתא לרובו ולמיעוטו למקפיד ולשאינו מקפיד וכדאמר ר' יצחק דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ שאינו מקפיד אינו חוצץ וגזרו על רובו שאינו מקפיד משום רובו המקפיד ועל מיעוטו המקפיד משום רובו המקפיד ופירשנו שם לשיטתנו על רבו הנזכר כאן שפירושו על רוב גופו של אדם או הכלי ולא על רוב השער לבד וא"כ אין חציצה פוסלת מן התורה אלא כשחופה רוב גוף הנטבל אם אדם אם כלי ושיהא מקפיד על אותה חציצה ליטלה ואף מהלכת סיני כן שדבר תורה האמור כאן פירושו על הלכת סיני שמן התורה לא פסל אא"כ בכלו בין מקפיד בין שאינו מקפיד ובאה הלכה לרובו אם הוא מקפיד וחכמים הוסיפו על הלכת סיני וגזרו כל שיש בו רוב גוף בחציצה אע"פ שאינו מקפיד וכל שהוא מקפיד אע"פ שהוא במיעוטו הא כל שבמיעוטו ואינו מקפיד לא גזרו לפסול אלא שלכתחלה הצריכו לדקדק בכל וכן ביארנו שם שקצת מפרשים פירשו בדבר תורה האמור שם על תורה ממש וגזרו על הלכת סיני וכן שיש מפרשים על רובו האמור שם ברוב השער לבד אלא שהוכרעה שיטתנו משמועה שבפרק הערל כמו שהזכרנו שם ולמדת מ"מ לשיטתנו שעיקר חציצה מן התורה ושיש בה דברים מהלכת סיני ודברים מדברי סופרים ומעתה צריך שתהא האשה בודקת עצמה קודם טבילה אם מן התורה לכלה אם מהלכת סיני לרובו המקפיד ולשיטה האחרת אם מן התורה לרובו המקפיד אם מהלכת סיני למיעוט המקפיד הן על בשרה אם יש בו דבר מאוס שמקפדת עליו ליטלו הן על שערה אם יש בו קשר בכדי עכוב הסירוק שהרי מקפדת היא על הקשר המהודק שלא לעכב בסירוקה וא"כ זו שאמרו נימא אחת חוצצת פירושו שיהו הרבה שערות נקשרים אחד אחד שאם בנימא אחת הרי מיעוט שאינו מקפיד הוא אלא כשיש שם הרבה עד שמקפדת עליהם מצד שמעכבין בסירוקה וכן בקשורים שנים שנים לדעת קצת אלא שלא יראה כן שהרי ר' יוחנן אמר אין בידינו אלא אחת:

ועזרא ובית דינו תקנו שתהא האשה חופפת ולא שיהא די לה בסריקה ובעיוני בעלמא ולא תקנו דבר זה אלא במקום שער כגון ראשה ובית השחי ובית הערוה וכמו שהקשו עליה בשביעי של קמא חפיפה דאוריתא היא דכתוב את בשרו את הטפל לבשרו ותירץ דאוריתא עיוני בעלמא דילמא מקטיר אי נמי דאיכא מידי דמאיס אתא איהו ותקין חפיפה ולמדת שמן התורה צריכה בדיקה בכל הגוף ושעזרא תקן חפיפה במקום שער והעמיד שאר הגוף על דינו בבדיקה בעלמא:

וענין חפיפה זו הוא שתהא רוחצת ראשה ומקום שער שבה במים חמין וחופפת שם בידיה ומפספסתם יפה עד שיותרו שערותיה מכל קשר שבהם ומכל הסתבכות חזק שמזה לזה ואין צריך שתסרקם במסרק אלא שבשערות האשה מיהא הדבר נאה ושאר הגוף אינו צריך שום רחיצה אפילו בצונן אלא בדיקה בעלמא ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שאף בדיקת הגוף על ידי רחיצה היא והביאוה ממה שנאמר בסוגיא זו טבלה ועלתה ונמצא עליה דבר החוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול ועליה על גופה משמע ולא על שערה לבד וודאי טעם הדבר מפני שהבדיקה בבת אחת היא עם החפיפה ואם בלא רחיצה היא מה ענין לעשותה בשעת החפיפה אלא ודאי ברחיצה היא אלא שאינה צריכה חמין ואין זו ראייה ואדרבה א"כ אף אתה רשאי לומר שצריכה היא לחמין ונמצאת חפיפה בכל הגוף וכבר למדנו שאינה אלא במקום שער אלא שלא אמרוה אלא מפני שכך דרכה של אשה לבדוק עצמה בשעת חפיפה שלא תהא צריכה לבדוק אחר כן ועוד שאלו אתה מצריך רחיצה בבדיקה הגע עצמך שנזדמנה לה טבילה ביום טוב שאחר השבת ותקנו בה שתהא חופפת בערב שבת מפני שהקלו בה אחר שאינה מן התורה ובדיקת הגוף אין מקילין בה שהרי מן התורה היא ועוד שהרי נתעסקה בכמה דברים והרי אף בנתנה תבשיל לבנה וטבלה אמרו שלא עלתה לה טבילה אם לא בדקה וא"כ אתה מצריכה לרחוץ ביום טוב ואי אפשר לומר כן אפילו בצונן אלא ודאי בדיקת הגוף אין לרחיצה צורך בה אלא עיון והוא שקראוה בפרק מרובה עיוני בעלמא וזה פשוט אלא שבנות ישראל נהגו סלסול בעצמן לשטוף כל גופן בחמין בשעת חפיפה שתהא נקיותן עולה יפה לכל הגוף והדבר נאה ובא עכשו ללמד בחפיפה זו שלא תהא בנתר מפני שהנתר חותך את השער ונשאר מסובך בין שאר השערות ולא באהל מפני שהוא מדבק השערות זה בזה וכן לא במים צוננין מפני שהן גם כן מסבכות את השער אלא בחמין מפני שהן מתירות אותן וכל שהן חמים אין צורך לחמי האור אלא אף בחמי חמה:

לעולם תהא אשה מדיחה קמטיה ובית הסתרים שלה ואע"פ שבמסכת מקואות שנינו שבית הקמטים ובית הסתרים אין צריך שיבאו בהם מים מ"מ צריך הוא שיהו ראויים לבא בהן מים על דרך מה שאמרו לענין מנחות כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו שביארנו במסכת בתרא פרק הספינה ובשאר מקומות מזה החיבור וכן מצינו בשפחתו של ר' שטבלה ונמצא לה עצם בין שיניה והצריכה ר' טבילה אחרת ואע"פ שאין הכרח לביאת מים בתוך הפה ובבין השנים מ"מ ראוי לביאת מים בעינן ומתוך כך אם קירצה שפתותיה לא עלתה לה טבילה וקריצת שפתים הוא שסותמתן יותר מדאי עד שחתוך השפתים הנראה מתכסה בקריצתה אלא שתעמידם סתומות כדרכו שיהו ראיות לביאת מים ובמקואות אמרו שאם נתנה מעות לתוך פיה לא פסלה טבילתה מפני שהמעות אין מהדקין כל כך שיעכבו ביאת מים אבל נתנה שערה לתוך פיה וקפצה ידה וקירצה שפתותיה לא עלתה לה טבילה ולמדנו שהשער בתוך הפה מעכב ומפני שדבק בבשר עד שאינו ראוי לביאת מים:

זה שביארנו שבית הסתרים צריך שיהא ראוי לביאת מים ואם אינו ראוי לא עלתה לה טבילה דוקא בדבר שהיא מקפדת עליו שאין בית הסתרים לענין חציצה ראוי לבא חמור ממקום הגלוי ואם כן עצם שבין השנים אתה מפרש שהיא מקפדת וכן המנהג שכל אדם מקפיד בעצם שבין שיניו ומתוך כך אני מורה ובא שבשר שבתוך השנים אין דרך להקפיד עליו כל כך ואינו חוצץ אע"פ שגדולי המפרשים נראין כחולקים בה ובית הסתרים עצמו אם יש שם דבר המעכב מביאת מים פירשו בתוספתא שבנשואה חוצץ מפני שהיא מקפדת עליו כדי שלא תתגנה על בעלה אבל בטבילת פנויה לטהרות אינו חוצץ וכן לכל הדברים חציצתן לפי רגילות הקפדתו וזהו שאמרו שבית הסתרים של איש ובית השחי אין בהם חציצה ובאשה יש בהן חציצה ואף באשה חלקו בין נשואה לפנויה ומכאן כתבו גדולי הדור שהנשים שצובעות ידיהן לנוי אין אותו הצבע חוצץ שאינן מקפידות עליו אדרבה רוצות הן בקיומו ונשים שמלאכתן לצבוע אין הצבע שבהן חוצץ שכל שמלאכתה בכך אינה מקפדת ואף כשזו בפרט נמצאת מקפדת הכל הולך אחר רגילות ההקפדה לכיוצא בו והכל לפי מה שהוא אדם אם הוא מאותם שכיוצא בו מקפידים חוצץ אע"פ שהוא אינו מקפיד ואם הוא מאותם שכיוצא בו אין מקפידים אינו חוצץ אע"פ שהוא מקפיד ובזבחים פרק דם חטאת אמרו דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אינו חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ וכן תדע שהקפדה זו כל שאדם רגיל להקפיד בו באיזו שעה אע"פ שאינו מקפיד בו בשעת טבילה חוצץ וכן כתבוה גדולי המפרשים בטבעת שביד ומהודק ביותר עד שאינו מתעגל על האצבע במיעוט הנעה שהוא חוצץ אע"פ שאינה מקפדת עליו שמ"מ מקפדת היא בו בשעת לישה וכן בכל כיוצא בזה ומכאן יש לחוש במה שכתבנו בענין הצבע שרוב בני אדם העסוקין בכך קפידים עליהם לערבי שבתות אלא שיש להקל מצד אחר שאינו אלא חזותא בעלמא הא כל תכשיט שאינה מקפדת ליטלו בשום זמן כגון עגיל שבאזני קצת נשים אפילו היה מהודק אינו חוצץ ואין צריך לומר אם הוא מתעגל על האוזן בנקל:

במסכת מקואות יתבאר בצואה שתחת הצפורן שכל שלא כנגד הבשר כגון שהיה הצפורן גדול ועודף על הבשר חוצץ ומתוך כך נהגו בנות ישראל ליטול צפרנים בשעת טבילה שאין בקיאות בין מה שכנגד הבשר למה שאינו כנגד הבשר ובתוספות כתבו שאם אירעה לה טבילה בשבת ויום טוב ולא נטלה צפרניה מנקרת הצואה יפה ודיה ושאר דברים החוצצין ושאין חוצצין יתבאר הכל בע"ה אחר מסכתא זו במסכת מקואות שייעדנו לפרשה אחר מסכתא זו בע"ה:

למטה יתבאר שצריך שתהא חפיפה סמוכה לטבילה כל זמן שאפשר בכך כגון שנזדמנה טבילתה בחול האשה שטבלה וכשעלתה נמצא עליה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול פעם אחרת שהרי ודאי בדקה עצמה בשעת חפיפה והדבר הוכיח שלאחר טבילה נדבק בה דבר זה החוצץ ולא הרגישה וסמוך לחפיפה שהזכרנו יתבאר שיעורו למטה ואם לא חפפה סמוך לטבילה אע"פ שסמיכות חפיפה לטבילה אינה מעכבת לפסול שהרי על ידי הדחק כגון שנזדמנה לה טבילה בשבת חופפת בערב שבת כמו שנבאר מ"מ דוקא כשלא נמצא עליה דבר חוצץ אחר טבילה אבל כל שנמצא עליה דבר חוצץ ולא חפפה סמוך לטבילה צריכה לחוף ולטבול פעם אחרת ואע"פ שמ"מ בדקה עצמה שהבדיקה מן התורה וכל שאינה סמוכה לטבילה מעכבת אף בלא נמצא דבר חוצץ שמא הואיל ולא חפפה בשעת בדיקה ולא בדקה יפה יפה ויש אומרים שאף סמיכות הבדיקה אינה מעכבת אא"כ נמצא בה דבר החוצץ ולא יראה כן ולדברי הכל אם נתעסקה בדברים החוצצים בין חפיפה ובדיקה לבין טבילה אפילו לא נמצא עליה דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה כאלו לא חפפה ולא בדקה כמו שיתבאר למטה בנתנה תבשיל לבנה בין חפיפה לטבילה שלא עלתה לה טבילה ואע"פ שלא נמצא עליה כלום אימר ברדיוני נפל פי' בשטף המים כשעלתה מהן וכן הפך הדברים אם נתעסקה באותם הדברים אחר טבילה אפילו מצאה תולה בהן ומ"מ אם לא נתעסקה בדברים שהיא מוצאה על עצמה אע"פ שנתעסקה בדברים חוצצין לא עלתה לה ויש מקילים בזו מדמיון כתמים ולא יראה כן וכן גדולי המפרשים מחמירים לומר שאפילו נתעסקה באותו מין לא עלתה לה כדרך שאמרוה בגר במסכת יבמות עד שתאמר בריא לי שלא היה עלי בשעת טבילה ולא יראה כן שלא אמרוה אלא לענין טהרות ואף נתינת תבשיל לבנה יש אומרים שלא נאמרה אלא לטהרות וכן כתבוה גדולי המחברים ולא יראה לי כן:

מאחר שהחפיפה תקנת עזרא כל שעברה ולא חפפה לא עלתה לה טבילה כאלו לא בדקה ואפילו בדקה עצמה בשעת טבילה חפיפת הראש מיהא לא סגי בבדיקה הואיל ומתקנת עזרא היא וכתבו גדולי המפרשים שאפילו סירקה שערותיה אחר טבילה ולא מצאה בהן כלום הדין כן שמא עכשו ניתרו השערות אבל חפפה אלא שלא חפפה סמוך לטבילה טהורה בדיעבד כמו שיתבאר וסמיכות חפיפה שכתבנו הסכימו הגאונים שפירושו שחפפה בו ביום ואם כן מה שאמרו ללישנא קמא אם באותו יום שחפפה טבלה פירושו שחפפה ביום וטבלה בלילה וי"מ סמוך לטבילה שלא נתיאשה בין חפיפה לטבילה:

אשה לא תעמוד על גבו של כלי חרס ותטבול ולא משום גזרת מרחצאות שנוהגים לטבול שם בכלים גדולים ואי שרית בה אתי למיטבל במרחצאות בתוך החביות אלא אין הטעם אלא מפני שהיא בהולה שלא תפול ואינה טובלת כהוגן וכן הדין על הבקעת ומעתה בדיעבד מיהא כתבו גדולי המפרשים שטבילתן טבילה הואיל ואין צד טומאה בכלי חרס מגבו וכן שאינו ראוי למדרס אין בהם גזרת מרחצאות אבל בכלי עץ הואיל ומטמאין מגבן אפילו טבלה אין טבילתה כלום מגזרת מרחצאות ואפילו בפשוטיהן הואיל ויש בהן טומאת מדרס שכל שיש צד קבלת טומאה במה שתחת רגליה גוזרין בה משום מרחצאות שהן כלים ואם כן כל שחוששת לטיט ומכונת להניח איזה דבר תחת רגליה מביאה חבילי זמורות ומשקעתן במים ואף במסכת מקואות אמרו מעין שהעבירו על גבי כלים או על גבי ספסל הרי הוא כמות שהיה ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטבול על גבי הספסל אלמא אף בספסל גוזרין משום מרחצאות כך כתבוה גדולי המפרשים ונראה מדבריהם שהם דנים את הנסר כספסל לאסור אף בנסר ולדבריהם מה שאמרו באבוה דשמואל דעביד מפצי לבנתיה משום צניעות היה שאם מצד טיט שבנהר אף המפץ מקבל טומאה כדתנן עשאה לשכיבה מקבלת טומאה: