מאירי על נדה קי

רוקו של זב וחביריו אף הוא אב הטומאה לטמא אדם ובגדים שעליו במגע ובמשא ואין אומרין לטמא ברקיקה בפני אדם על הדרך האמור ברוק של יבמה ומגזרה שוה דכתוב הכא ואם ירוק וכתוב התם וירקה דהא התם בפניו כתיב והכא כתיב בטהור עד שיגע בו והוא הדין למשא וכיחו וניעו ומי האף שלו כלם בכלל הרוק הם ואין חלוק במי האף בין שהיו נגררין דרך הפה לנגררים דרך חוטם וכבר ביארנו בניעו שהוא הרוק העבה היוצא דרך הפה בכח ומי האף הוא ביוצאין דרך הפה בכח או שנוזלין דרך החוטם מאליהם ושלא בכח:

תשעה משקין בזב והוא הדין לחביריו ר"ל זבה ונדה ויולדת שלשה מהם אב הטומאה כזיבה הגמורה שלו והם רוקו שבכללו כיחו וניעו ורירו ומי האף ושכבת זרעו ומי רגליו ואע"פ שלא הוזכרו שני אלו בכתוב מ"מ אי אפשר להם בלא צחצוחי זיבה שלשה מהם ולד הטומאה ודינם כמשקין טמאין שאין מטמאין אדם אלא על ידי שתיית רביעית מהם אבל לא במגע אלא שמטמאין אוכלין ומשקין ברביעית ועושין שני לטומאה ומכל מקום מטמאים הם כלים אף במשהו מדברי סופרים כדין משקין טמאים כמו שהתבאר בפסחים והם דמעת עינו ודם מגפתו ר"ל מכתו וחלב שבאשה ששלשה אלו מ"מ נקראים הם משקה דמעה דכתיב ותשקמו בדמעות שליש דם מגפתו דכתוב ודם חללים ישתה חלב שנאמר ותפתח את נאד החלב ותשקהו שלשה מהם טהורים מכלום והם זיעתו וליחה סרוחה היוצאת ממנו והרעי אפילו היה לח כעין משקה: