מאירי על נדה קו

הרואה כתם מטמאה עצמה וקדשים למפרע עד שעת הבדיקה או שעת הכבוס לדעת קצת כמו שביארנו בפרק ראשון וטומאת עצמה שהזכרנו פירשוה גדולי הרבנים לענין טהרות ואע"פ שהקדשים בכלל טהרות הן וגדולים מהם הזכיר את שניהם להודיע דעתו של ר' שמעון שחלק בה לומר דוקא לקדשים ומ"מ הלכה אף לטהרות וי"מ מטמאה עצמה לטמא את בועלה ולענין פסק בזו מיהא דוקא משום נוגע אבל לא משום בועל אא"כ בעל משנמצא הכתם כמו שהתבאר ונמצא לענין זה כתמה חמור מראייתה דוקא מעת לעת וכתמה עד שעת בדיקה או שעת כבוס והרי יש לך כיוצא בה באשה שיש לה וסת שלענין ראיה דיה שעתה ולכתמה מטמאה למפרע וכן שהרואה אינה מקולקלת למנינה ובעלת הכתם מקולקלת למנינה כמו שביארנו במשנה:

זה שביארנו בכתמים שהם מטמאים למפרע משעת הבדיקה או משעת הכבוס אפילו לכמה ימים דוקא בשלא ראתה תוך מעת לעת של מציאת הכתם אבל אם ראתה אחר מציאת הכתם בתוך מעת לעת תולין את הכתם בראיית הדם ואומרין שכבר נתעורר הדם וממנו נהיה הכתם ואין מטמאין את הכתם אלא מעת לעת של ראיית הדם ואפילו היה בו שיעור שלשה גריסין ולענין המנין יש אומרים שהיא מונה משעת הכתם בין להקל בין להחמיר ומ"מ יראה שאינה מונה משעת הכתם אלא להחמיר אבל לא להקל וצריכה למנות שבעה מיום הראיה שהרי הכתם מדרבנן הוא ויש פוסקין שאין תולין כתמה בראייתה אלא כשראתה ביומה של ראייה ומונה משעת ראייה לטמא טהרות למפרע ואין הכתם נחשב בכלום שהרי כל ענינו נסתבך בראייה אבל כל שלא ביומה אפילו בתוך מעת לעת אין תולה כתמה בראייתה ומונה משעת ראייה להחמיר להטעינה מנין שבעה מיום הראייה וכן מונה מן הכתם להחמיר להיותה מקולקלת למנינה ונעשית ספק זבה מצד הכתם וצריכה שבעה נקיים ולא אמרו מונה משעת ראייה אלא להיותה נדה כל שבעה מיום הראייה אע"פ שלא ראתה אלא שכל שמונה שבעה נקיים אחר שתפסוק דיה אבל כל שעברה וראת בשביעי לראייתה מיהא שהוא שמיני למציאת כתמה אינה טובלת לערב שמא זבה היא מצד הכתם וכן אין שמור יום כנגד יום עולה שמא הכתם בימי זיבה היה ולא טהרה מזובה ומ"מ אם ברור לה שהכתם מאתמל של ראיה היה מונה ממנו ומן הראייה להחמיר ודן משניהם כפי שיפול המנין ולפי דרכך אתה למד שדבר זה לא בזמן הזה נאמר שבזמן הזה הרי יושבת שבעה נקיים אף בכתם:

כתמים צריכין הפסק טהרה ר"ל שאם מצאה כתם בימי נדה ולא ראתה שאין שם מנין אלא משעת מציאת הכתם צריכה שתבדוק בשביעי שלה מן המנחה ולמעלה ובין השמשות כמי שראתה דם לגמרי וכן בזמן הזה צריכה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה:

זה שכתבנו בענין תליית כתמה בראייתה ובענין שהכתמים צריכין הפסק טהרה הוא על שיטת קצת פירושין שבה ומ"מ יש בסוגיא זו בלבול פירושין שמהם אתה צריך להתעורר לפסוק בה דרכים אחרים והריני מעירך בביאורה דרך קצרה עד שתעמוד על הדברים מהיכן יצא להם לומר כן אלא שתחלה אני חוזר ודן דרך ביאור על פירושי גדולי הרבנים שבה והוא שאמרו ראתה כתם ואח"כ ראתה דם כל מעת לעת תולה כתמה בראייתה על הדרך שביארנו ר' שמעון בן אלעזר אומר יומה ר"ל אבל אם לא ראתה ביומה אע"פ שראתה תוך מעת לעת אינה תולה כתם בראייה ומטמאין כתמה למפרע עד שעת בדיקה ויש לתמוה בפירוש זה היאך אמר ר"ש שמטמאין כתמה למפרע והלא למעלה אמר שאף קדשים אינה מטמאה למפרע שלא יהא כתמה חמור מראייתה ונמצא לדבריו שאין כתם מטמא אלא מעת לעת כראייה וא"כ ביומא מיהא מאי מהני ומתוך כך יש שגורסין בזו רבן גמליאל ומ"מ אף לגרסת הספרים יש ליישב שלא אמרוה אלא לענין קלקול המנין שלדעת ר' כל מעת לעת תולה כתם בראייה ומונה משעת הכתם כאלו הוא ראיה גמורה אחר שראתה בתוך מעת לעת ולר' שמעון בן אלעזר מונה משעת ראיה להחמיר ר"ל לטמאה שבעת ימי נדה אף בלא ראיה אחרת אלא שחוששת אף לכתם לחומרא ליעשות בו ספק זבה אם יש בו כשלשה גריסין או לדונו בשיעור אחד לראיה אחת לצירוף זיבה ואמר ר' נראין דברי ר"ש מדברי שהוא מתקנה ואני מעותה ופירשו גדולי הרבנים שהוא מקל בה ואני מחמיר והלכה כדברי המקיל בכתמים והוא שהקשה מתקנה והא עוותי מעוות לה כלומר שהרי ר' שמעון מחמיר ופירש שהוא מתקן הליכותיה לידי זיבה ופירשו הם בה שמרחיק ממנה זיבה ואני מקרבה שלדעת ר' אם ראתה בשמיני לכתמה שהוא שביעי לנדתה שומרת יום כנגד יום ואם רואה אחריו שני ימים הויא לה זבה ולר' שמעון בן אלעזר מונה משעת הראיה וטובלת בליל שביעי שהוא שמיני לכתם ואם רואה שני ימים אחריו עדין היא בשמור יום כנגד יום:

זהו פירוש גדולי הרבנים והם דברים מתמיהים שהרי אף ר' שמעון חושש הוא לכתם להחמיר ולעשותה ספק זבה כמו שביארנו שהרואה כתם מקולקלת היא למנינה שאינה יודעת פתח נדותה מהיכן שמא ביום מציאת הכתם ראתהו או שמא קודם לכן ועל כל פנים ספק זבה היא אף לר' שמעון ואפילו נתברר לה שהכתם מתמולה של ראייה מונה הוא ממנה לחומרא עד שקצת מפרשים נוטים לומר מתוך כך שר' שמעון בן אלעזר אינו סובר שתהא מקולקלת למנינה והראיה ממה שנאמר למעלה לדעתו לא יהא כתמה חמור מראייתה ומפרשים אותה לענין טומאת מפרע וגורסים בה רבן גמליאל כמו שכתבנו אלא שגדולי קדמונינו מפרשים דנראין דבריו דקאמר מפני שהוא מחמיר אמרה ולא שיהא קורא לחומרא תקון אלא שהוא מתקן ומוריד לה ימי זיבה יותר ממני והוא שאמר שהוא מתקן הליכותיה לידי זיבה כלומר שמחמיר בה ומקרבה לזיבה שאם לא ראתה ביום כתמה לא נתלה הכתם בראיה ואם יש בכתם לחלק בו כשלשה גריסין בתוך אחד עשר יום דנין אותו בשלשה ימים או שני גריסין נדון בשני ימים ויום ראיה עושה שלישי וצריכה שבעה נקיים ולדעת ר' נתלה כתמה בראיה כל שהכתם עם הראיה מעת לעת ואינן אלא שני ימים ושומרת יום כנגד יום אפילו היה בו כשני גריסין ונמצא שם ר' שמעון מחמיר אלא שאף הם מפרשים שר' מונה משעת כתמה ומתוך כך לדברי כלם ראוי לשאול היאך ר' מונה משעת כתמה והלא אין כתמים אלא מדרבנן ומן התורה טהורה גמורה היא ואע"פ שפירשנו שלא נאמר בכתם זה שהוא מדרבנן אלא בשלא ראתה בתוך מעת לעת שבו אבל כשרואה במעת לעת שבו ראיה גמורה היא דברים רחוקים הם ועוד שהרי סתם אמרו בפרק ראשון ומונה משעת ראיה ומקולקלת למנינה ועוד שאם כן אין זה תלית כתם בראיה אלא תליית ראיה בכתם:

ומתוך כך פירשו קצת חכמי הדורות שלא נאמר לתלות כתם בראיה אלא שלא לטמא מעת לעת או שלא לקלקלה מיום לבישת החלוק אבל נדות וזיבה מונה מיום ראיה כדין תורה וחוששת ליום כתמה מדבריהם ומה שאמר לר' שמעון שהוא מתקן הליכותיה לידי זיבה ר"ל שאינה תולה כתם בראיה אלא במקום שאין חלוק בין כתם לראיה לענין ספירת זיבה וכגון שראתה ביומה אבל כשהוא מעת לעת אינה תולה ומקולקלת למנינה מצד הכתם מיום לבישת החלוק ומונה משעת ראיה ואח"כ שאלו בכתמים אם צריכים הפסק טהרה ופירשו בו גדולי הרבנים בדיקת בין השמשות של שביעי כמו שביארנו ולא הוה בידיהו עד דאשכחוה לריש לקיש דקאמר אהא דאמרי תולה כתמה בראיתה והוא שבדקה ר"ל שבדקה בין השמשות של שביעי לכתמה להפסיק בטהרה ונמצא שגלתה דעתה שמשעת הכתם מונה ור' יוחנן סובר אע"פ שלא בדקה אע"פ שצריכה היא לבדוק שאין הדבר תלוי בגלוי הדעת ונמשכו בה למה שפירשו למעלה שלדברי רבי מונה משעת כתמה והדברים מתמיהין ומה ענין לריש לקיש שנלך אחר גלוי הדעת:

ומתוך כך פירשו קצת מפרשים בשאלה זו שכך היא כשאנו תולין כתמה בראייתה צריכה הפסק טהרה כלומר שאם קודם שמצאה הכתם היתה בחזקת טהרה אע"פ שלא בדקה עצמה תולה כתמה בראייתה אם לר' במעת לעת אם לר' שמעון ביומה או אין צריכין הפסק טהרה שאע"פ שלא בדקה עצמה ולא הפסיקה טהרה קודם מציאת הכתם תולין כתמה בראייתה ואמר ליה ריש לקיש והוא שבדקה כלומר שצריכין הפסק טהרה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא בדקה שאין צריכין הפסק טהרה ולפי זה הלכה כר' יוחנן וגדולי הדור פירשוה ברואה כתם בימי זיבה או בזמן הזה שכלם כזבות ושאל אם צריכה הפסק טהרה קודם שתספור שבעה נקיים אם לאו ופי' דלריש לקיש צריכה הפסק טהרה כרואה שאף בכתמים חוששין למעין פתוח שהרי הוא אומר שאינה תולה כתם בראייה שלא לטמא למפרע מעת לעת של ראיית הכתם אלא כשבדקה והפסיקה בטהרה ביום ראיית הכתם הא לא בדקה לא מפני שחוששין שמא מעיינה פתוח ועם סלוק ידיה מכתמה ראתה ויש לה לטמא למפרע מעת לעת של מציאת הכתם אלמא כתם כראיה והילכך אף היא צריכה הפסק טהרה וחוששין שמא עם סלוק ידיה תראה ואינה סופרת שבעה נקיים עד שתפסיק בין השמשות בטהרה כדרך שאמרו ברואה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא בדקה מפני שמאחר שלא הרגישה ממש כדם וטומאת מפרע מדברי סופרים היא מקילין בה ותולין כתמה בראיית יום שני כל שהיא מעת לעת של ראיית הכתם וזה שאמרו דלמא אגב שיטפך אתיא לך פירושו שמא דרך גירסתך נזדמן לך לומר כן ולא היית מרגיש בסברא זו מתחלה ולא היית יודעה שאלו היית יודע לא היית מעלים ואמר ליה אין ומכל מקום גדולי המחברים יש להם דרך אחרת בענין תליית כתם בראייה ובענין הפסק טהרה של כתמים ונתחדש בדבריהם ענין שלישי עמהם והוא תליית כתם בכתם ופירשו הענין בתוך ימי זיבה והוא שכתבו שהרואה כתם ואח"כ ראתה דם כל מעת לעת תולה כתמה בראייתה בין שבדקה עצמה בעת שמצאה הכתם ומצאה טהור בין שלא בדקה אבל הרואה כתם אחר כתם בתוך מעת לעת אינה תולה כתם בכתם אא"כ בדקה ביניהם שאם הפסיקה טהרה בין הכתמים אין מצטרפין למנין זיבות כיצד מצאה כתם ערב שבת בשעה ראשונה מן היום אע"פ שלא בדקה עצמה ולא ידעה אם היא טהורה אם טמאה וראתה דם אח"כ בתוך מעת לעת כגון עד שעה ראשונה של שבת אינה מונה לכתם אלא תולה הכתם בראייה ואם ראתה באחד בשבת ובשני בשבת תהא זבה אבל אם מצאה כתם בערב שבת שעה ראשונה מן היום וראתה דם אחר מעת לעת כגון בשעה שניה של שבת אין תולה כתמה בראייה אלא יש לה שני ימים בזיבה ערב שבת שמצאה בו הכתם ושבת שראתה בו הדם מאחר שאין הכתם והראיה בתוך מעת לעת ואם ראתה באחד בשבת הרי היא זבה גמורה וענין כתם בכתם הוא שמצאה כתם בערב שבת שעה ראשונה ובשבת לא ראתה דם אלא שמצאה כתם אחר בתוך מעת לעת אם בדקה עצמה בערב שבת ומצאה טהור אינה מונה אלא לשני שהוא בשבת הואיל ושניהם בתוך מעת לעת שניהם נחשבים כאחד ומונין מן המאוחר ואם לא בדקה ולא ידעה אם הפרישה טהרה ביניהם אם לאו הרי זו מונה מערב שבת ואם ראתה באחד בשבת הרי היא זבה ואם היה כתם של שבת אחר מעת לעת כגון בשעה שניה מן היום בין בדקה בין לא בדקה הרי זו טמאה שני ימים ואם ראת באחד בשבת תהא זבה ואם לא ראת אף באחד בשבת אלא שמצאה בו כתם שלישי אף הוא תלוי בבדיקה שאם הפסיקה טהרה ביניהן אין מצטרפין ואם לא בדקה חוששת לזיבה:

זהו ענין דבריהם וכשאתה בא לפרש ענין הסוגיא על אפני דבריהם נראה שלדעת ר' כל מעת לעת תולין את הכתם בראיה ונראה דוקא כשבדקה עצמה וחלוקה במעת לעת ואחר כך מצאתו שעל כל פנים הכתם והראיה תוך מעת לעת הן שאם לא כן יש לחוש שמא קודם מעת לעת היה ולר' שמעון דוקא יומה ועל כרחך ר' שמעון לא למנין הימים אמרה שאם כן מאי קאמר וכתם וראיה שביום אחד למנין הימים ודאי אחד הוא אלא לטומאת מפרע לילך בה אחר מעת לעת של ראייה אבל שלא ביומה אינה תולה ונידון כשאר כתמים לטמא למפרע משעת מציאתו ומקולקלת למנינה לפעמים לפי מה שהוא ומה שאמרו מתקן הליכותיה לימי זיבה כלומר שמחמיר בה ומדריכה מצדו לימי זיבה ושאלו בה אם כתמים ר"ל כתם אחר כתם צריכים הפסק טהרה ר"ל אם יש לחלק ביניהם בין בדקה ומצאה טהור ללא בדקה ואמר ריש לקיש שלא תלה ר' כתם בראיה תוך מעת לעת אלא כשבדקה עצמה ביום מציאת הכתם ומצאה טהור שזו היא הוראה שהכתם התחלת ראיית מחרתו שבתוך מעת לעת היא ושליח שלה ולא ראיה בפני עצמה שאלו כן אף היא ראתה ביומו אבל לא בדקה עצמה אומרין שראתה יותר ביום המציאה וראייה בפני עצמה היא וחוששת לו ור' יוחנן סובר אף בלא בדקה שאלו ראתה כל כך שיהא ראוי לדונה בראיה בפני עצמה כבר הרגישה והלכה כר' יוחנן אלא שמאחר שחלקו בכתם כראיה אלמא בכתמים מיהא ר"ל כתם אחר כתם אף ר' יוחנן מודה שבכתם אחר כתם מיהא צריכה בדיקה שאם לא בדקה הואיל ואף השניה ראיה קלה היא וכעין ראשונה אף הראשונה דנין אותה כראיה בפני עצמה כך נראה לי פירוש הסוגיא לפי ענין דבריהם אלא שגדולי המגיהים מתמיהים בה אם שאל בין כתם לכתם עד שיהא צריך הבדיקה לתלות כתם בכתם שלא ליעשות זבה פשיטא דצריך שהרי אמרו למעלה ששלשה כתמים מביאים לידי זיבה אם לא הפסיקה טהרה ומכל מקום אפשר להעמידה בשלא היו תוך מעת לעת ואפילו בשלשה חלוקים הבדוקים לה כגון אחד בערב שבת שחרית ואחד בשבת בחצות ואחד בשבת בערב וכגון זו מודה שאין תולה כתם בכתם מאחר שאינן בתוך מעת לעת ואפילו לא הפסיקה טהרה ביניהן הן הן כתמים המביאין לידי זיבה אלא שהם מפרשים בה שעל כל הכתמים שאל על המביאים לידי זיבה כשתספור שבעה באחרונה אם צריכה בדיקה ופשט שצריכה בדיקה שאפילו כתם שהיא תולה בראיה צריכה בדיקה ואע"פ שהראיה מצילתה שלא להתקלקל הרבה למפרע מ"מ לנקיים היא צריכה כשאר כתמים ובבדיקה ואף ר' יוחנן לא חלק אלא בזה שתולין אותו ואינה מטמאה למפרע יותר מראיה אבל שאר כתמים המביאין לידי זיבה או שמקלקלין למפרע מודה שצריך בדיקה:

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר הרואה דם יום אחד עשר בין השמשות תחלת נדה וסוף נדה תחלת זיבה וסוף זיבה וכו' ופי' בגמ' שמשנה זו לא נשנית בדיוק וכך הוא הענין הרואה יום אחד עשר יום בין השמשות תחלת נדה וסוף זיבה ובשביעי לנדתה בין השמשות תחלת זבה וסוף נדה וביאור הענין הוא שכבר ידעת שאחד עשר יום שאחר שבעת ימי נדה הם ימי זיבה שכל שתראה מהם שלשה רצופים נעשית זבה ואם ראתה בסוף אחד עשר בין השמשות הרי הוא ספק שמא יום הוא וראיה שבימי זיבה היא עד שאם ראתה תשיעי ועשירי נעשית בראייה זו זבה גמורה להטעינה שבעה נקיים או שמא לילה הוא ותחלת נדה ואף כשראתה תשיעי ועשירי הרי הפסיקה יום אחד עשר ועכשו היא נדה ועומדת שבעה אע"פ שאין נקיים וטובלת לערב ומאחר שכן כל שהיא בדרך זה היא ספק זבה ומביאה קרבן ואינו נאכל וכן אם ראתה יום שביעי לנדתה בין השמשות הרי זה ספק שמא לילה הוא ומיום שמיני הוא ונכנסה בתחום זיבה עד שאם ראתה אח"כ תשיעי ועשירי נעשית זבה גמורה או שמא יום הוא ומיום שביעי של ימי נדה והרי הפסיקה יום שמיני וכשראתה תשיעי ועשירי עדין אינה זבה גדולה ומעתה הרי נעשית ספק זבה להטעינה קרבן ושלא להיות נאכל וכן הדין ברואה יום ארבעים לזכר או יום שמנים לנקבה בין השמשות יש בו ספק זה בעצמו שמא לילה הוא ונמצאת ראיה זו ביום ארבעים ואחד או ביום שמונים ואחד היתה ונמצא שדם נדות היה וכשמנת שבעה לנדה בין ראתה בין לא ראתה ובאו אחריהן ימי זיבה אם ראת בהן שלשה רצופין שהן שמיני ותשיעי ועשירי לנדותה נעשית זבה גמורה או שמא יום היה ודם טוהר היה וכשראתה בשמיני ותשיעי ועשירי לראיה זו אין כאן סרך זיבה אלא תחלת נדה ומתוך כך הרי זו ספק זבה ומביאה קרבן ואינו נאכל אלא ישרף שכך שנינו כל חטאת העוף הבא על הספק תשרף וכן הלכה וכבר אתה רואה להדיא שדברים אלו אינן אלא בזמן נדה דאוריתא שבזמן הזה הרי על כל פנים צריכה לישב שבעה נקיים אמר להם ר' יהושע עד שאתם מתקנים את השוטות וכו' פי' לאו שוטות דוקא שהרי אין ראייתן בידן לעכב שלא יארע להן כן בין השמשות אלא את הטועות כלומר שאין יודעות ראייתן אם ביום אם בלילה ואתם נזקקין לפרש את ספיקותיהם באו ותקנו את הפקחות ר"ל שאינן טועות והוא שיודעות באיזה יום רואות אלא שנולד להם בלבול מצד תכיפת ראיות ובלבולין אלו הוזכרו בגמרא:

ואני צריך להעירך בביאורן מצד שהן דברים מבולבלים וכל שכן שנתחדש מהם לגאוני הראשונים ולגאוני המחברים דרך פסק דברים שאי אפשר לישבם כל כך והוא שאמרו יום אחד טמא ויום אחד טהור ראיתי ר"ל וכן דרכה כל ימיה רואה יום ופוסקת יום ואינה רואה אלא ביום הרי זו משמשת שמיני ולילו מפני שראייה ראשונה היתה תחלת נדה ומנינה שבעה ואע"פ שראתה בהן ולא עוד אלא אפילו ראתה בשביעי עצמו כל שתפסוק מן המנחה ולמעלה טובלת בליל שמחרתו שמיני שהוא בכלל שמיני ומשמשת וכן ביום שמיני כלו שהוא טהור שהרי אינה רואה בו ולילו ר"ל לילה שמחרתו תשיעי שהרי אינה רואה בלילה וזה שאמר ולילו פירושו על לילה שעבר שמיני שלילה שמחרתו שמיני בכלל שמיני הוא ולא הוצרך להזכירה ואע"פ שאין זה לילו של שמיני אלא של תשיעי הואיל ובתשיעי רואה ונשתנה הלילה הזה מדין יום שלה הוא נותנה לשמיני וזהו שאמרו למטה אם היתה רואה מבערב אינה משמשת אלא שמיני וודאי לילה שמחרתו שמיני משמשת היא אלא שלא הוצרך להזכירה אבל אינה משמשת לילו ר"ל לילה הסמוכה לשמיני מאחריו הואיל ורואה מבערב: