מאירי על נדה קכט

כל שביארנו במשנתנו בדין התלמוד שנותנין לה כל הלילה פירושו אפילו בתקפות טבת שהלילה ארוך ואע"פ שסתם עונה של י"ב שעות כמו שיתבאר בסמוך אף המנהג לשהות ולהתאחר בשכיבה ואריכותו של לילה נפקע בשהייתו מתחלת הלילה ולא נתנו דבריהם לשיעורין:

מי שהיו גתו ובית בדו טמאים ורצה לטהרם הדפים והעדשים והלולבין מדיחן ודפין אלו הם נסרים שאדם מניח תחת הקורה העוצרת על הענבים ועדשים הוא הקורה עצמה שבה עוצרים הענבים בתפוח של גת ולולבין הם מכבדות שבהם מטאטין את הגת ומכנסין את הענבים המפוזרין ויש מפרשים כלונסות שהקורה מתגלגלת בהן על ידי משיכת העקלים אבל העקלים של נצרים ושל בצבוץ מנגבן ופירוש עקלים הם כעין חבלים שאדם מושכם ובמשיכתם הקורה מתהדקת ועוצרת וכל שכן של נצרים ר"ל חריות של דקל או של בצבוץ והוא הנקרא קנאב"ץ ומתוך שהן בולעות הרבה צריכות ניגוב ואם היו עקלים אלו של שיפא ושל גמי שגדולן במים ובמקומות הלחים והם שואבים בטבעם צריכין הכשר גדול והוא ישון או אחד משאר מיני הכשר גדול כגון מלוי ועירוי וחביריו ומילוי ועירוי מכלי הוא שיעמידו שלשה ימים בתוך כלי שמלא ועירה בו שלשה פעמים מעת לעת וישון זה הוא שנים עשר חדש מיום ליום בין שיקדם הגת לשנה הבאה בין שיתאחר ויש פוסקין בה מגת לגת כמו שביארנו בשני של עבדה זרה ואם רצה לטהרם מיד מגעילן ברותחין או חולטן במי זיתים עצמן שהוחמו להעמיד הזתים לתוכם כדי שיוסיפו בהרקת שמנן ואם רצה מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין או תחת מעין שמימיו רודפין בדרך שיהיה קלוח הצינור או שטף המעין עובר עליו ומעביר טעם היין ומעמידם שם עונה ושיעור עונה זו הוא יום או לילה בזמן שהיום והלילה שוים או קרוב לשוים ובזמן שהיום אינם שוים אלא שהם רחוקים מן השווי חצי שעה או יותר לדעתי שיעור העונה חצי יום וחצי לילה שאין הכונה אלא י"ב שעות וכדרך שאמרו בטהרות כך הענין בהכשרן לענין יין נסך כמו שביארנו באחרון של עבודה זרה וי"מ עדשים גת עצמה ונקראת כן על שם התפוח שבו שנעשה כצורת העדשים ופירשוה שמצד שמחוברת לקרקע אינה צריכה טבילה ואיני יודע לענין יין נסך מיהא היאך די לה בהדחה ועוד שהרי רב אשי הצריך בה ניגוב כמו שביארנו באחרון של עבודה זרה ואף גדולי המפרשים סבורין להכריע שכל שתחלת תשמישו בידי ישראל אלא שנשתמש בו גוי דיו בהדחה וכבר ביררנו דינין אלו במסכת עבודה זרה: