מאירי על נדה קיב

אע"פ שמשנתנו לענין טהרות יש לנו ממנה הנראה לענין נדה והוא שמאחר שביארנו שכל שנתכבס סתמו בדוק אבל אין סתמו מתכבס וכל שנתכבס ונודע שלא נבדק חוששין לו לענין טהרות אף לזמן שקודם הכבוס וכל שישנו לפנינו שואלין לו וכל דליתיה קמן דנישייליה חזקתו בדוק יש בדבר לענין נדה להקל ולהחמיר כיצד הרי שלבשה חלוק זה בשעת וסתה או בשעת נדותה וכבסתהו ולא בדקתהו ולבשתהו בימי טהרתה ומצאה בו כתם הרי זו תולה בו לומר שכתם זה בימי נדותה נתחדש לה ואע"פ שנתכבס הרי לא נבדק וכל שלא נבדק הרי אין חזקתו מתכבס והרי זה כחלוק שאינו בדוק לה שהיא תולה לזמן נדותה ואע"פ שלא אמרו בודאי שאינו מתכבס אלא שחזקתו כך ומ"מ ספק הוא כיון דכתמים דרבנן תולין להקל הא מכל מקום אם נתכבס החלוק על יד אחת מחברותיה והלכה לה עד שאין לנו בירור אם נבדק בשעת הכיבוס אם לאו חזקתו בדוק ואינה תולה בו ולפי דרכך אתה למד שזו שאמרו חזקת בנות ישראל שבודקות חלוקיהן בשעת כיבוסן לא סוף דבר בשלהן אלא אף בשל חברותיהן הואיל ויודעות שחברותיהן מקפידות בכך ויראה שאף שפחה כנענית בכלל הואיל ושיכא במצות הנשים אבל נכרית ודאי אין אומרין שחזקתו בדוק הואיל ואין לה שיכות במצוה זו אינה מקפדת ואף אם אמרה בדקתיו אינה נאמנת ספיקות הללו יש אומרין שלא נאמרו אלא בשנאבד החלוק אחר שנמצא הכתם אבל אם הבגד לפנינו יכולה היא לעמוד על עיקרו של דבר והוא שחלקו בענין זה ר' מאיר ור' אחא ור' שלדעת ר' מאיר הכל תלוי בבדיקה וכל שלא נבדק אפילו היה הבגד לפנינו דנין אותו ככתם שלפני הכבוס ומחמירין לענין טהרות ומקילין בו לענין נדה לתלות בו לשעת נדותה וכל שנבדק או נתכבס והלכה לה המכבסת חזקתו בדוק ודנין אותו שאחר הכיבוס בא ומקילין בו לענין טהרות לטהר את שלפני הכיבוס ומחמירין בו לענין נדה שלא לתלות בו לשעת נדותה ואין הפרש בין שהבגד לפנינו בין שנאבד והיא היא שיטתנו ולדעת ר' אחא כל שהבגד לפנינו יש בו בדיקה אם כתם זה שלפני כבוס או לאחר הכיבוס והוא שתחזור ותכבסנו ואם נדחו מראיו מפני כבוס זה בידוע שלאחר הכיבוס בא ומקילין בו לענין טהרות שקודם כיבוס ומחמירין בו לענין נדה שלא לתלות שאילו היו שם קודם הכיבוס כבר נדחו מראיו בכיבוס ראשון ולדעת ר' כל שהבגד לפנינו אינו צריך מעשה כדי לבדקו שמאיליו הוא ניכר שאינו דומה כתם שלפני הכיבוס לכתם שאחר כיבוס שכל לפני כבוס מקדיר ר"ל שהוא דק ונוקב ועובר בבגד ונראה בצד השני כמו בראשון ושלאחר הכיבוס מגליד ר"ל מלשון גלודה שהוא כאלו נקלף מצד השני ולא נשאר בבהירות דם אלא בצד אחד שנפל בו והלכך בודק במראיו אם מקדיר בידוע שלאחר כבוס אם מגליד בידוע שלפני כבוס ויש פוסקין כר' אחא ויש פוסקין כר' והלכך כל שהוא לפנינו בודקת אם בדיקה על ידי כבוס כר' אחא אם בדיקת מקדיר ומגליד כר' ודנין על פי הבדיקה ואם אינם יודעין לכוין מ"מ חזרנו לספק הראשון ותולין להקל שספק סופרים הוא אלא שקצת מפרשים כתבו שמאחר שאפשר לעמוד על בוריו של דבר אם אינו יודע לכוין חוששין לה שאין זה ספק סופרים אלא ספק הבא בשבילו מחמת חסרון ידיעה והכרה ואם הוא אינו בקי ילך אצל בקי ללמוד הא כל שאבד הבגד מיהא תולין להקל:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר כל הכתמים וכו' צריך שתזכור מה שכבר ביארנו שהגוים אין להם טומאת זיבה ולא טומאת נדות מה"ת אלא שגזרו עליהם מדברי סופרים להיות כזבים לכל דבריהם כל שהם בזמן שביאתן ביאה ומ"מ לא גזרו על כתמיהם כלך הואיל וודאי נדה שלהם מדברי סופרים כתם שלהם טהור לגמרי ורקם הוא מקום שבצד ארץ ישראל ודרים שם גוים ומתוך כך אמר תנא קמא שהכתמים הנמצאים בבגדיהם אין מטמאין על גבן טהרות ור' יהודה מטמא מפני שהם גרים ר"ל שמצד שהם שכנים לישראל הולכים בדרכיהם ברוב ומתגיירים ואע"פ שאנו רואים אותם עובדי עבודה זרה כמנהגם טועים הם כלומר ומתורת מנהג הם עובדים ודינם כישראל שנשתמד שיש להם טומאת כתמים הבאים מבין הגוים טהורים לגמרי שהרי כתמם טהור כמו שביארנו מבין ישראל ומבין הכותיים ר' מאיר מטמא וחכמים מטהרין וקס"ד מטהרין לגמרי לומר שכתמן טהור ומתוך כך שאלו בגמרא אי דישראל טהורין ממאן טמאים ותירצוה בדרך זה מבין ישראל ומבין הכותיים טמאים ר"ל שכתמיהם טמאים שאף הכותיים גירי אמת הם והנמצאים בערי ישראל ר"ל במקום גלוי טהורים שלא נחשדו בנות ישראל שלא להצניע כתמיהן אבל הנמצא בערי הכותיים ר' מאיר מטמא מפני שאין מצניעין את כתמיהן ולדברי חכמים מצניעין הם ואע"פ שאין קפידים לדברי סופרים סבורים הם שמן התורה הם טמאים וכבר ידעת שבזמן הזה עשאום כגויים גמורים כל הכתמים הנמצאים בכל מקום ר"ל במקומות הגלויים טהורים שהרי אם משל גוים הם טהורים הם מצד עצמם ואם משל ישראל הם לא נחשדו שלא להצניע חוץ מן הנמצאים בחדרים ובסביבות בתי הטמאות שזהו מקום הצנעה וכתמי נדה הם שהוצנעו ובית הטמאות פירושו חדר שהנשים משתמשות בו בשעת נדותן ובתוספתא מפרש בתי מרחצאות שלהם ודרך כנוי הוא קורא אותם בית הטמאות ואח"כ הוא אומר שבית הטמאות של כותיים מטמא באהל מפני שקוברין שם את הנפלים שאין חוששין להביאו לבתי הקברות אלא במקום המזדמן להם ומפני שהם דורשים לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל ופירשוה בספרא במוכר קברי אבותיו שלא עשה כלום משום פגם משפחה ומאחר שאמר בנחלתך וכו' מי שיש לו נחלה יש לו גבול מיוחד אבל נפלים הואיל ואין להם נחלה אין להם גבול מיוחד וקוברין אותו בכל מקום ור' יהודה אומר לא היו קוברין אלא משליכין וחיה גוררתן והלכה כתנא קמא אלא שעכשו דין כותיים כדין הגוים לגמרי ואף הם עצמם אין מטמאין באהל:

ולענין ביאור מיהא זה שאמר שקוברין שם את הנפלים פירוש לשעה אבל מסירות אותם משם שאם לא כן היאך נשותיהם נדות יכולות להשתמש שם עוד והרי יש שם טומאת אהל וא"ת שאין מקפידות בכך א"כ ספק טמיאי מתים הם אלא שלשעה נאמרה:

נאמנין כותיים לומר שם קברנו את הנפלים או לא קברנו ושאלו בגמרא והלא אינן נזהרין על לפני עור לא תתן מכשול ופירשוה בכהן כותי עומד לשם וחזר והקשה ושמא כהן טמא הוא ואע"פ שכהן שניטמא אסור לו להטמא פעם אחרת כמו שהתבאר בנזיר פרק שלשה מינין ובאחרון של מכות מ"מ הם אין בקיאין בכך ותירצה בשתרומה בידו ואוכלה שאלו היתה טמאה לא היה אוכל ולימד שאע"פ שהיה לנו לומר שאין בקיאין ביצירה ושמא סבורים הם שאין הנפל בן ארבעים יום שאין לו טומאה ועל סמך זה אומרין שאין שם נפל ושמא בן ארבעים הוא אין אומרין כן אלא מחזיקים אותם בבקיאים ביצירה ונאמנים נאמנים על הבהמה שבכרה לומר שכבר ביכרה וולד זה של עכשו אינו בכור ואף בזו שאלו בגמרא והא לפני עור לית להו והיאך סומכין עליהם ותירץ בשראינוהו גוזז ועובד ולימד שאין אומרין טינוף היה לה והוא שהפילה עובר שלא נתבררה צורתו ואינן בקיאים בטינוף זה אם הוא טינוף הפוטר בבכורה אם לאו מפני שיש ממנו פוטר ויש ממנו שאינו פוטר ושמא טינוף שאינו פוטר הוא וסומך עליו לומר שביכרה אלא סומכין עליהם ומחזיקין אותן בנאמנים:

ונאמנין על ציון הקברות שאם יש תל שאין עליו ציון נאמנין לומר שאינו קבר שאלו היה קבר בונין היו עליו ציון שאע"פ שהציון מדברי סופרים הואיל והוזכר במקרא וכדכתוב ובנה אצלו ציון זהירים הם בו אבל אין נאמנין על הסככות ועל הפרעות וענין סככות פירשו באהילות אילן המיסך על הארץ ופירשו בה גדולי הרבנים שהוא סמוך לבית הקברות וקוברים שם לפעמים כשמזדמן להם בין השמשות ואין להם מתון לילך לבית הקברות וכן פרעות פירשו באהילות אבנים פרועות ר"ל מגולות שהם בולטות ויוצאות מן הגדר וסמוכות לבית הקברות גם כן ונזדמן שקברו תחת אחת מן הענפים או תחת אחת מן האבנים ויש בה טומאת אהל שהרי יש בענף או באבן רוחב טפח ולא נודע תחת איזו מהן והעיד הכותי על האחת שאין קבר תחתיה אינו נאמן שאינו חושש לספק וכן אפילו לא נודע שיש קבר תחת אחת מהן מ"מ האשה רגילה לקבור שם בין השמשות דברים הצנועים ומתוך כך אינו נאמן שאינו חושש לספק ואפילו ראינוהו לכהן שלהם מהלך לשם על פני כלה ושאוכל שם תרומה וצריך לפרשה ברשות הרבים שאלו ברשות היחיד היה ספיקו טמא דבר תורה ואפילו לא היה הכותי מהלך על פני כולה ראוי להאמינו שאינם חשודים על דבר תורה אלא ברשות הרבים שספיקו טהור אלא שחכמים גזרו בה מפני שהוחזקה שם טומאה והכותיים אין להם גזרת חכמים ומתוך כך אין מאמינין אותו אף בכהן שלהם מהלך על פני כלה ואוכל שם תרומה ויש מקשים לפירוש זה מאי שנא סככות ופרעות הוא הדין לזיזין וגזוזטראות אלא שלדעתי אינה קושיא שזיזין וגזוזטראות בעלי בתים משתמשין בהם מתוך בתיהם ואין אדם מצוי לקבור שם אלא שמ"מ גדולי המפרשים פירשו בספק זה שבודאי יש שם קבר אלא שהספק בענפי האילן שהם דקים ואין בהם רוחב טפח אלא שהן סמוכות זו לזו בפחות משלשה טפחים ויש בהם רוחב טפח מדין לבוד וכן שאחת מהן למעלה ואחת למטה ואין שם אהל שלם אלא שרואין את העליונות כאלו הן למטה והתחתונות כאלו הן למעלה וכן הפרעות שאין בהן רוחב טפח אלא שהן בפחות משלשה וראויות לקבל מעזיבה ונידונת בכך באהל שים מדבריהם כספק טומאה ואע"פ שקורות הבית בכיוצא בזה אינו אהל כמו שביארנו במסכת סוכה בזו שאני הואיל והן באות מאילן אחד או מכותל אחד וי"מ לשיטה זו דוקא בשאין ביניהם רוחב טפח הא כל שיש אויר טפח ביניהם האויר מפסיקן וכן נראה ממסכת אהילות ממשנת אילן המיסך ואמר על אלו שאין נאמנין עליהן ואפילו ראינוהו לכהן שלהם עומד שם ואוכל תרומה שאינו משגיח על אהל של סופרים ומ"מ בגמרא הקשו בה ממה שאמרו אילן המיסך על הארץ נאמן כותי לומר אין שם קבר מפני שאינו מעיד אלא על גופו של קבר וגופו של קבר מן התורה ותירצוה בכהן שלהם עומד לשם ואוכל תרומה וללמד שאין אומרין רצועה נפקא שבה יוצא ובא והשאר טמא אלא נאמן על הכל ואם כן ומה בין זו לראשונות שהרי אף בלא קברנו שם את הנפלים אינו נאמן אלא בדרך זה ותירצו בתוספות דתנא דמתניתין פשוט היה לו כן ואצרכתא דקתני בבריתא מהו דתימא ניחוש דילמא רצועה נפקא אינו חושש בה שאין זה כלום ומאין לנו לחוש לרצועה או שמא הראשונה בעומד לשם אע"פ שאינו מהלך על פני כלה וזו דוקא במהלך על פני כלה בלא שיור:

ונשוב לביאור משנתינו והוא שאין נאמנין על בית הפרס והוא שדה שנחרש בו קבר שעושה בית הפרס במאה אמה על מאה אמה כמו שביארנו בכמה מקומות ושדה שאבד בה קבר חמור משדה שנחרש בה קבר שהוא מטמא באהל כמו שבארנו בראשון של מועד קטן ומתוך כך הקשו בגמרא שאף שדה שאבד בה קבר אמרו שנאמן מפני שאינו מעיד אלא על גופו של קבר ופירשוה בכהן שלהם עומד לשם ואוכל תרומה וכמו שפירשנו בחברתה זה הכלל כל דבר שחשודים בו אין נאמנין עליו ופירשו בגמרא לאיתויי תחומין ויין נסך שמאחר שאין להם שיכות בתחומין אין נאמנין עליהם לומר עד כאן תחום שבת אע"פ שראינוהו הולך שם ואע"פ שעבד ושפחה נאמנין בהם הני שיכי בהו וכן יין נסך אע"פ שרמוז בתורה מ"מ אינם קפדים במגע הגוי וכל שאמר לא נגע בו גוי אינו נאמן ואע"פ שהוא שותה שאינו נזהר בו:

זהו ביאור המשנה ולענין פסק אין לנו בה שכבר נעשו כגוים גמורים ומה שנכנס תחתיה בגמרא כך הוא:

מקבלין גרים מן הגוים על הדרך שכבר ביארנו במסכת יבמות ומ"מ כל מקום של גוים שהוא חשוד להיות ביניהם ממזירי ישראל שנטמעו בהם אין מקבלין מהם גרים שהרי יש בהם צד ממזרות וכבר ביארנוה בראשון של יבמות: