מאירי על נדה יב

וחלין שנעשו על טהרת הקדש שדינם לענין זה כקדש כמו שביארנו לא סוף דבר בזמן שבית המקדש קיים אלא אף לאחר חרבן ואין אומרין הרי אין חלין נעשין על טהרת הקדש אלא מפני הרגל קדשים ואחר שאין קדש חלין על טהרת הקדש למה הרי אמרו חבריא מדכן בגלילא ר"ל שהיו אוכלין חליהן על טהרת הקדש שמתוך שהיו קרובים לחרבן שהיו מצפים בבנינו ומרגילין עצמן בכך והיו דנין אותן כקדש ובמסכת חגיגה פירשנו חבריא מדכן בגלילא שבזמן בית המקדש היה אלא שדרך כותיים היתה מפסקת בינם ובין ירושלם ולא היו יכולים לעבור והיה הענין אצלם כמו אין בית המקדש קיים:

התבאר בתורת כהנים בדין לחמי תודה הבאים עם שלמי תודה שהם עשרים עשרונות עשרה מהם לעשר חלות של חמץ עשרון לחלה ועשרה מהן עושין שלשה מינין של מצה עשר חלות בכל מין ומין ר"ל חלות רקיקין רביכין ר"ל שעושין עשר חלות ולותת הסלת שלהן בשמינית לוג של שמן ואח"כ לש ואופה אותן ועשר רקיקין שאופה אותן ומשחן בשמינית לוג של שמן ועשר רביכין ר"ל חלות שחולטן ברותחין ואח"כ מטגנן ברביעית לוג שמן נמצא שיעורן עשרים עשרונות של סלת חצין לחמץ וחצין למצה ומנינן ארבעים חלות עשר של חמץ ושלשים של מצה ושיעור השמן חצי לוג לשלשים של מצה והכהן לוקח חלה אחת מכל מין ומין והם ארבעה חלות לארבעים אחד מעשרה ואע"פ שלא התבארו כל דברים אלו בתורה למדום בתורת כהנים מגזירות שוות והוא שאמרו שם והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לי"י תרומה זו איני יודע מה היא אלא נאמר כאן תרומה לי"י ונאמר בתרומה תרומת י"י מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה ועדיין איני יודע כמה הוא חלת חמץ אלא נאמר כאן לחם חמץ ונאמר בשתי הלחם לחם חמץ מה להלן עשרון לחלה אף כאן עשרון לחלה למדנו לחמץ שהיא עשרה עשרונות מנין למצה שהיא כן בין כל המינין שבה ת"ל על חלות לחם חמץ כנגד חמץ הבא מצה יכול עשרה עשרונות של מצה יהו מין אחד כשל חמץ ת"ל והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן וסלת מורבכת חלות בלולות בשמן הרי שלשה מינין והקריב אחד מכל קרבן אחד מכל מין ומין נותן ארבע לכהן הזורק את הדם והשאר נאכל לבעלים אפה מכל מין ומין בחלה אחת שנמצאו ארבע חלות בין כלן לא יצא שהרי צריך ליטול תרומה מהם בפרוסה וכתוב אחד אומר שלא יטול פרוס ומ"מ אם הפריש מהן תרומה בלישה ועשה את השאר ארבע חלות יצא שלא נאמר ארבעים אלא למצוה: