מאירי על נדה קיד

הפרק השמיני בע"ה:

הרואה כתם וכו' זה הפרק כלו יסוב בענין החלק הרביעי ר"ל ענין הכתמים ורבו יסוב על שלשה ענינים הראשון להודיע שאינה חוששת לכתם אפילו נמצא בבשרה אלא במקום שאפשר שניטף שם הדם מן המקור אפילו היה שם שיעור הראוי לחוש בו שכל שנמצא בבשרה ובמקום שאפשר שניטף שם מן המקור חוששת לו אף במקום שיש לתלות והשני שכל שלא נמצא בבשרה אלא בחלוקה כל שיש לתלות תולין אף במקום שניטף שם מן המקור ובא להודיע על איזה צד תולין ובאיזה שיעור השלישי שלא נמצא בבשרה ולא בחלוקה אלא שנמצא בעד שלה על איזה צד חוששת בו:

זהו שרש הפרק דרך כלל וענינים אלו כלם נמשכים לענין אחד ומתבארים במשניות אלו ובסוגייא הבאה עליהן אלא שאנו מבארין את המשניות ביחד אחר שהכל ענין אחד ואחר ביאורן נבאר היוצא לנו מן הסוגיא הבאה עליהן והחל במשנה הראשונה בענין החלק הראשון והוא שאמר הרואה כתם על בשרה אם מצאתו כנגד בית תורפה ר"ל מקום ערותה הרי זו טמאה ר"ל אפילו יש לה במה לתלות כגון שעברה בשוק של טבחים וכיוצא בה שמאחר שנמצא בבשרה ובמקום המכוון לבית תורפה עד שנראה שמשם ניטף לשם טמאה שלא כנגד בית תורפה טהורה שמאחר שאי אפשר לומר שמן המקור ניטף לשם אין חוששין שמא הביאתה שם בידה שאין מחזיקין טומאה ממקום למקום אלא אומרין שממקום אחר ניתז עליה ובא לפרש אלו הן המקומות שדנין בהם שממקום תרפה ניתזו לשם ואלו הן אותן שאי אפשר לדון בהם כן והוא שאמר כיצד נמצא על עקיבה ועל ראש גודלה טמאה על עקיבה מפני שפעמים כשהיא יושבת בקרקע עקיבה כרוך באותו מקום ונוגע בו ועל ראש גודלה שמא בשעה שהיא הולכת נזדמן ראש גודלה כנגד בית התורפה על שוקיה ועל פרסותיה מבפנים והם שני הצדדין הפנימיים שבשוקיה ופרסות רגליה שהם נוגעים זה בזה בעת שהיא עומדת ר"ל שנדבקים שוק בשוק ופרסת רגל בפרסת רגל טמאה ופירשו בגמרא בשיעור פנימיות זה שהוא עד מקום חבק ושמקום חבק עצמו כלפנים וכבר טרחו הרבה מן הרבנים ומן הגאונים בפירושו והוא שגדולי הרבנים פירשו שהוא מלשון רצועה כענין החבק והקילקי האמור בחבישת רצועת החמור ובכאן הוא מקום מתיחת הגידין שחוגרין הירך והשוק ובערוך פירשו שמנהגם היה לנעול את השוק באנפיליא שיש בה לולאות ומקום חיבוק הלולאות הוא קורא מקום חבק ועוד פירשו שם שמה שמתכסה מן הבשר על ידי כפיפת השוק על הירך הוא מקום חבק על שם שמחבקין זה את זה ועיקר הדברים כפירושו שכשהוא שואל מבפנים עד היכא לא שאל על ארך הירך והשוק שזה פשוט הוא שכל שממקום תורפה עד פרסות הרגל בדין זה אלא מפני שהשוק עגול ואינו מתדבק זה בזה על פני כל הרוחב והירכים שטוחות ומתדבקות זו בזו על פני כל הרוחב שאל בשוקים עד היכן נידון כלפנים ממקום הרוחב ופירשו בה עד מקום חבק וקרא מקום חבק עובי הבשר העגול שבשוק שמתוך עביו מתדבק עם העובי האחר שכנגדו וכל כמה שהוא מתדבק ברוחב הוא קורא מקום פנים ומקום חבק עצמו ר"ל כל מקום רוחב בליטת אותו עובי כלפנים אע"פ שקצותיו מתעגלים ואין נדבקים זה עם שכנגדו יפה אבל אם נמצא מבחוץ ר"ל הצדדין הנחוכיים לפנימיים וכן הצדדין כגון גב השוק וצד אחוריו טהורה וכל שכן אם נמצא מן הירך ולמעלה שבודאי לא ממקום תורפה ניטף אלא ממקום אחר ניתז עליה ואפילו לא היתה יודעת במה לתלות ומ"מ פי' בגמ' שאם נמצא בידה אפילו על קשרי אצבעותיה שהיה לדון שאין קשרי אצבעותיה מגיעות להדיא לכנגד בית תורפה טמאה מפני שהידים עסקניות הן ונוגעות כלן במקום התורף וקצת חכמי אחרונים כתבו בזו דוקא כשבדקה עצמה ולא נטלה ידיה אבל מן הסתם לא מפני שאינה עשויה ליגע שלא במתכוין במקום התורפה שנזהרת היא בכך שלא ללכלך ידיה ואין נראה לי כן שמאחר שמטעם עסקיהן של ידים אנו נוגעים בה עסקניות הן במגע שלא בכונה ולמדנו שכל שכנגד תורפה טמאה אפילו היה לה במה לתלות אחר שנמצא בבשרה וכל שלא כנגד תורפה טהורה אפילו לא היה לה במה לתלות אע"פ שנמצא בבשרה:

ועכשו חוזר ומפרש כשלא נמצא בבשרה אלא בחלוקה ואמר שאם ראתה על חלוקה מן החגור ולמטה טמאה וחגור זה פירושו סינר שהנשים חוגרות בו לצניעות והוא כנגד בית תורפה וכל כתם שנמצא בחלוקה מכנגד הסינר ולמטה טמאה ולא סוף דבר כנגד בית תורפה אלא אפילו מן הצדדין ומטעם שהחלוק עשוי להתהפך אף מפנים לאחור וכל שכן לצדדין מחגור ולמעלה טהורה אפילו לא היה לה במה לתלות שהרי אי אפשר שניטף דם שם ממקום התרף ומ"מ אם נזדקרה בבת ראש והוא הנקרא בלשון לעז טומבא"ר יש אומרין שטמאה שהרי כשנזדקרה בבת ראש חזר מה שלמעלה למטה ולא טיהרו אלא נזדקרה בבת ראש או שלא ידעה אם נזדקרה אם לאו שמן הסתם אינה חוששת אבל גדולי המפרשים כתבו שאפילו נזדקרה בבת ראש והגביהה רגליה למעלה בזיקור זה הדין כן הואיל ולא נמצא על בשרה ונראין הדברים שאלו יצא מן המקור אף על בשרה היה נמצא שכשהיא הולכת הוא שנמצא לפעמים על חלוקה ולא על בשרה שהדם עשוי להטפטף ופעמים נוטף על חלוקה ולא על בשרה אבל במזדקרת אין הדם נוטף אלא שותת ויורד ועל כל פנים על בשרה שתת וירד ולדעת זה יש לך לדון שאם נמצא בבשרה ולמעלה מן התורף או בבשרה וחלוקה כל שנזדקרה טמאה אלא שמן הסתם אינה חוששת לזיקור וכסתם משנתנו שאמרה הרואה כתם בבשרה שלא כנגד תורפה טהורה וי"מ בנזדקרה ששכבה על מטתה ופניה למעלה ורגליה גבוהים יותר מראשה ראתה על בית יד שלה ר"ל שנמצא הכתם על בית יד של חלוקה אם מגיע אותו בית יד כנגד בית תורפה ר"ל אפילו על ידי הדחק כגון שאינו מגיע לשם אלא בשעה שהיא שוחה ביותר טמאה שמא שחת ונגע ואם לאו טהורה אין חוששין שמא בידה נגעה בבית תורפה ואח"כ הביאתו כאן שאין מחזיקין טומאה ממקום למקום וכן אין חוששין שמא בלילה ניטף מדמה במקום אחר וכשהיא ישנה נתהפכה אילך ואילך שאין מחזיקין טומאה ממקום למקום ומ"מ אם היתה פושטתו בלילה ומתכסה בו ראשה או גופה כל מקום שנמצא בו טמאה מפני שהוא חוזר ר"ל שיש לחוש שמא נתהפך החלוק ובא לו כנגד בית תורפה וכן הדין באפיליון ר"ל מעפרת שמכסה בה ראשה בלילה או טלית שמתכסה בו בלילה גם כן:

תולה בכל דבר שהיא יכולה ר"ל כשנמצא על חלוקה אף במקום שאפשר שניטף שם מן המקור אם יש לה דבר לתלות בו ולדון שמאותו דבר אירע לה כן כגון אם שחטה בהמה חיה ועוף או נתעסקה בכתמים או שישבה בצד העסוקים בדבר או שעברה בשוק של טבחים טהורה ומ"מ כשנמצא על בשרה ולא על בגדיה אינה תולה באלו שאלו היה כן היה ראוי שימצא אף על בגדיה ולמדת שאם נמצא על בשרה ובגדיה כאחד תולה הרגה מאכלת תולה בה וכו' צריך שתדע שלענין פסק אין תלייתה בשאר דברים לתלייתה במאכלת שוה שתלייתה בשאר דברים היא כשנמצא על חלוקה או על בשרה וחלוקה כאחד ותלייתה במאכולת היא אף כשנמצא על בשרה לבד וכן שבשאר דברים אינה תולה מן הסתם ובמאכולת תולה אף מן הסתם שיש לדון שבהתהפכה מצד לצד נהרגו תחתיה פרעוש או כינה ולא כדעת האומר הרגה מאכולת תולה בה שמשמעו הרגה דוקא אלא כר' חנינא שאמר אע"פ שלא הרגה וכן שבשאר כתמים כל שידעה במה לתלות תולה אף בכתם גדול מכגריס לפי הענין שאירע לה בכינה או מאכלת אינה תולה אלא עד כגריס ונמצא שכל כתם שהוא כגריס נתלה מן הסתם במאכולת בין בבשרה בין בבגדיה בין בשניהם וכל שביתר מכגריס אינו נתלה במאכולת אלא לפי מה שנתעסקה בו ואף זה דוקא שנמצא בבגדיה או בבגדה ובשרה כאחד ומ"מ יתבאר בגמרא שאם היתה מאכולת רצוצה במקצת הכתם הואיל ורגלים לדבר תולה בו אף ביתר מכגריס ואם היא במקום שהפישפש מצוי שם תולה עד כתרמוס וכן תולה בבנה ובבעלה ר"ל אם היו ידיהם עסוקים בדמים או בכתמים או אם היה בהם מכה ואפילו נמצא בבשרה שמא נגעו בה ומששוה כדרך אשה עם בנה ובעלה ולא ידעה ותולה בהם אא"כ ברור לה שלא נגעו בה ויש אומרים שאם היו הם עסוקין בדם ולא נראה בהם דם שאינה תולה ולא יראה לי כן שמא אף דם שעליהם נתקנח בה היתה בה מכה אע"פ שכבר חית והוגלד פי המכה אם יכולה להתגלע ר"ל להתקלף על ידי חכוך ולצאת ממנה דם תולה בין בבשרה בין בבגדיה:

ומעשה באשה אחת כו' למדנו ממעשה זה שכל שהיא תולה אינה צריכה להקיף הכתם עם אותו דבר שהיא תולה בו ולראות אם דומים זה לזה אם לאו אלא תולה מן הסתם אחר שהיא ממין אותו דבר שתולה בו שהרי אשה זו לא הביאה הכתם לפני ר' עקיבא אלא שאמרה ראיתי כתם וטיהרה וכן כתבוה גדולי המפרשים מזו ובאמת הדברים אמתיים אלא שאין מזו הכרח ושמא אף היא הביאתהו לפניו אלא שהדברים ברורים שאין צריך הקפה וכן הדין כל שנתעסקה היא עצמה במיני דמים שתולה אף בנמצא בבשרה:

עד שהוא נתון תחת הכר ר"ל הבגד שהיא מקנחת בו את עצמה אחר תשמיש וכבר היה בדוק לה והניחתו תחת הכר או תחת הכסת או שטחתו בירכה ונמצא עליו דם אם אותו דם משוך טמאה בכל שהו שבודאי דם קנוח הוא ומגופה יצא וראוי להחמיר בו יותר משאר כתמים אבל אם הוא עגול טהור ר"ל אא"כ הוא ביתר מכגריס שתולין אותו במאכולת ומ"מ אם הניחתו בקופצא לאחר בדיקה אף בעגול טמא בכל שהוא שאין תולין במאכולת בקופצא ואם קנחה עצמה בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו בקופצא ואף במשוך טמאה עד כגריס ועוד כאלו נמצא בחלוק או בשאר בגדים ויש חולקין בזו להקל אף ביתר מכגריס וכבר ביארנו ענין זה בפרק שני:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא אע"פ שיש חולקים בקצת דברים שכתבנו וכמו שיתבאר ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה אפילו לא היה במה לתלות כלל אינה חוששת לו כיצד ישבה על גבי אבנים או על גבי קרקע אע"פ שבדקה בהם קודם ישיבתה ואחר ישיבתה מצאה עליהם דם הואיל ולא הרגישה אין בה טומאת כתם כלל כל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על כתם הנמצא בו כלל וגדולי המפרשים חולקין בזו וממעשה האמור למטה בההיא איתתא דבהדי דקא אזלא ואתיא אשתכח דם תותה במשתיתא ואתאי לקמיה דר' ינאי ואמר תיזיל ותיתי כלומר בדרך שעשתה עד עכשו ואי מתרמי לה הכי טמאה ואע"פ שאמרו אין שונין בטהרות דוקא לקולא כענין היה מתעטף בטליתו וטמאות וטהרות בצדו והדבר קרוב הרבה שנגע אע"פ שאפשר רחוק שלא נגע שאין שונין בה להלבישו פעם אחרת כדי לראות אם יגע אם לא יגע ואם לא יגע שנטהרנו אלא שחזקה נגע אבל לחומרא שונין שהרי אשה זו בחזקת טהרה היא שהרי לא נגע על בשרה ולא על חלוקה ומסתמא טהורה היא אלא שלהחמיר אומרין לה שתשנה עד שאם יארע לה כן נטמאה והם מפרשים במשתיתא שהוא פשוטי כלי עץ ואע"פ כן חששו בכתם שבו ובמחילה מהם אין הדברים נראין לדחות שמועה גמורה האמורה לשמואל ולרב אשי בסוגיא זו בלא הכרח וכן שבפרק תשיעי פסקוה כן להדיא וזו של משתיתא דבר המקבל טומאה הוא והוא כלי האורג וכדכתיב עם המסכת ומתרגמינן עם משתיתא וכן יש שפירשוהו הטווי עצמו שמונח שם לאריגה וכל שנמצא שם בבגד אפילו לא היה מחובר בה הואיל וישבה עליו חוששין לו אלא שבבגדי צבעונין שאין הכתם ניכר בו כל כך יש מקילין ויש מחמירין כל שהכתם ניכר בהם כמו שיתבאר בפרק תשיעי אבל בבגד לבן מיהא חוששת אלא שאם לא ישבה בו אלא שעברה עליו אינה חוששת אלא שלהחמיר אומרין לה שתשנה על הדרך שכתבנו במשתיתא וכל אלו דוקא בשהיה הבגד בדוק לה על הדרך שביארנו בקרקע:

זה שביארנו שאין חוששין לכתם הנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה פירושו אפילו מדברי סופרים שאם תאמר דוקא מן התורה אף בכל הכתמים כן שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשר ואע"פ שכבר דרשו בו לטמא בפנים כבחוץ ר"ל משיצא בבית החיצון וכן למעט שלא ליטמא בנדה בהפלת חתכה או שפיר שאינו מרוקם מצד החתכה והשפיר אא"כ יש עמהם דם על הדרך שביארנו בפרק שלישי מכל מקום כולהו שמעת מינה וא"כ לענין ביאור זה שאמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עליו ומצאה דם טהורה שנאמר בבשרה וכו' לדעת המסקנא שהעלוה אף בלדברי סופרים כך פירושו הואיל וכל כתם טהורה מדאוריתא דכתיב בבשרה אף חכמים העמידוה בקרקע עולם על דין תורה שלא גזרו אלא על דבר המצוי או שלא גזרו אלא על דבר שראוי לטמאו מחמת הדם ותיטמא האשה אגבו:

האשה שהיא עושה צרכיה ר"ל שמשתנת מים וראתה דם אפילו הרגישה ביציאתו טהורה שכל דם היוצא מן המים חזקה עליו שמשבילו של מים הוא בא ולא מן המקור ולא סוף דבר ביושבת ששבילו של מים פתוחה אלא אפילו עומדת שהיה לנו לומר הואיל ונדחקה כל כך שמשתנת מעומד ואינה יכולה לעכב ודאי המים חזרו למקור וגרמה לדם שיצא מן המקור אין חוששין בה כלל כמו שיתבאר בפרק תשיעי:

ולענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו הרגשת מי רגלים היא וכן הרגשת עד היא וכן הרגשת שמש היא פירושן שמתוך שנצטערה לעקיצת מי רגליה או לבדיקת העד בדוחק או שנצטערה לכניסת שמש בדוחק עד שאי אפשר לה בשמושו היא סבורה שאותו צער יארע לה מצד יציאת הדם:

ומה שנתגלגל כאן בגמרא על שלה אם כשיעור ותיס אם לאחר זמן כבר ביארנוהו בפרק שני במשנה השלישית:

מזה שכתבנו למדת בענין כתמים כל שנמצא על בשרה למטה מן החגור אפילו עברה בשוק של טבחים טמאה ואם נמצא בחלוקה או בחלוקה ובשרה כאחד אם יש לה במה לתלות תולה ואם לאו טהורה למעלה מן החגור אפילו לא היה לה במה לתלות טהורה אם לא נזדקרה בבת ראש ואם נזדקרה אם נמצא על בשרה או על בשרה וחלוקה טמאה ואם על חלוקה לבד טהורה ומ"מ גדולי המפרשים נוטים לומר שאף בנמצא על בשרה מחגור ולמעלה אם יש לה במה לתלות תולה והדברים מתמיהים שהרי בפירוש אמרו בשמועה זו שלשה ספיקות יש באשה על בשרה טמא על חלוקה טהור והעמדנוה בין מחגור ולמטה בין מחגור ולמעלה אם מחגור ולמטה כגון שעברה בשוק של טבחים שעל בשרה אינה תולה דאם איתא דמעלמא אתא על חלוקה איבעי ליה לאשתכוחי ואנו מפרשים אף על חלוקה ואע"פ שאפשר שקפלה בגדיה וניתז על בשרה הואיל ומגופה חזיא ובגופה אשתכח רגלים לדבר הא מ"מ אם נמצא בבשרה ובחלוקה תולה וכל שכן בחלוקה לבד ואם מחגור ולמעלה כגון שנזדקרה נמצא על בשרה טמאה אפילו היה לה במה לתלות ואם נמצא על בשרה וחלוקה היה לה במה לתלות תולה ואם אין לה במה לתלות טמאה נמצא על חלוקה לבד טהורה אף בנזדקרת בבת ראש ואפילו לא היה לה במה לתלות וזה הפרש בין מחגור ולמטה למחגור ולמעלה בנזדקרה שאילו נזדקרה על כל פנים על בשרה היה נמצא ומטעם שכתבנו במשנה ושמא הם סבורים שהלשון האחרון סותר את הראשון ולומר שכל שעברה בשוק של טבחים תולין אף בבשרה ולא יראה כן:

ולענין מה שאמרו במשנה זו במגעות והיסיטות הלך אחר הרוב ופירש בו שאם רוב ימיה טמאים כגון אשה שאין לה וסת ורגילה לראות תדיר מגעה והיסיטה טמא יש שפירשוה אף מן הסתם ר"ל אע"פ שלא מצאה עכשו כתם ודברים זרים הם שאם לא מצאה למה נטמאנה אלא שפירשו חכמי האחרונים שהיא חוזרת לנמצא על חלוקה שאם יש לה במה לתלות תולה ואמר שבאשה זו אין תולין ומדקאמר הכי לענין מגעות והיסיטות למדנו שבבעלה מיהא תולין אף בזו: