מאירי על נדה קטו

זה שביארנו בנמצא על בשרה שאפילו היה לה לתלות אינה תולה פירושו בשהיה לה לתלות בדבר שחוץ מגופה כגון בשוק של טבחים ועסקי דמים אבל אם היתה מכה בבשרה תולה כל שאפשר לינטף מאותו מקום כיצד היתה המכה בצוארה ונמצא הכתם בירכה או בשוקה תולה במכתה אבל אם היתה בכתפה אינה תולה שאין מקום לתלות מכתפה לירכה וכן כל כיוצא בזה שאף לחומרא אין מחזיקין דם ממקום למקום כל שכן לקולא:

בסוגיא זו שאלו בכתם העשוי כשיר או כשורה או טפין טפין או כרחב ירכה מהו ולענין ביאור פירשו גדולי המפרשים בעשוי כשיר שהוא עשוי כשרשרת וי"מ שעשוי כטבעת והוא יתר מכגריס שלא טיהרנו במשנה עגול אלא בכגריס אבל זה יתר מכגריס אלא שהוא חלול באמצע כטבעת ויש לדון בו שאילו ניטף מן הגוף לא היה בצורה זו וכן כשורה כלומר משוך בקו ישר כקורה ואין זה דרך כתם ומה שאמרו במשנה משוך טמאה פירושו בעד ואע"פ שבחלוקה כל שיש בו יתר מכגריס מיהא טמאה שמא דוקא במשוך בקצת אלכסון אבל זה משוך כקו ישר ואין זה דרך כתם וכן אם נמצא ארך הכתם לרחב הירך אין זה דרך כתם ולא הובררה ומתוך כך יש דנין בהם לקולא ומ"מ רוב פוסקים כתבוה להחמיר כסתם בריתא שכתבנו בשלשה ספיקות שכל ספק שעל בשרה טמא ואע"פ שדחאוה כמו שאמרו דלמא אתי לאיתויי דאשתכח ברצועה ר"ל בארך גדול ורחב גדול אשינויא לא סמכינן וכל שכן בלשון דלמא שאינה דחייה גמורה ומ"מ זו של טפין טפין יש שפירשוה לענין צירוף ר"ל אם בין כל הטפין כגריס ועוד אם מצטרפין אם לאו ואע"פ שאמרו למטה טיפין טיפין אין מצטרפת ההיא בנמצא בחלוקה היא אבל בבשרה ראוי להחמיר ואף זו לא הובררה ומחמירין בה אע"פ שספק חכמים היא כסתם הבריתא ומ"מ גדולי הדור כתבו שלא נשאלה לענין צירוף שהרי לא דברו עכשו בשיעורין אלא באיזה מקום ובאיזו צורה ראוי יחוש בהם אלא זו כשיש בכלם שיעור כתם אלא שמ"מ כל שהם כתמים מרובים כל אחד לעצמו אע"פ שיש בכל אחד כגריס ועוד צורתן מוכחת שלא מגופה באו ולא הובררה ודנין בה להחמיר אבל טפין טפין אף בבשרה אין מצטרפין אלא שאף הם מודים שראוי להחמיר וכדעת הראשונים:

כבר ביארנו שאין דין כתמים אלא בחלוק הבדוק ומכל מקום כל שבדקתו חברתה והיא לובשה בדוק הוא לענין זה ואם נמצא עליו כתם השואלת טמאה ואם לבשוה שתיהן אחר בדיקה הרי שתיהן טמאות היתה אחת מהן ארוכה ואחת קצרה אם מגיע כנגד תורפה של ארוכה שתיהן טמאות שהרי לשתיהן למטה מן החגור ואם לאו קצרה טמאה וארוכה טהורה שהרי לארכה הוא למעלה מן החגור:

בדקה האחת עצמה וחלוקה ר"ל כשפושטת ונמצא טהור והשאילתו לחברתה בחזקת טהור ולא בדקתו ונמצא כתם בחלוק הראשונה טהורה שהרי בדקתו בשעה שפשטה והשניה טמאה ומכל מקום לענין הדין אינה חייבת לכבסה כדי להחזירו טהור או ליתן לה שכר כובס שאין מוציאין ממון מן הספק והרי הוא תולה בה לענין זה ואומרת שלא היתה בדיקתה מחוורת ואע"פ שבריא ושמא הוא הרי אף בריא ושמא אין אומרין בריא עדיף להוציא ממון כמו שביארנו במקומו ואפילו היו עדים שראו שבדקתו שמא לא בדקה יפה אא"כ העידו שאף הם נתנו לב בדבר והרגישו בבדיקתה שלא היה שם כתם ובתוספות שאלו נחייבה מדין כאן נמצאו וכאן היו כמו שאמרו בפרק המדיר בענין מומין ופרה ותירצוה שלא אמרוה שם אלא באותם שהוזכרו שיצאה האשה מרשות אב לרשות הבעל והפרה מרשות מוכר לרשות לוקח אבל חלוק זה שאלה הוא ולא יצא מרשותה של ראשונה וגדולי הדור מתרצים שלא נאמר כאן נמצאו וכאן היו אלא לענין טהרות כמו שהתבאר במסכתא זו בפרק ראשון וכן נראה בפרק המדיר באוקימתא דרב אשי: