מאירי על נדה קכח

הפרק העשירי בע"ה וב"י:

תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק השלישי בענין הדמים וקצת עניני החלק החמישי בענין הבדיקה והספירה וקצת עניני החלק השביעי בענין הטבילה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לחמשה חלקים הראשון בענין הדמים ובפרט בדין דם בתולים על איזה צד טהור ואיזה זמן נותנין לטהרת דם זה ויתגלגל בתוכו ענין הטבילה ודיני החציצה והחפיפה השני בענין בדיקת הנדה ובדיקת זב וזבה ונתגלגל על יד זה קצת דינין שבשאר טמאות והשלישי חוזר לענין הדמים בענין דם האשה שמתה היאך הוא דינה לענין טהרות הרביעי בענין הדמים גם כן ובפרט בדם טוהר של יולדת מה דינה לענין טהרות וקדשים החמישי בענין ספירת ימי זיבה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שנתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם הכונה בה לבאר עניני החלק הראשון והוא שאמר תינוקת שלא הגיע זמנה לראות ר"ל שלא הגיעה לזמן הנערות אלא שהיא קטנה איזה זמן שבקטנותה משנולדה עד י"ב שנה ויום אחד ונשאת ר"ל שנבעלה בית שמאי אומרים נותנין לה ארבעה לילות שכל דם שתראה בהם תולין בדם בתולים שהדם יוצא משם מצד עקירתם וטהורה הא מכאן ואילך חוששין לדם נדה ובית הלל אומרין שנותנין לה אף יותר מארבעה לילות עד שתחיה המכה ר"ל שתתרפא מכתה שמחמת חבורה הבאה מצד עקירת בתוליה ופי' בגמ' שנותנין לה כשיעור זה אפילו ראתה כבר בבית אביה ויראה לדעת בית הלל שכל שחיתה המכה קודם ארבעה לילות שנותנין לה ארבעה לילות שלא באו להחמיר על של בית שמאי אלא להקל אלא שמן הסתם ארבעה לילות קודמין לחית המכה ומתוך כך הוא אומר סתם עד שתחיה המכה ומלשון גדולי המחברים נראה הפך הדברים אלא שהסברא מכרעת כדברינו ושיעור חיתה המכה נתנו בה בגמרא שני סימנין אחד כל שהרוק מצוי לתוך הפה מחמת תשמיש ר"ל שכל זמן שרואה דם מחמת החבורה בשעת תשמיש אין זה חיתה המכה אבל כל שהיא משמשת בלא דם כבר חיתה ועוד נתנו בה סימן כל זמן שנוחרת ר"ל כל זמן שנחרו כותלי בית הרחם עד שבנגיעתם זה לזה דם יוצא מהן וסימן לדבר כל שעומדת ורואה יושבת ואינה רואה בידוע שלא חיתה שבעמידתה כותלי בית הרחם מתהדקים ונוגעים זה בזה וכן כל שיושבת על גבי קרקע ורואה על גבי כרים וכסתות ואינה רואה שישיבת קרקע מזקת ומקירה דם המכה וכל שהוא בהפך או שרואה בכלם או שאינה רואה באחד מהם בידוע שחיתה:

הגיע זמנה לראות ר"ל שהגיעו ימי הנעורים אלא שלא ראתה עדין ונשאת ר"ל שנבעלה בית שמאי אומרים נותנין לה לילה הראשון ובית הלל אומרים עד מוצאי שבת ארבעה לילות ר"ל ארבעה לילות וזה שאמר עד מוצאי שבת הוא רומז למשנת כתבות שהבתולה נישאת ברביעי ונמצאו עד מוצאי שבת ארבעה לילות ובגמרא שאלו מה ענין להזכיר בה מוצאי שבת ותירץ מילתא אגב ארחיה קמ"ל דשרי למיבעל בשבת ולא גרסי בה למבעל בתחלה בשבת שהרי אין ללמוד מכאן שתהא ביאה ראשונה מותרת שהרי משנתנו בשבעל קודם שבת אלא למבעל בשבת ר"ל שמאחר שבעל אע"פ שלא חיתה המכה ויש בתשמישו עדין קצת חבורה מותר ועל הדרך שאמרו פרצא דחוקה מותר ליכנס בה בשבת אע"פ שמשיר צרורות אלא שלענין פסק אף בביאה ראשונה מותר כמו שביררנו בראשון של כתבות ולפי שיטתנו נותנין לה ארבעה לילות אפילו חיתה המכה ופי' בגמ' שאף הימים בכלל היתר זה כמו שאמרו שמשה בימים לא הפסידה לילות והוא הדין שבתשמיש הלילה לא הפסידה הימים אלא מפני שאין מנהג צנועין לשמש מטתן ביום אלא בצדדים ידועים לא חש להזכירה ואם הגיע זמנה וראתה בבית אביה לבית שמאי אין לה אלא בעילת מצוה ולבית הלל כל הלילה ונמצאו שלשה זמנים חלוקים לענין זה קטנה בין ראתה בין לא ראתה לשיעור אחד ונערה שכבר ראתה לשיעור אחד ונערה שלא ראתה לשיעור אחד ובכלם הלכה כבית הלל ובגמ' פי' שיעור אחד לבוגרת ואפילו לבית הלל שאם לא ראתה נותנין לה כל הלילה ואם ראתה בעילת מצוה לבד ומ"מ בגמרא אמרו רבותינו חזרו ונמנו שיהא בועל בעילת מצוה ופורש ר"ל בכל הנזכרים במשנתנו אפילו בתינוקת שלא הגיע זמנה ושלא ראתה ולא עוד אלא שלדעת מקצת גאונים אפילו לא ראתה בביאתה כלל הואיל ורוב נשים יש להן דם בתולים שמא ראתה זו דם טפה כחרדל ואבד או חפתהו וצפתהו שכבת זרע וכן אין תולין בהטיה שרוב מצויין בבעילה אין מומחין בהטייה וכן אף בבוגרת אע"פ שבתוליה כלים ואיפשר בלא דם אין תולין בכך אלא כלן טמאות אחר ביאת מצוה עד שיעברו שבעה נקיים מדין נדה דבנות ישראל ומ"מ בגמרא יתבאר שאפילו היה הדם שותת אינו צריך לפרוש קודם גמר ביאה כאלו פורש מן הנדה שאם כן אף הוא לבו נוקפו ומתירא מלבעול אלא גומר ביאתו בלא פקפוק ואחר גמר ביאה פורש ואינו צריך לנעוץ צפרניו להמתין עד שיעדר קושי האבר עד שלא תהא לו הנאה ביציאה שהרי מן הדין דמיה טהורים ואע"פ שגדולי המפרשים החמירו להצריך בהמתנה אחר גמר ביאה עד שיעור זה אין הדברים נראין וכן יש פוסקין שאם בעל ולא ראתה דם הרי זה אינו צריך לפרוש ובלבד שתבדוק יפה בעצמה ומוצאה טהור:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כל שביארנו במשנתנו בדין התלמוד שטהורה ארבעה לילות דוקא כשהיא רואה בהן בכל ביאותיה שהדבר מוכיח שמחמת חבורת הבתולים הוא אבל אם שמשה בהן ולא ראתה דם ואח"כ שימשה בהן וראתה טמאה כמו שביארנו בפרק ראשון אפילו בעל פעם ראשונה ולא מצאה דם וחזר ובעל ומצא טמאה אלו דם בתולים לבד היה מעיקרא הוי אתי ושמא תאמר תיפוק לי שהיא אסורה משום זונה לא היא שהרי כל באשת ישראל מותרת שהרי שני ספיקות הן שמא לא תחתיו היה ואם תחתיו היה שמא נאנסה ואף כשתפרשה באשת כהן לא חש עכשו אלא לענין נידות או שמא שמועה זו לא בביאה ראשונה אלא בביאה שניה שכבר בעל ומצא ובעל ולא מצא וחזר ובעל ומצא והכל בתוך ארבעה לילות ואע"פ שזו כבר התבארה בפרק ראשון שמא אותה שבפרק ראשון ענינה שבפסקה בשעת תשמיש וראתה בלא תשמיש וזו למדתנו גדולה הימנה שכל שפסקה בשעת תשמיש אף כשחזרה וראתה מחמת תשמיש הדין כן ואע"פ שלענין פירוש הדברים נראין כן לענין פסק מיהא לדין התלמוד יראה שאף בבעל בראשונה ולא מצא דם הדין כן אלא שלמה שחזרו ונמנו לבעול בכלן בעילת מצוה ופורש אין אנו צריכים לה:

ארבעה לילות אלו שהזכרנו בדין התלמוד להיתר לא סוף דבר ברצופות אלא אף מתוך זמן מרובה נותנין לה ארבעה לילות מעשה היה ונתן ר' ארבעה לילות מתוך שנים עשר חדש ר"ל שבעל לילה הראשונה והלך לו ונשתהא שלשה חדשים וחזר ובעל ומצא דם והורה ר' שהוא דם בתולים וכן בשניה וכן בשלישית ושמא תאמר מאחר שהבוגרת אין נותנין לה אלא לילה הראשונה אף בשלא ראתה מעשה של ר' היאך היה אם כולם בימי קטנות והלא אין כאן דין ארבעה לילות אלא אפילו כמה עד שתחיה המכה ואם כלם בימי נערות שנים עשר חדש מאי עבידתייהו והלא אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד ואם בימי בגרות והלא אין לה אלא לילה הראשונה וא"ת שנים בימי קטנות ושנים בימי נערות והלא אמרו שכל שלא הגיע זמנה לראות כשנשאת ר"ל שנשאת קטנה והגיע זמנה ברשות בעלה קודם שחיתה המכה שנמצא דינה לארבעה לילות כל בעילות שבעל כשהיא קטנה עד שלא חיתה המכה אין נדונות אלא כאחת ומשלימין לה שלשה לילות בימי נערות וא"ת אחת בקטנות או כמה שהרי כלן נדונות כאחת ושלשה בימי נערות אי אפשר לומר כן שהרי אין נערות אלא ששה חדשים ולשלשה לילות אתה צריך תשעה חדשים לחשבון ארבעה לשנים עשר חדש וא"ת אחת בקטנות או כמה שהן אחת ושנים בנערות ואחת בבגרות והיאך נתן לה בבגרות לילה אחת והלא מכיון שראתה אין לה אלא בעילת מצוה על כל פנים צריך לפרשה באחת בקטנות ושלשה בנערות ודקא קשיא לך שלשה בימי נערות אי אפשר שהרי אין נערות אלא ששה חדשים ומסתמא ארבעה לילות מתוך שנים עשר חדש נתן לה בהפסקות שוות וצריך לשערן משלשה לשלשה אינו כן אלא כל בעילות שבקטנותה נידונות אחת ונשארו שלשה לששה חדשים להפסקות שוות משני חדשים לשני חדשים וזהו שאמרו מי סברת כל תלת ירחי חדא עונה כלומר שלא תמצא הפסקות שוות אלא בדרך זה לא כל תרי ירחי חדא עונה והרי הם גם כן הפסקות שוות ולענין פסק לפי מה שחזרו ונמנו אין לנו כמו שהתבאר וגדולי המחברים הביאו את כלם ולא ידעתי למה: