מאירי על נדה קה

יתבאר בפרק אחרון ס"ח א' שכל שראתה והרגישה שפסקה אם לא בדקה עצמה בשביעי שלה או ביום שפוסקת בו אף בתוך שבעת ימי נדה אע"פ שהרגישה שפסקה הרי היא בחזקת טומאה ואינה טובלת בליל שביעי שמא בין השמשות ראתה ונכנסה לזיבה עד שתפריש בטהרה ר"ל שתבדוק ביום שתפסוק ועיקר בדיקתה מן המנחה ולמעלה עד בין השמשות ובין השמשות הרי זו בחזקת טהרה:

שאר הסוגיא אע"פ שאין לנו צורך בה לענין פסק מתוך שדבריה מבולבלין אני רואה להעירך מעט בביאורה דרך קצרה והוא שאמרו הרואה כתם אם יש בו לחלק שלשה גריסין ושלשה ועודות חוששת כדברי ר' מאיר שבמשנתנו ר' יהודה בן אגרא אומר משום ר' יוסי אחד זו ואחד זו חוששת ר"ל אפילו אין בה לחלק אלא לשני גריסין ושני ועודות חוששת לשלש ראיות שמא הראשונה ראת בראשון לימי זיבה והשניה בבין השמשות של שני שהוא ספק יום ספק לילה ועולה לשני ימים ואמר ר' נראין דברי ר' יהודה בשלא בדקה בין השמשות ודברי חכמים בשבדקה ושאל מאי בדקה וכו' דמדקאמר נראין מכלל דאינהו גופייהו פליגי בתרויהו ושאלו בדקה בין השמשות את חלוקה ולא מצאה מאי טעמא דמאן דחייש הרי על כרחך אין כאן אלא שתי ראיות של שני ימים והיו התלמידים סבורים לפרש שבדקה עצמה בין השמשות אבל לא בדקה חלוקה עד השלישי שמצאה שיעור שני גריסין אלו שאלו בדקה את חלוקה לא היה לה לחוש לכלום אלא שעצמה הוא שבדקה אבל חלוקה לא בדקה ואף אתה אומר מאחר שבדקה עצמה בין השמשות ומצאה טהור על כל פנים כתם הנמצא לא בבין השמשות יצא שהרי בדקה עצמה באותה שעה איברא כך הוא אלא שאף עצמה לא בדקה אלא בין השמשות של ר' יהודה שהוא מסוף שקיעת החמה ר"ל משנכנסה כלה עד שיכסיפו פני רקיע הן התחתון ר"ל כיפת הרקיע הנראית לנו באופק המפריש בין חצי קרקע העליון לחציו התחתון הן העליון ר"ל גובה הכיפה שבאותו צד למעלה מאופק המפריש שמתאחרת להכסיף יותר מצד שהאורה מבהקת יותר בנכחותיותיה והוא קודם צאת הכוכבים מעט אבל לא בדקה עצמה בבין השמשות של ר' יוסי שהוא רגע מצומצם אותו הסמוך לצאת הכוכבים רבנן סברי בין השמשות דר' יוסי לילא הוא ואף כשתאמר שאחד מן הגריסין יצא באותה שעה אינה ראיית בין השמשות לספקה בראיית שני ימים שהרי לילה הוא ולבין השמשות דר' יהודה ליכא למיחש שהרי בדקה בו את עצמה וכגון שידיה בין עיניה כל בין השמשות דר' יהודה ר"ל שלא זזה ידה מבדיקתה עד שנחוש שמא עם סלוק ידיה ראתה ור' יוסי סבר בין השמשות ספיקא הוי ר"ל ספק יום ספק לילה כלומר ור' יהודה בן אגרא סבר לה בבין השמשות כר' יוסי ושמא אחר בין השמשות דר' יהודה ראתה ובין השמשות הוא ספק יום ספק לילה וחוששת ואחר שזהו מחלקתם אנו חוזרין לפרש הכרעתו של רבי והוא שאמר נראין דברי ר' יהודה בשלא בדקה ומאי לא בדקה דקאמר אילימא דלא בדקה בדר' יוסי אבל בדקה בדר' יהודה וכדאוקימנא לפלוגתיהו הא מדקאמר נראין דבריו בזו ולא בחברתה מכלל דר' יהודה בן אגרא פליג אף בבדקה בשניהם ואמאי הרי על כל פנים אין כאן כתם של בין השמשות אלא על כל פנים אתה מפרשה שנראין דבריו בשלא בדקה באחד מהם והיה יכול עכשו להקשות מכלל דרבנן סברי דאע"ג דלא בדקה בשניהם לא חיישא ואמאי הא לא בדקה כדפריך לקמיה אלא דחדא מתרי נקט כלומר מאחר שהוא אומר נראין דבריו בשלא בדקה בשניהם הא בבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי אין נראין בה דבריו אלמא דלר' יהודה בין השמשות דר' יוסי ליליא הוא אימא סיפא ודברי חכמים בשבדקה מאי בדקה אילימא דבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי ומדקאמר נראין דבריהם בזו ולא בחברתה מכלל דלרבנן אע"ג דלא בדקה בחד מיניהו לא חיישא ואמאי הא לא בדקה אלא פשיטא דוקא נראין דברי חכמים בבדקה בשניהם אבל לא בבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי אלמא דבין השמשות דר' יוסי לר' בין השמשות הוא וספק יום ספק לילה וא"כ קשיא דר' אדר' ואף בזו היה יכול להקשות מכלל דר' יהודה בן אגרא אף בבדקה בתרויהו חיישא אלא דחדא מתרי נקיט ותירוצה עולה לשתיהן אי נמי דאטעמא דנפשיה דר' קא מהדר ותירץ דהאי קאמר נראין וכו' לאו למידק מינה דאינהו פליגי בתרויהו אלא לפרושי פלוגתיהו קאתי והכי קאמר נראין דברי ר' יהודה לרבנן בדלא בדקה כלל ודברי רבנן לר' יהודה בבדקה בתרויהו דהא לא פליגי אלא בבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי:

ואקשי ליה אגופה דבריתא מדתניא לראייה מרבה ר"ל שלשה גריסין חוששת למועטת ר"ל שני גריסין אינה חוששת דברי ר' יהודה בן אגרא משמיה דר' יוסי ואמר ר' אני שמעתי ממנו אחת זו ואחת זו חוששת ומן הטעם הזה מה נדה שלא הפרישה טהרה מן המנחה ולמעלה ר"ל שלא בדקה עצמה בשביעי שלה בשפורשת מימי נדה וראויה לבעלה בלילה אחר שתטבול אלו לא בדקה עצמן מן המנחה ולמעלה עד בין השמשות ובין השמשות בכלל כדי שתפרוש מזמן נדותה בטהרה מי לא הויא בחזקת טומאה שלא לטבול לערב אע"פ שבדקה שחרית מפני שחוששין שמא בין השמשות ראתה והוא עת זיבה וצריכה שמור ואע"פ שבפרק אחרון יתבאר שבדיעבד מיהא כל שבדקה שחרית דיה מ"מ כל שלא בדקה שחרית חוששין לראיית בין השמשות אלמא ראיית בין השמשות חששא הוא וא"כ אף בזו חוששין להעלותה לראיית שני ימים ומסיים ר' למילתיה דנראין דבריו של ר' יהודה בן אגרא דלא חיישא בשבדקה ומדקאמר נראין דבריו בבדקה אלמא דבן אגרא לא חייש אף בלא בדקה ומאי בדקה דקאמר דנראין דבריו בה אי דבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי מכלל דאיהו סבר אף בלא בדקה בתרויהו ואמאי אלא הכי קאמר נראין דבריו בבדקה בתרויהו ובן אגרא פליג אף בבדקה בדר' יהודה ואלמא בין השמשות דר' יוסי לבן אגרא ליליא הוא וקשיא לבן אגרא דידיה אדידיה ואי לאו אוקימתיה לא הוי קשיא דההיא דלעיל בדבדקה בדר' יהודה ולא בדר' יוסי והא דהכא בדבדקה בתרויהו אלא השתא קשיא ואע"ג דבן אגרא משמיה דר' יוסי קאמר לה והיאך עולה על דעתו לומר ליליא הוא סבירא ליה לבן אגרא שלא חלק ר' יוסי בבין השמשות ותירץ תרי תנאי ואליבא דבן אגרא תנא דלעיל סבר דבין השמשות דר' יוסי לא שייך בדר' יהודה כלל אלא שהוא בא אחריו וכשלא בדקה בו חוששת ותנא בתרא סבר דבין השמשות דר' יוסי מישך שייך בדר' יהודה ר"ל שמובלע הוא בתחומו ואותו רגע שהוא סוף בין השמשות של ר' יהודה הוא בין השמשות של ר' יוסי והואיל ובדקה בכל בין השמשות דר' יהודה הרי בדקה בשניהם ור' דקאמר נראין וכו' סבירא ליה דלא שייך ביה והיינו דקאמר נראין דבריו בשבדקה בשניהם אבל אם לא בדקה אלא בדר' יהודה לא:

זהו ביאור הסוגיא ולדברי הכל למדנו הימנה שראיית בין השמשות עולה לשני ימים למנין זיבה וכל שראתה יום אחד בימי זיבה וראתה למחרתו בין השמשות הויא לה זבה והדברים מתמיהים זו למה והרי על כל פנים או יום או לילה ואם יום הוא תשמר למחרתו שהוא שלישי ואם לילה הוא הרי נמצאת עדין בתחלת שמור ונראין הדברים שאינה אלא מדברי סופרים גזירה שמא כשראתה ראשון לימי זיבה והשני בין השמשות שמא ימצא בראיה זו של בין השמשות שני גריסין ויש לחוש שמא היתה אחת ביום ואחת בלילה וכיוצא בזה אמרו בזב שאם ראה ראייה אחת מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה הרי היא כשתי ראיות שהימים מחלקים ולפיכך אם ראתה אחת בין השמשות הואיל וספק יום וספק לילה הוא הרי זו ספק לטומאה: