מאירי על נדרים סד

המשנה הראשונה ממנו תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר אין בין המודר הנייה מחבירו למודר ממנו מאכל אלא דריסת הרגל וכלים שאין עושים בהן אוכל נפש המודר מאכל מחבירו לא ישאילנו נפה וכברה וריחים ותנור אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות וכל דבר שאין עושין בו אוכל נפש מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור. אמר הר"ם המודר מאכל הוא שיאמר לו הנאת מאכליך עלי ואז תחייב הוא לו הדינין הנאמרים:

אמר המאירי אין בין המודר מחבירו מאכל וכו' פירשו בגמרא כגון שאמר לחבירו קונם כל הנאה המביאה לידי מאכל ממך עלי למודר הימנו סתם ר"ל שאמר קונם הנאתך עלי אלא דריסת הרגל ר"ל לילך דרך שדהו או דרך ביתו שאסור במודר סתם שאע"פ שהוא דבר מועט ושאין דרך להקפיד עליו מכל מקום משנתנו ר' אליעזר היא שסובר שאפילו ויתור אסור במודר הנאה ר"ל שאם לקח פירות ממנו במדה או במנין ונותן לו יתר על המדה או המנין אסור אע"פ שדרך המוכר בכך לכל אדם ואין זו קרויה הנאה אצל שאר בני אדם ואפילו בדבר הגרוע שמותר לו למכרו שוה בשוה ויתור מיהא אסור וכן לדעתו דריסת הרגל אע"פ שהוא דבר מועט ושאין דרך להקפיד עליו אסור במודר הנאה סתם ובהנאה המביאה לידי מאכל מותר וכן יש ביניהם כלים שאין עושין בהן אוכל נפש כגון חלוק וטלית ודומיהם שהמודר סתם אסור להשתמש בהם והמודר דוקא בהנאה המביאה לידי מאכל מותר הא כלים שעושין בהן אוכל נפש אף במודר הנאת מאכל אסור וכבר פירשנו דוקא בשאמר הנאה המביאה לידי מאכל אבל אם אמר קונם מאכלך עלי אינו אסור אלא בעניני מאכל לבד ובענין אכילה אבל לא בהנאה אפילו בדבר מאכל כגון לעיסת חיטיו על גבי מכתו וכן אם אמר קונם הנאת מאכלך עלי אסור בכל מאכל אף דרך הנאה ואסור לו ללעוס חיטיו על גבי מכתו אבל משתמש הוא בכליו אע"פ שעושין בהן אוכל נפש הא אין משנתנו אלא באומר הנאה המביאה לידי מאכל וזו אסורה בכלים שעושין בהם אוכל נפש כגון נפה וכברה וכיוצא בהם או שק להביא פירות או חמור לנשאן או אפילו קרדום לבקע עצים וכל שכן בנתינת פרוטה או הלואה שהרי מוציאה למאכל וכן אסור בנתינת כל דבר שהרי אפשר לו למכרו ולהוציא למאכל אבל בהשאלת דבר שאינו מביא לאכילה כגון חלוק וטלית נזמים וטבעות מותר ומכל מקום אף באלו שאלו בגמרא אם כיון בזו להנאת אכילה כגון סוס לרכוב עליו לילך לסעודת אוהבו טלית או טבעת להתנאות בו כדי שיחזיקוהו בנכבד ויתנו לו מנה יפה או מיפסע ואזיל בארעיה ר"ל שמפסע דרך ביתו ושדהו לקצר דרכו לילך לסעודה אם אסור או מותר ונשארה בספק ומתוך כך מחמירין בה אלא שאין מלקין עליה:

ולבאר דינין אלו עוד בפרט אמרו אחר כן והמודר הנאה מחבירו מאכל ר"ל הנאה המביאה לידי מאכל לא ישאילנו נפה וכברה ריחים ותנור אבל משאילו חלוק וטלית נזמים וטבעות וביאר אחר כן שאף כלים שאין בהם אוכל נפש שהתרנו במודר הנאה המביאה לידי מאכל דוקא במקום שאין משכירין כיוצא בהן אלא שדרכן להשאילו זה לזה אבל במקום שמכירין אסור שהרי עכשו מהנהו בפרוטה זו שהיה נותן לשכר הכלים ומוציאה למאכל הא כלים שעושין בהן אוכל נפש אף במקום שאין משכירין אסור וכדעת האומר אפילו ויתור אסור במודר הנאה ומכל מקום יראה משיטת המשנה שמותר לו להשכירם ויש חולקין בה מפני שכל שמעמיד כלים לשכר הנאת שניהם היא ואסור מכל צד וצריך שתדע שהנאה זו שאסורה במודר הנאה פירושה אף בפחות משוה פרוטה ויש מפקפקין בשאר איסורי הנאה אם איסור הנאתם אף בפחות משוה פרוטה אם לאו ולא הוכרעה בידם:

מכל מקום למדת ממשנתנו שהלכה כר' אליעזר שאמר אפילו ויתור אסור במודר הנאה ומכל מקום גאוני הראשונים פסקו בפרק חזקת הבתים שאין הלכה כמותו וכן כתבוה אחרוני הרבנים למטה בפ' שותפין שנדרו וכו' אלא שרוב פוסקים כתבוה כדעת ראשון ושיטת התלמוד מוכחת כן בכמה מקומות ולענין ביאור מיהא יש שואלין היאך אמרו שדריסת הרגל אינה קפידה עד שלא נאסרה אלא לדעת האומר בויתור שאסור והלא בסוף פרק חזקת הבתים אמרו הכא בחצר השותפין עסיקינן דאהעמדה כדי לא קפדי אלמא שותפים הוא דלא קפדי הא אחריני קפדי ותירצו אחרוני הרבנים שכל דריסת הרגל שבבית וחצר ודאי קפדי ואסירה לדברי הכל ומשנה זו בדריסת בקעה ובקעה אין קפידא בדריסתה ולא נאסרה אלא לדעת ר' אליעזר ועיקר התירוץ שאף זה בבית וחצר בדריסת הרגל אין קפידא ולא נאסרה אלא לדעת ר' אליעזר וזו של פרק חזקת הבתים פירושה ליכנס ולעמוד ודומיא דהעמדת בהמה השנויה שם והוא שאמר אהעמדה כדי וכו' זהו ביאור המשנה ופסק שלה על הדרך שכתבנו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: