מאירי על נדה קטז

כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה בה אף מן הסתם במאכולת אבל יתר מכגריס אינה תולה אא"כ נתעסקה באיזה דבר הראוי לתלות בו או עברה במקום הראוי לתלות בו ומ"מ אף באלו דוקא כשראוי לתלות בו בכתם כזה אבל אם אין ראוי לתלות בו כתם גדול כזה אינה תולה כיצד היה הדם שנתעסקה בו מועט עד שאין לתלות אלא בכגריס ונמצא בכתם זה שני גריסין תולה כגריס במה שנתעסקה בו וכגריס במאכולת ואם הוא ביתר משני גריסין אינה תולה נתעסקו שתים בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות ודבר זה פירשוהו אחרוני הרבנים אפילו נתעסקו בו זו אחר זו שנמצא שאילו לא נתעסקה השניה טהרנו את הראשונה שאם לא כן לענין סוגיא מיהא מהו שהקשו לבדקה עצמה וחלוקה שהיא טהורה משתי נשים שנתעסקו בצפור וכו' ששתיהן טמאות ומה ענין לזו אצל זו בזו דין הוא לטמא את שתיהן שאין לנו באחת יותר מחברתה ואי זו תצא לטהרה יותר מחברתה אבל חברתה שהראשונה בדקה עצמה וחלוקה דין הוא שנטהרנה ומתוך כך פירשוה בנתעסקו זו אחר זו ותירץ בה דאפילו הכי לא דמי דהכא איכא סלע יתירא ואין לתלות באחת יותר מבחברתה:

כל שיש במה לתלות תולה אף בבגד שלא היה הדבר מצוי לתלות בו וכל שאין במה לתלות אינו תולה אף בבגד שהיה מצוי לתלות בו כיצד לבשה שלשה חלוקים הבדוקים לה זה על גב זה ונמצא כתם על אחד מהן אם יש לה במה לתלות כגון שעברה בשוק של טבחים תולה אף בתחתון ואין אומרין אלו כן היה ראוי להמצא בעליון אלא אומרין נקפל העליון ונזדמן לה התחתון ואם אינה יכולה לתלות כגון שלא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בדמים אינה תולה אף בעליון אלא אומרין שמגופה יצא ואין אומרין אין כן היה ראוי לימצא בתחתון יותר מבעליון אלא אומרין נקפל התחתון ונזדמן לו העליון:

כל שביארנו שתולה במה שנתעסקה בו לא סוף דבר בדמים אלא אף במיני הצבעים האדומים או שהם מצבע הדמים הטמאים מעשה היה ותלה ר' מאיר בקילור ורבינו הקדוש בשרף של שקמה וכן כל כיוצא בזה לפי צבע הכתם ודמיונו למה שנתעסקה בו:

כבר ביארנו שכל שהוא כגריס תולה במאכולת אף מן הסתם אבל שאר דברים אין תולין בהם מן הסתם כיצד ישבה לו בצד העסוקים בדמים או עברה בשוק של טבחים ספק ניתז עליה ספק לא ניתז תולה אבל אם עקר הדבר בספק כגון ספק ישבה ספק לא ישבה ספק עברה ספק לא עברה אינה תולה אבל כל שהוא כגריס או למטה הימנו תולה במאכולת מן הסתם אפילו לא הרגה מאכולת כמו שביארנו במשנה ולמדת שכגריס לענין זה כפחות מכגריס כרב חסדא אבל יתר מכגריס אינה תולה במאכולת אפילו הרגה מאכולת בודאי ואע"פ שיש חולקים לומר שאם הרגה תולה אף ביתר מגריס אינו כלום שאם כן מה הוצרך לומר הרגה אין לא הרגה לא מתניתין מני ר' שמעון היא דלמא ר' חנינא בן אטיגנוס היא והרגה תולה אף ביתר מכגריס לא הרגה אינה תולה אלא בכגריס אלא שהדבר ברור שאפילו הרגה דוקא בכגריס תולה ביתר ממנו אינה תולה וגריס זה הוא כגריס של פול הקילקי ושיעורו שלש עדשות על שלש שהן תשע ואם נזדמן לה גריס גדול מזה תולה בו וכל שהוא כשיעור זה אע"פ שאינו כצורה זו אלא ארוך וקצר או כצורה אחרת כל שאם אתה בא לצרפו אין בו אלא כשיעור זה טהורה יתר מכן טמאה:

ממה שאמרו בסוגיא זו לדעת האומר לא הרגה אינה תולה אין לך אשה שטהורה לבעלה שאין לך סדין שאין בו כמה טיפי דמים אתה למד שהכתמים לענין איסור ביאה נאמרו ולהוציא מדעת האומרים שלא נאמרו אלא לענין טהרות ומפני שהם מדמים ואומרים מעת לעת דרבנן וכתמים דרבנן מה מעת לעת דוקא לענין טהרות אף כתמים דוקא לענין טהרות אלא אף לענין איסור ביאה שהרי אמרו כאן רשב"ג לדברי אין קץ ולדברי חברי אין סוף כלומר לדברי שאמרתי שאם לא הרגה אינה תולה כלל אין קץ שאין לך אשה שטהורה לבעלה שאין סדין שאין עליו כמה טיפי דמים של מאכולת ולדברי חברי שאמרו שאף בלא הרגה תולה אף בשיעור גדול כתורמוס ואף במקום שאין הפשפש מצוי אין סוף שאין לך אשה טמאה לבעלה משום כתם שאין לך סדין שאין בו טיפי דמים פחותים מתורמוס אבל נראין דברי ר' חנינא שאמר עד כגריס תולה אף בלא הרגה יתר מכגריס אינה תולה ר"ל אע"פ שהרגה ומדקאמר טהורה לבעלה וטמאה לבעלה אלמא כתמים לענין איסורי ביאה נאמרו ולא הוצרכנו לכתוב דבר זה אלא מפני שמצאנוה לקצת מחברים ודברים משובשים הם ואין להעלותם על לב כלל וכל המיקל בדבר זה הרי זה בועל נדה דרבנן ופורץ גדר ישכנו נחש:

לפי דרכך למדת שהתורמוס שיעורו גדול מן הגריס וצריך שתדע בזה שפסקנו כר' חנינא בן אנטיגנוס שלא לתלות אלא בכגריס ולא כחכמים דוקא במקום שאין מין הפשפש מצוי אבל במקום שהפשפש מצוי תולין בו עד כתורמוס ואינה טמאה משום כתם עד שיהא בו כתורמוס ועוד וחזר התורמוס כדין הגריס לכל עניני כתמים ואם מצאה יתר מכדי פשפש ופשפש רצוצה באותו יתר תולה בו כדין הגריס במאכולת וגדולי המפרשים כתבו שאף במקום שאין הפשפש מצוי אם מצאה כתורמוס ופשפש רצוצה בו תולה בו ואם מצאה שני פשפשין תולה עד שני תורמוסין וכן בהרבה תולה לכמות שהן ויש שגורסין להדיא כן ר"ל תולה בפשפש עד כתורמוס וכן לשנים וכן לשלשה אבל במאכולת אפילו הרגה אינה תולה כפי מה שהרגה שלא נתנו דבריהם לשיעורין בדבר המצוי בכל יום אבל פשפש שאינו מצוי תולה כפי מה שהרגה אבל כל מקום שאין הפשפש מצוי אין תולין בו אפילו היה ארכו של כתם כרחבו אע"פ שזו היא צורת כתם הבא מצד הפשפש ומה שאמרו פשפש זה ארכו כרחבו לענין כתמים ולטהר כתם הבא בצורה זו אף במקום שאין הפשפש מצוי אין הלכה כן:

התבאר בשמיני של תרומות שכל שהיה אוכל תרומה וכשהתרומה בפיו נודע לו שהוא טמא או שהיא טמאה אע"פ שהיה בתוך פיו הרי זה יפלוט וכן אם היה פשפש מעורב בה וטעם בה טעם פשפש הרי זה יפלוט מצד איסור השרץ ואינו חושש להפסד תרומה ואין צריך לומר שכן בחולין ושמא תאמר היאך יודע שהוא טעם פשפש מתוך ריחו הוא מכיר טעמו שטעמו כריחו וריחו נודע לכל מצד מלילתו שכל המוללו מריח בו:

זה שביארנו שאינה תולה בדם בהמות אא"כ עברה בשוק של טבחים פירושו כשהטבחים עומדים במקום ידוע מן העיר אבל אם דרכם לעמוד במקום שאינו ידוע לכל אלא פעמים כאן ופעמים כאן הרי הן רגילין בכל מקום וכל שהלכה בדרך תולה מן הסתם וכן עיר שיש בה חזירים תולה בהם מפני שהם רגילים באשפות ואוכלים נבלות תמיד ודרך עברתם נוגעים כאן וכאן וכן כל כיוצא בזה והיא נאמנת לעצמה: