מאירי על נדרים קכ

כבר ביארנו במשנתנו בקונם יין שאני טועם היום שאע"פ שאינו אסור אלא עד שתחשך מכל מקום לכתחלה לכשתחשך צריך שאלה לחכם גזרה היום משום יום אחד ושמא תאמר נגזר נמי ביום אחד לאסרו יתר מעת לעת עד שתחשך שאם אתה מתירו במעת לעת אף לחצי היום יבא להתיר כן בהיום הוא שאמרו היום ביום אחד מחלף יום אחד בהיום לא מיחלף שכל שאומר היום אינו טועה לאכל בחצי היום ויש חולקין שלא להצריך שום שאלה ממה שאמרו בסוגיא כמאן אזלא וכו' כר' נתן דאמר כל הנודר וכו' כלומר דלר' נתן הוא דקנסינן ליה משום דעבד איסורא אבל לרבנן לא צריך שאלה כלל:

הנודר להתענות יום אחד או יום אחד בשבוע אין משמעו יום שלם שהוא מכ"ד שעות שכל שבתענית אין לשון בני אדם כן אלא ליום בלא לילה משיעלה עמוד השחר אלא שבתענית צבור החמירו וכן לכשתחשך אין צריך בו שאלה כלל שאין לטעות בין תענית לשאר נדרים וכן הסכימו בה גאוני הישיבות:

כבר ביארנו בחדש זה שאף בחודש חסר ר"ל שנדר בחדש שחדש חסר בא אחריו שנמצא חדש הסמוך לו שני ימים וראשון שבהם להשלמת חדש שעבר אינו אסור בו כלל הואיל ובלשון בני אדם הוא קרוי ראש חדש מכאן למדו בתוספות שכל שכותבין כתובה או שאר שטרות ביום ראשון של שני ימי ראש חדש כותבין ביום ראש חדש פלוני או ביום ראשון לחדש פלוני ואין צריך לכתוב שהוא יום שלשים לחדש פלוני או ביום שלשים לחדש פלוני שעבר שהוא ראש חדש פלוני ולגמרי מונין מיום ראשון ואם היה שני וכתבו עליו יום ראשון הוה ליה מוקדם אלא אם כן כתבו בפירוש שהוא יום שלשים ואחד לחדש שעבר מפני שהיום הראשון הוא מכלל הבאים והוא הקרוי לענינים אלו ראש חדש וצריך הרבה ליזהר בכך ואם כתבו בשני צריך לכתוב ביום שני לירח פלוני שהוא ראש חדש והואיל ומכל מקום כתבו שהוא שני אע"פ שכתב בו שהוא ראש חדש לא הפסיד או שיכתבו ביום שני לחדש פלוני שהוא יום שלשים ואחד לחדש שעבר הא מכל מקום עיקר המנין מן הראשון הואיל ובני אדם קורין לו ראש חדש שהשטרות והחיוב שאדם מחייב ומשעבד עצמו בהם אף הם כלשון בני אדם הם וכן יתבאר למטה בעד חדש אדר שיש לדמות דיני זמן שטרות בענינים אלו לנדרים ומכל מקום אף הם ראיתי שכתבו שבגיטין מיהא כל שכתבו בראשון צריך לכתוב ביום שלשים לחדש פלוני שהוא ראש חדש פלוני או ביום ראש חדש פלוני שהוא יום שלשים לירח פלוני ואם כתבו בשני צריך שיכתוב ביום שני לירח פלוני שהוא ראש חדש או שהוא יום שלשים ואחד לירח פלוני כדי להחמיר ולהפליג בדיוק ומאחר שהם מזקיקין כן בגיטין ראו הרבה מן הרבנים לכתוב כך אף בכתובות ושאר שטרות לרוחא דמילתא ולהפליג בדיוק גם כן וכן אנו נוהגים ומ"מ דברים אלו אינן אלא ביום ראשון ושני אבל שאר הימים אין מונין אלא לשני כגון חנוכה ופורים וכל שאר החשבונות שכלם נמנין מיום שני ואף לענין נדר אם נדר עד שמיני של חדש פלוני אין ספק שאותו שמיני מונין לו מיום שני של ראש חדש כשאר כל החשבונות לא נזכר בזה לשון בני אדם אלא לשני ימי ראש חדש וכבר ראיתי מי שפקפק בכך וכותבין באי זה יום של אותו חדש בכך וכך ימים ליום החדש השני של חדש פלוני ומכל מקום לא נהגנו לחוש בזה כלל אחר שני הימים אלא שגדולי הדור חוששין לכך ומנהיגים כך במקומותינו ואיני רואה כן שעיקר המנין לענין המועדות מ"מ הוא ועל אותו מנין ראוי לסמוך ואין לשון בני אדם מתפשט אלא לראש החדש ובהדיא אמרו אין אדם בא אלא (כאן חסר מן הספר) אע"פ שיום ראשון שלו הוא ביום אחד:

כבר ביארנו במי שנדר היום שאינו אסור אלא עד שתחשך וכן שבת זו וחדש זה ושנה זו ושבוע זה אין בכלל אלא מה שלפניו אף אם אמר השבת או החדש או השנה או השבוע דינם כשבת זו וכו' ואין בכלל הנדר אלא מה שלפניו מתשלום השבת או החדש או השנה או השבוע וכן ביארנו ביום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד ששיעורן היקף שלם ככל אותו הזמן מיום ליום נדר בלשון יום ר"ל קונם עלי יין שאני טועם יום ולא אמר היום או יום זה ולא יום אחד או שאמר שבת או חדש או שנה או שבוע הרי זה ספק אם דינם כהיום או השבת וכו' ושלא ליאסר אלא במה שלפניו מאותו זמן או שמא דינן כיום אחד מפני שנשאלה כאן ולא הובררה ומחמירין בה מספק אלא שאינו לוקה בשיעור תשלום הזמן:

מעתה קונם שאני טועם יין שנה זו או השנה אינו אסור אלא עד סוף השנה שהוא סוף אלול ואם נתעברה אף ימי העבור בכלל האיסור אמר שנה אחת אסור שנה אחת מיום ליום וכן שנה סתם מתורת ספק וזו מיהא אין חדש העיבור בכלל ואינו מונה אלא שנים עשר חדש מיום ליום כרוב שנים שאינן מעוברות וגדולי המחברים כתבו אף בזו שאסור בחדש העבור ואין נראה כן וגדולי הדור האריכו בה בראיות והכריעוה כשיטתנו ועיקר ראייתם הוא ממה שאמרו בסוגיא זו לעולם דאמר השנה מהו דתימא הלך אחר רוב שנים דלית בהו עיבור קמ"ל ואם תאמר שאף בשנה אחת אסור בעבורה בה שנה מיהא מאי איצטריך לאשמועינן ולדעת זה מה שאמרו במשנתנו שנה אחת אסור מיום ליום לא לרבות חדש העבור אלא ללמד שאינו מותר בסוף השנה כדין שנה זו ועוד שהרי האומר שנה אחת סתם אין פרט איסורו מוכרח לשנה ראשונה שהוא בה ואדרבה אם עבר על נדרו כל אותה שנה מקיימו שנה אחרת שהרי שנה אחת אמר ולא בירר את זו דוקא ואפילו התחיל בה בקיום הנדר שנמצא מוכיח שעליה כיוון מכל מקום אינו לוקה ואם כן כשבירר שנה זו וקיים בה את נדרו למה לא יעלה לו חדש העבור בכלל שנה ועוד יראה להם שאפילו אמר שנה אחת מיום זה אינו אסור בעיבורה ועוד להם ראיה ממה שאמרו בערכין פרק המוכר שדהו המוכר בית בבתי ערי חומה אינו מונה אלא משעה שמכרה לו שנאמר עד מלאת לו שנה וכשהוא אומר תמימה לרבות את חדש העיבור אלמא דוקא משום דאמר תמימה הא שנה אחת אין עיבור בכלל אע"פ שמונה מאותה שעה ואם תאמר נפשוט מינה דשנה כשנה אחת לשון תורה לחוד ולשון בני אדם לחוד ומה שאמרו בפרק השואל המשכיר בית לחבירו לשנה ונתעברה השנה נתעברה לשוכר נראה לי דלשנה בפתחות הלמ"ד הרי הוא כשנה זו כמו שביארנו למעלה אע"פ שהם תירצוה בדרך אחרת ואין חדש העיבור לשוכר לעולם אלא בעומד בתחלת השנה שאם באמצע אם אמר ליה השנה או שנה זו או לשנה אין לו אלא עד ראש שנה ואם אמר שנה אחת אינו מונה אלא שנים עשר חדש ואפילו אמר מהיום שנה אחת לדעת גדולי הדור והם מקשים לעצמם ממה שאמרו בערכין מכר שני בתי ערי חומה אחד בחמשה עשר לאדר ראשון ואחד באחד לאדר שני זה שמכר באחד לאדר שני כיון שהגיע אחד באדר של שנה הבא עלתה לו שנה וזה שמכר לו בחמשה עשר לא עלתה לו שנה עד חמשה עשר באדר של שנה הבאה ותירצו בה שאני התם שריבה בו הכתוב תמימה לומר שיהא פודה לעולם עד שיגיע לתקופת שנה הבאה ואפילו פגע בעיבור ועוד להם ראיה ממה שאמרו בראשון של ראש השנה המודר הנאה מחבירו לשנה מונה שנים עשר חדש ולא קתני מיום ליום אלמא דוקא שנים עשר חדש אפילו היה שם חדש העיבור:

ולענין השמועה מקשינן מינה דאם כן לשנה כשנה אחת היא וכן שנה ומפרשין בה דלאו לישנא דוקא הוא אלא באומר שנה אחת ולא דקדק בה משום דעיקר השמעתא אינה אלא משום סיפא דתשרי ראש השנה לנדרים וכל שאמר לשנה זו אפילו בעשרים ותשעה באלול עלתה לו שנה ולפי מה שכתבתי נוהג לקרוא בה המודר מחבירו לשנה בשב"א תחת הלמ"ד ומכל מקום אף לדעת גדולי הדור כל שאמר חדש אחד אסור שלשים יום שהרי יש חדשים מלאים כחסרים ואין כאן רוב חסרים דניזיל בתריהו וכן כתבוה גדולי המחברים אמר לשנה יש אומרים שדינו כהשנה שלא ליאסר אלא עד סופה ויש אומרים שדינו כשנה אחת ויש להכריע מצד שמוש הלשון שאם אמר לשנה בפתחות הלמ"ד הרי הוא כהשנה ואם אמר לשנה בשב"א הלמ"ד דינו כשנה אחת: