מאירי על נדרים עו

ראובן שהדיר את שמעון המודר אסור לראובן שישיא לו את בתו קטנה או נערה שהרי עכשו הוא מוסר לו שפחה לשמשו וכל שכן אם נותן לו נדוניא ומכל מקום אם היא בוגרת מותר שהרי לדעתה היא נשאת ואין לאב בה כלום ואע"פ שהוא משיאה עצה בכך עד שמשתדל בכך ואף כשהוא נותן נדוניתה מכל מקום לבתו הוא נותן והיא נותנת לו אבל הוא יכול לישא את בתו של מודר שאע"פ שחייב במזונותיה הרי אמרו זן את בניו וכו':

המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלאת לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר או לצלות לו דג קטן ודבר זה יש מפרשים שהאב הדיר את בנו שלא יהנה ממנו מפני שאינו לומד תורה ואע"פ כן האב המדיר מותר למלאת לבנו וכו' שמן הסתם לא הדירו לדברים מועטים כאלו וכן פירשוה גדולי המחברים ואף גדולי הרבנים מוסיפים בה שאף בכל מדיר כן ואין הדברים נראין כן שאף באב חדוש הוא ואין להוסיף בו ומכל מקום יש מפרשים שכל שהאב הדיר את הבן אסור האב לעשות לבן שום הנאה וזו שבכאן פרשו גדולי המפרשים שאין זה בענין מתנה אלא בענין תשמיש וכגון שהאב הדיר הנאת הבן על עצמו כדי שלא יבטל מתלמוד תורה ואע"פ כן מותר הבן לשמש את האב בדברים אלו שאין כאן ביטול ואף בתוספתא בכורות שנינו מעשה באחד שהרצה את בנו לתלמוד תורה והדירו מלעשות מלאכה והתיר לו רבי יוסי למלאת לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ובתלמוד המערב שבמסכת בכורים שנינו המדיר את בנו לתלמוד תורה מותר למלאת לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר רבי יעקב בר אדי בשם רבי יוחנן אמר אף ליקח לו חפצים מן השוק מה פליגין כאן באיש כאן באשה אם היה אדם מסויים ר"ל שאין דרכו ליקח מן השוק עשו אותו כאשה שאין דרכה לקנות בשוק:

המודר הנאה מחברו מותר להשקותו כוס של בית האבל ר"ל כוס של תנחומין ופירשו בתוספות אפילו משלו והטעם משום דאדעתא דאבלות לא נדר אינש ומכל מקום דוקא בכוס שהוא דבר מועט ויש מפרשים שאף המביאו מפקירו לכל מי שירצה ומכל מקום יש מפרשים שאין הכוס שלו ולא התירו אלא שמושו וכן מותר להשקותו כוס של בית המרחץ שהיו רגילין לשתות מים חמין וכמו שאמרו במסכת שבת רחץ ולא שתה מים חמין דומה לתנור שהסיקוהו מבחוץ ולא הסיקוהו מבפנים ומותר ומתוך שהיא הנאה מועטת בתשמיש מועט ובמקום הדחק התירו ויש מפרשין מפני שאין בו הנאה ואין נראה כן:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר המדיר הנאה מחבירו נכנס לבקרו עומד אבל לא יושב ומרפאהו רפואת נפש אבל לא רפואת ממון ורוחץ עמו באמבטי גדולה אבל לא באמבטי קטנה וישן עמו במטה רבי יודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים מפני שהוא מהנהו ומסיב עמו על המטה ואוכל עמו על השלחן אבל לא מן התמחוי אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר לא יאכל עמו מן האבוס שלפני הפועלין ולא יעשה עמו באומן דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עושה הוא ברחוק ממנו אמר הר"ם פירוש זה אשר יכנס לבקר הוא אשר אסור עליו ליהנות לחולה ואמר אבל לא יושב במקום שלוקחין שכר לישיבה ר"ל שיקח שכר אשר יבקר החולה בישיבתו ועשייתו צוות אליו וכאשר נכנס זה וישב ולקח דבר הנה הועיל בחולה בדבר שיש לו דמים ורפואת נפש הוא שירפאהו ורפואת ממון הוא שירפא בהמתו ומותר לו שיאמר לו מה שיועיל לבהמתו ואמנם יאסר עליו שירפאה בידו ואמנם לא אסר זה בחולה עצמו לפי שהוא מצוה ר"ל מחויב לרופא מצד התורה שירפא חולי ישראל וזה נכנס תחת אמרו בתורה והשבותו לו לרבות אבדת גופו לפי שאשר יראה הפסדו ויכול להצילו יצילנו בגופו או בממונו או בחכמתו ואמבטי שוקת המרחץ ואסור להתחמם עמו בקטנה לפי שהוא ישפיע המים עליו וזה הנאה אליו ולא יאכל עמו בכלי אחד לפי שהוא אולי ישית פת לחם חמה לפניו או יניחה כדי שיאכלנה והוא הטעם גם כן שלא יאכל עמו מן התמחוי והוא הכלי אשר ימלאו אותו בפירות ויאכלו ממנה בעלי המלאכה אולם כאשר נשבע ראובן דרך משל שלא יקבל תועלת משמעון יאכלו יחד אצל לוי וכאשר השלים שמעון לאכול מן הקערה וחזר אותה ללוי עוד שם אותה אחר זה לוי לפני ראובן הנה אין אסור לראובן לאכול ממנו ולא נאמר אולי לא השלים שמעון אכילתו כדי שיתנו אותה לפני ראובן וזה ענין אמרו אבל אוכל הוא מן התמחוי החוזר והוא אמרם מן התמחוי החוזר לבעל הבית ולא יעשה עמו באומן שלא יקצור עמו בקו אחד שלא יקל עליו קצירו בהיותו קוצר קרוב ממנו ונמצא כי כאשר ילך ימצא המקום פנוי שיוכל לעשות מלאכתו וכבר קדם לך באור מלת אומן במקומות בזרעים והלכה כרבי יהודה ואין הלכה כרבי מאיר: