מאירי על נדרים סו

ונשוב לענין משנתנו והוא שאמר שמותר להחזיר לו אבדתו מפני שאינו מהנהו כלום שהרי שלו הוא מחזירו ואם מטורח השבה מתוך שמצוה היא הרבה מצויים להחזיר והרי אין כאן שכר עד שנאמר בשבילו שאם הוא מחזירה בחנם יהא מהנה ומכל מקום במקום שנוטלין עליה שכר מתורת מנהג שאם מניחו נמצא מהנה אם אין זה רוצה לקבלו תפול הנאה להקדש ר"ל שיהא המודר נותן אותו שכר להקדש אלא שאם זה רוצה לקבלו יקבלנו וכן הדין בכל מקום בשכר בטול מלאכה שהוא גובהו מן הדין ומכל מקום לפי מה שהתבאר בגמרא אם היתה אף הנאת בעל האבידה אסורה על המחזיר כגון שהיו שניהם מודרים זה מזה אף הוא אסור לקבל את השכר ויפול להקדש שעל כל פנים דבר זה אין לפרשו בשכר ביטול מלאכתו שאין זה הנאה ורשאי ליטלו אלא במקום שרגילין ליתן שכר למוצא מתורת מנהג אע"פ שלא נתבטל ממלאכתו ויש אומרים שאף שכר בטול מלאכתם אינו יכול ליטול שהרי נמצא משכיר עצמו למלאכתו ומודר הנאה מחבירו אסור להשכיר עצמו למלאכתו אלא שמכל מקום יראה שאין שכירות זו אסורה הואיל ומצות התורה מכריחתן בכך ומכל מקום נמצאת למד מכל הדברים שאף בשניהם מודרים מותרים להחזיר אבדה זה לזה שלא במקום שכר או אף במקום שכר בנתינת שכר להקדש:

ומכל מקום יש חולקים בזו בקצת דברים והריני צריך להעירך במה מחלקתם תלויה והוא שבגמרא נחלקו בה ר' אמי ור' אסי ונאמרו במחלקתם שתי לשונות לישנא קמא חד אמר לא שנו ר"ל שמחזיר לו אבדתו אלא בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה ועל הדרך שפירשנוה במשנה אבל אם נכסי בעל אבדה אסורים לא מהדר ליה שהרי המחזיר נהנה בפרוטה דרב יוסף ר"ל שגורם לו ליפטר מליתן פרוטה לעני שהעוסק במצוה פטור מן המצוה והוא קוראה פרוטה דרב יוסף שמפני שהוא אומר מטעם זה ששומר אבדה כשומר שכר דמי וכן הלכה לדעתנו כמו שביארנו בקמא בפרק דיר וחד אמר אף בזו מותר פרוטה דרב יוסף לא שכיחא ר"ל שיזדמן לו עני בעוד שהוא הולך להחזירה והקשו בה ממה שאמרו במשנתנו מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש ונתבלבלו נסחאות שבספרים בקושיא זו והנכונה שבהם בשלמא למאן דאמר בשנכסי מחזיר אסורים על בעל אבדה היינו דקתני תפול הנאה להקדש וכגון שהוא אדם חשוב ואינו רוצה לקבלה כמו שביארנו אלא אפילו נכסי בעל אבדה אסורין למחזיר מחזיר אמאי תפול הנאה להקדש כלומר בשנכסי בעל אבדה אסורין למחזיר אבל נכסי המחזיר מותרין לבעל אבדה אמאי תפול הנאה להקדש הרי מותר לבעל האבדה לעכב שכרו שהרי מותר הוא בנכסי המחזיר ובזו אין לפרש באדם חשוב שאין לך חשוב בעולם שלא יקבל אבדתו שלא בשכר וכל שכן במקום שהשכר אסור למחזיר ואם באת לפרשה בשניהם מודרים הרי משנתנו בשהאחד מודר נאמרה שהרי בלשון יחיד הוזכרה ר"ל המודר הנאה וכו' ותירץ לו אחדא קתני כלומר ודאי לענין החזרת אבדה בין שהמחזיר מודר בין שבעל אבדה מודר מחזיר אבל זו שאמר מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש לאו אתרויהו קאי אלא אחדא ר"ל כשנכסי המחזיר אסורין לבעל האבדה ונמצא לתירוץ זה שאף בשניהם מודרים מחזירים זה לזה ואין חוששין לפרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא: