מאירי על נדרים סב

הלוקח כלים מבית האומן לשלחם לבית חמיו ר"ל לארוסתו והתנה במקחו על מנת שאם מקבלין ממנו יתן דמיהם כמו שהתנה ואם לא יקבלוה יהא נותן שכרו כפי טובת הנאה שיקבל מהם במה שמחזיקים לו טובה על שהוא משגיח בכך נאנסו בהליכה חייב שכל שלא נתברר אם יקבלום אם לאו הרי הם בחזקת לקוחים וחייב באחריותם ולא מפני שרוב חותנים מקבלים שהרי אין הולכין בממונות אחר הרוב אלא שמאחר שהורגלו לקבל חזקה הוא שיקבלהו והרי יש כאן רוב וחזקה וזו ודאי פירושו בשהדמים קצובים או שקצץ דמיהם עמו בחזרה פטור ר"ל מן האונסין שמאחר שנתברר שלא קבלום נסתלק מעליו דין מקח ונעשה עליהם שומר שכר להתחייב בגניבה ואבידה:

לקחה על מנת למכור אפילו התנה שיביאם למקום פלוני ואם לא ימכור שם שיחזירנה לו אף בחזרה חייב שכל שעה דעתו למכור בכל מקום שיוכל ולא יצאה מחזקת מקח עד שתחזור לרשות בעלים וכמו שביארנו במציעא פרק האומנין וכן אם היה סרסור והוא שהוא לוקח מזה ומוכר לזה וכשאינו יכול למכור הוא מחזירה ונטל בהמה מאחד למכרה בשוק ולא מכרה והיה מחזירה ומתה בחזרה חייב שכל שהוא נוטל מזה רגיל הוא למכור בכל מקום שיוכל בין בהליכה בין בחזרה ויש מפרשים בסרסור זה כסרסורים שלנו שנוטלים חפצים של בעלי בתים ונותנין להם שכר ואין הדברים נראין לחייב באלו כלל לא בהליכה ולא בחזירה:

בתוספתא אמרו הנודר הנאה מבני העיר ובא אחד וישב שם ור"ל שהיה שם בשעת הנדר אפילו עמד שם כל שלשים בתורת דירה מותר בו כלומר עד שיעמוד שם שנים עשר חדש אבל אם נדר מיושבי העיר אפילו לא היה שם בשעת הנדר כל שעמד שם שלשים יום בתורת דירה אסור בו:

נשלם הפרק תהלה לאל:

אין בין המודר וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק החמישי שבה שהכונה בו לבאר במודר הנאה מחבירו באי זה דבר אסור בהנאתו ובאי זה דבר מותר ודין שותפין שנדרו הנאה זה מזה ושזה החלק יתבאר בפרק זה ובפרק שאחריו ר"ל השותפין ומכל מקום בזה הפרק יבאר בכל מודר הנאה על אי זה צד אסור בהנאת חבירו ועל אי זה צד מותר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים הראשון לבאר במה נאסר מודר הנאה מחבירו סתם יותר ממודר הימנו מאכל השני לבאר בו מה שהמדיר את חבירו יכול לההנאותו ואלו דברים יצאו מכלל הדברים הדומים לאלו לאיסור השלישי מה שהותר בו על ידי אמצעי ולא על ידי עצמו זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם: