מאירי על נדה קלג

אשה לא תטבול בנמל וטעם הדבר פירשו גדולי הרבנים מפני שיש בו טיט עבה ומתדבק ואף בקצת ספרים גורסין אע"ג דהשתא ליכא אימר ברדיוני נפל כלומר בסיבת שטף המים נפל הימנה כשעלתה מהן ולדעת זה אף בדיעבד אין טבילתה טבילה ושמא תאמר והיאך טיט שבקרקע הנהר חוצץ והלא המים מקדימים כתבו גדולי המפרשים שלא נאמר כן אלא בכלים אבל לא באדם שהאדם הואיל והטיט נכנס במקומות הדחוקים שבין אצבעות רגליו חוצץ וכן שהמטה המים מגביהין אותה ונכנסין תחתיה וכן בכל כלי עץ ומ"מ אחרוני הרבנים כתבו שאף באדם כן אלא שזו שבכאן פירושה בטיט שבשפת הנהר ולדברי הכל למדנו לפירושין אלו שאין האשה צריכה לעקור רגליה מן הקרקע עד שיכנסו המים תחת רגליה שהמים מקדימין ואין לחוש אלא במקום טיט החוצץ לשיטה ראשונה או בטיט שבשפת הנהר לשיטה שניה ועוד שהרי יש טופח להטפיח מכף הרגל לשאר המים וטופח להטפיח חבור ומפצי דאבוה דשמואל לפירושין אלו אפשר לבא בהן משום טיט וכל שכן לפירוש שני שהוא בשפת הנהר ואע"פ שאמרו במסכת מקואות במקוה שמימיו מרדדים שכובש חבילי עצים או קנים לצד אחד מן המקוה עד שיתכנסו המים לצד אחד ויעלו עליה ואם כדבריהם תכבוש את עצמה למטה והמים עולין לה למעלה אפשר שהם מרדדים כל כך שאף בכבישת עצמה אין עולין עליה ומ"מ י"מ בשמועה זו שלא מצד הטיט היא שנויה אלא לצניעות ומפני שהנמל מקום פרוץ והיא יראה שלא יבואו בני אדם בפתע ויראוה ערומה וממהרת עד שאינה טובלת יפה ודבר למד מענינו ואין גורסין בה אע"ג דהשתא ליכא וכו' ולפירוש זה בדיעבד טבילתה טבילה ומפצי דאבוה דשמואל אף הם למחיצה עשאן ומשום צניעות וטעם המקואות שהיה עושה להן ביומי ניסן הוא מפני שלרוב הפשרת השלגים היה חושש שמא רבו נוטפין שבהן על הזוחלים והנוטפין ר"ל המים הבאין מצד הגשמים אין מטהרין בזחילה וכבר ביארנו הענין יפה בששי של שבת:

נתנה תבשיל לבנה בין חפיפה לטבילה לא עלתה לה טבילה אפילו לא נמצא עליה דבר חוצץ אחר טבילה שהרי יש לחוש שמא נדבק בה מן התבשיל והיה דבוק עליה בשעת טבילה ואע"פ שהיא בודקת עצמה לאחר טבילה ואינה מוצאת כלום חיישינן דילמא ברדיוני נפל ר"ל בשטף המים נתנדנד עם יצאתה ונפל ותבשיל זה פירשוהו הגאונים בתבשיל המתדבק כגון תבשיל של קמח או עיסה או גריסין וכיוצא בו והוא הדין אם נתעסקה בין חפיפה לטבילה בדברים החוצצים ומתוך כך צריכה לבדוק עצמה בשעת טבילה:

לפלוף שבעין והוא טנופת הזב דרך העין ומתיבש כל שלא נתיבש עדין אינו חוצץ שאין דרך להקפיד בלח והוה ליה מיעוטו שאינו מקפיד אבל אם נתיבש עד שנעשה כצבע ירוק הנקרא גרו"ק יש אומרים שהוא חוצץ מפני שאחר שנתיבש מקפיד הוא עליו ולדעתם מה שאמרו במסכת מקואות אלו שאין חוצצין ומנה עמהם לפלוף שבעין פירושו בלח ומה שנאמר שם בלפלוף שעל גבי העין שחוצץ פירושו אף בלח מפני שכל שהוא חוץ לעין אפילו בלח דרכו להקפיד ויש פוסקין שכל שבעין אף ביבש אינו חוצץ כסתם משנת מקואות ומה שאמרו שם שעל העין חוצץ פירושו לדעתם דוקא ביבש וטעם מחלוקת זו יתבאר בסמוך וכן ריבדא דכוסילתא והוא דם ההקזה הנשאר במקום החבורה שדרכה לעשות גלד וכל שלשה ימים אינו קרוי עדין גלד והרי הוא רך ומחובר בבשר ואין דרך להקפיד עליו אדרבה אדם נזהר שלא לגררו והלכך אינו חוצץ משלשה ימים ואילך יש אומרים שאדם מקפיד עליו ליטלו וחוצץ ויש פוסקין שאף זו אינו חוצץ כמו שנבאר טעם מחלקתם בסמוך וכן כחל שבעין אינו חוצץ שהרי אינו מקפיד עליו אדרבה נוח לו שיעמוד לשם אבל שעל גבי העין יש אומרין שמאחר שדרך להקפיד עליו חוצץ ויש אומרים שאף זה אינו חוצץ כמו שנבאר טעם מחלקתם בסמוך ואף לדעת ראשון אם היו עיניה פורחות ר"ל שהיא עוצמתן ופותחתן תמיד אף שעל גבי העין אינו חוצץ שהתמדת עצימתה ופתיחתה מפקעת שלא לעמוד אותו כחל על גב העין או שמא עם נדנוד העין אילך ואילך הכחול מתנדנד ונופל והמים נכנסין וכן עצמה עיניה ביותר או פתחתם ביותר יש אומרים שלא עלתה לה טבילה שעצימה ביותר מונעת שאין תוכו של עין ראוי לביאת מים וכן פתיחתה ביותר מחברת העפעפים עם גבות העינים עד שאין מקום שביניהם ראוי לביאת מים ויש פוסקים שאף זו עלתה לה טבילה ואע"פ שבקרצה שפתותיה פסקנו במוחלט שלא עלתה לה טבילה בזו אין דרך להדקם כל כך וכשהיא מהדקתו ביותר לא עלתה לה טבילה אבל עצמה עיניה ביותר דרכה בכך והרי היא כטובלת דרך גדילתה ואם פתחתן ביותר אין זה אלא קמטין בעלמא ואף באלו אין כאן עיכוב גמור ומחלקת זו שבדברים אלו שייעדנו לבאר במה הוא תלוי צריך שתדע שבשינוי גרסאות שבין הספרים היא תלויה והוא שיש גורסין אמר רמי בר אבא הני רבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חיצי מכאן ואילך חיצי אמר מר עוקבא לפלוף שבעין לח אינו חוצץ יבש חוצץ ואימתי נקרא יבש משהתחיל לירוק אמר שמואל כחל שבעין אינו חוצץ שעל גב העין חוצץ ואם היו עיניה פורחות אף שעל גב העין אינו חוצץ עצמה עיניה ביותר או פתחה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה ויש גורסין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא כי הא דאמר ריש לקיש אין אשה טובלת אלא דרך גדילתה האיש כעודר וכמוסק זיתים והאשה כאורגת וכמיניקה את בנה כמו שנבאר ומפרשין לית הילכתא ככל הני שמעתתא על כל אלו שהוזכרו ר"ל ריבדא דכוסילתא ולפלוף שבעין וכחל שבעין ועצמה ופתחה ביותר אלא בכולן אין בהן משום חציצה לא לבעלה ולא לטהרות אלא כלל הטבילה כי הא דריש לקיש שלא תטבול אלא דרך גדילתה ואע"פ שאין בין אלו ובין זו של ריש לקיש מחלוקת ואפשר לקיים את כולן ויש גורסין והני מילי לטהרות אבל לבעלה כדריש לקיש כלומר כל אלו לא הוזכרו לחציצה אלא לטהרות אבל לבעלה אין אלו מונעות שלא להיות טבילה דרך גדילתה ודיינו בכך וזהו דעת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ולא עוד אלא שגדולי המחברים צירפו בה אף זו של רב גדל דנתנה תבשיל לבנה ומפני שכל אלו אין חוצצין אלא מדבריהם ולטהרות גזרו לבעלה לא גזרו ויש שואלין לשטה זו שהרי אמרו בפרק החולץ מ"ז ב' כל דבר שחוצץ בטבילה לטהרות חוצץ בכל אלו אלא שמפרשים לשיטתם שלא בטבילת טהרות היא שנויה אלא כך פירושה כל שחוצץ בטבילה דין הגר ודין עבד משוחרר ודין הנדה שוין בו שמה שחוצץ בזה חוצץ בזה אלא שיש מפקפק בה ממקצת גירסאות שגורסין שם חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה ובבעל קרי והרי טבילת בעל קרי לטהרות היא ונדחקים בה להתירו בדברי תורה ותפלה וקודם שבטלוה לטבילה ודברים דחוקים הם וגדולי המפרשים ממצעין לנו את התחום שהם גורסים כגירסא זו אלא שמפרשים אותה דוקא אריבדא דכוסילתא ולפלוף וכחל שבעין אבל זו של ר' יוחנן בעצמה עיניה ביותר ופתחה עיניה ביותר ודאי הלכה היא ולא עלתה לה טבילה כדין קירצה שפתותיה ואע"פ שאין הפירוש נראה מן הסוגיא לפי גירסאות אלו מ"מ הרבה רואים להחמיר כדבריהם ומ"מ יש מחמירין יותר לקיים את כלן להיות כל אלו חוצצין על הצדדים שהוזכרו ואין גורסין ולית הלכתא ככל הני שמעתתא ולא והני מילי לטהרות אלא עושין זו של ריש לקיש ר"ל שתטבול דרך גדלתה שמועה בפני עצמה וכלם לדעתם הלכה פסוקה הוא וכן הוא עקר הדברים שכל לפלוף שבעין אחר שנתיבש וגלד שבהקזה אחר שלשה וכחול שעל גבי העין היא מקפדת עליהם וחוצצין וכיוצא בה אמרו במקואות בגליד שעל המכה שהוא חוצץ ופירושה אחר שנתיבשה המכה ועומדת להסירה משם שנמצא אדם מקפיד עליה וריבדא דכוסילתא לאחר שלשה בכלל זה:

ולענין טבילה דרך גדילתה ביאור הענין שלא תטבול זקופה ממש עד שיהו ירכותיה סמוכות זו לזו וזרועותיה נדחקים על צדדיה ולא שוחה ממש אלא דרך גדילתה ר"ל לענין ירכותיה ושוקיה כעין הילוכה ולענין זרועותיה כעין שהיא משתמשת בהם תמיד וכל שעומדת כן אע"פ שיש שם קמטים שאין המים נכנסין בהם אין מקפידין בכך וכענין האמור לענין נגעים שהכתוב טיהר בו בית הסתרים מדכתוב לכל מראה עיני הכהן וכשבא להראות נגעו לכהן אם היה הנגע בבית השחי או בין יריכותיו אינו צריך להגביה זרועותיו לגמרי ולהפסיק בין ירכותיו לגמרי אלא לענין ירכותיו בכדי שיהא נראה כעודר שעומד בהרחבה מועטת בין ירכותיו וכמוסק זיתים לענין בית השחי ובאשה כאורגת לבית השחי וכופפת עצמה להניק את בנה ולענין בית הסתרים שאין באלו אלא הרחבה מועטת ומה שיראה בדרך זה יטמא ומה שאינו רואה יניח ואינו צריך שישתדל שיראה על כל פנים וכל לענין טבילה דיין שיעמדו בדרך זה בשעת טבילתן ר"ל האיש כעודר לכניסת מים לבין הירכים וכמוסק זיתים לכניסתם לבית השחי והאשה כאורגת לבית השחי וכמיניקה את בנה לבית הסתרים ויש גורסין בה כעורכת לבית הסתרים וכמיניקה לתחת הדד וכן היא שנויה בסיפרי ומה שהוזכר כאן בנימא אחת קשורה חוצצת ובענין רוב ומיעוטו מקפיד ושאינו מקפיד כבר ביארנו הכל למעלה: