מאירי על נדרים קיט

וחזרו אחר כן למה שאמרו למעלה בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר: והקשה למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור ולשון זה אינו מדוקדק דהא משמע דפשיטא ליה דגידולין מיהא מותרין והרי לפי קושייתו אף הגידולין אסורין אלא עיקר הקושיא אכולא מילתא קאי כלומר היכי אמרת מותר הן בעיקר הן בגדולין דהא גידולי תרומה תרומה ותירץ דאגדולי גידולין קאמר וכגון דבצל גופיה הוה ליה גידולי תרומה וקמ"ל דאפילו כשאין זרעו כלה גידולי גידולין מותרין ומקשה והתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה לאכל אכילת עראי אבל דבר שאין זרעו כלה אף גידולי גידולין אסורין ותרומה דינה כטבל ותירץ התם דרבו הכא דלא רבו כך גורסין בתוספות ופרשו בה זו שאמרו גידולי גידולין אסורין פירושו בשלא רבו גידולי גידולין על העיקר אבל ברבו מותרין אף באין זרעו כלה ויש גורסין ריבויא דרבו גידולין על עיקרו דמותר אתא לאשמועינן ומפרשין בה זו שאמרו גידולי גידולין אסורין פירושו הזרע בעצמו שנולד בגידולין אבל הגידולין שרבו מאותו הזרע מותרין וכבר כתבנו למעלה מה שראוי בה לענין פסק:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

קונם יין וכו' זה הפרק יכלול ענין החלק הששי שבספר ר"ל בנודר לזמן סתום כגון שבת זו או שנה זו או עד הפסח או עד הקציר וכיוצא באלו היאך דנין בו וכן יכלול ענין ביאור אחר דומה לענין החלק השלישי במה שיצא מכלל הנדרים להיתר אף בנדר גמור אם בלא כלום אם כשיאמר אי זה דבר כגון הריני כאלו התקבלתי כמו שיתבאר ובא ענין זה הנה על ידי גלגול כמו שיתבאר ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשני חלקים אלו שהזכרנו וזהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים שלא מן הכונה כענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר בפרטים:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תחל בביאור ענין החלק הראשון והוא שאמר קונם יין שאיני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך שבת זו אסור בכל השבת ושבת שעברה חדש זה אסור בכל החדש וראש חדש הבא שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד לבא שבוע זה אסור בכל השבוע ושביעית שעברה אבל אם אמר יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום אמר הר"ם פי' ענין אמרו ובשבת שעברה שיאסר עליו השניה גם כן לפי שהוא מיוחס עם הימים העוברים לפניו אשר אסר עליו בהם השתיה באמרו שבת זו וכן הדין באמרו שבוע זו שנקח השביעית בדמיון מה שלפניו אבל ראש חדש וראש השנה אינו כן אבל יותר לו השתיה בהן אבל מי שנשבע שאינו טועם היום לא יותר לו השתיה לכשתחשך עד שישאל לחכם וזו גזרה אולי ישבע פעם שנית שאינו טועם יום אחד שיחייבה שיעמוד מעת לעת וישתה משתחשך ולא יפרוש בין אמרו היום או אמרו יום אחד וכן כאשר אמר קונם יין שאיני טועם יום או שבת או שנה או שבוע הנה דינו כדין מה שיאמר יום אחד או שבת אחת אשר יעמד מעת לעת כאמרו יום ומיום ליום כאמרו שבוע או שנה או שבת וכן כאשר אמר חדש יעמד שלשים יום:

אמר המאירי קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך ואין אומרין ליום שלם נתכון ושנאסרהו מעת לעת אלא דוקא עד שתחשך ויראה לי בפירושו עד צאת הככבים שיראו שלשה מהם ופרשו בגמרא שאף בערב לא יאכל לכתחלה עד שישאל על נדרו לפני חכם גזרה שמא יאמר יום אחד שדינו כיום שלם מעת לעת ויבא לאכל משתחשך אלא שמכל מקום מן הדין מותר ואם אכל אין כאן בל יחל ויש חולקין לומר שמותר בלא שאלה לכשתחשך כמו שנבאר בגמרא ואף גדולי הדורות נסכמים בה אלא שרוב פוסקים כתבוה כדעת ראשון:

אמר שבת זו אסור בכל השבת ושבת שעברה פירשו בתוספות שזה הנודר עומד באמצע השבוע כגון ביום שלישי או ביום רביעי או אפילו בתחלת השבוע כגון ביום א' וכשנדר שבת זו יש במשמע כל שיש לפניו מן השבוע והשבת שהוא יום אחרון שבה וזה שקורא לה שבת שעברה פירושו שהוא משבוע שעברה ופי' הדברים והשבת הבאה היא שעברה כלומר שהיא נמנית לאיסור עם השבוע שעברה ואין אומרין שלא כיוון אלא על השבת אלא אף ימי השבוע שלפניו בכלל וזהו שאמרו בגמרא מהו דתימא יומא דשבתא קא אמר קמ"ל ויש גורסין יומי דשבתא כלומר מהו דתימא שלא נתכון לאסור יום השבת אלא לימי השבוע קמ"ל וכן עיקר ויש מפרשים שהיה עומד בשבת ונדר שבת זו ואמר שאסור כל השבוע הבאה ר"ל ששת ימי החול ושבת זו שהוא עומד בה שכבר עברה ואין זה כלום שזה בודאי לא נאסר אלא ליומי שמאחר שאמר שבת זו מה נפשך אם ליום שבת הוא מתכוין הרי אין החול בכלל ואם לזמן השבוש הוא מכוין כל שאמר זו אפילו בשעה אחרונה אין בכלל נדרו אלא מה שיש לפניו וכמו שאמר בנודר לשנה זו שאפילו עמד בכ"ט באלול עלתה לו שנה כמו שביארנו בראשון של ראש השנה כל שכן למי שמפרש שאסור כל שבוע הבאה ושבת שלה ועוד שבת זו ונמצא אסור שמנו ימים שדבריו מתמיהים שהרי אף בשבת אחת אפילו היה עומד באמצע שבת לא נאסר אלא שבעה ימים שהוא היקף אחד ולדבריו נמצא שבת זו חמור משבת אחת אלא עיקר הדברים כפירוש ראשון:

ונעתק משבת לחדש ואמר שאם נדר לחדש זה אסור בכל החדש ולשטתנו אתה מפרש שהיה עומד באמצע החדש או בראשו או בסופו ונדר לחדש זה והרי בכלל כל שלפניו מאותו החדש אם מעט ואם הרבה וראש חדש הבא שלהבא ר"ל נידון להבא ואינו בכלל נדרו שאינו נמנה בחדש שעבר אלא בשל הבא ופירשו בגמרא אפילו בחדש חסר ר"ל שהחדש שעמד בו מלא וחדש הבא חסר והוא שני ימים והראשון הוא להשלמת יום שלשים לחדש שעבר ואע"פ כן לענין נדרים נידון כלהבא הואיל ובלשון בני אדם הוא נקרא ראש חדש ואף זה יש מפרשים בו שהיה עומד בראש חדש ואומר חדש שכל החדש הבא אסור ומה שפרשו בגמרא אפילו לחדש חסר כלומר אפי' היה יום שעומד בו יום ראשון לשני ימי ראש חדש שהחדש חסר ואין אומרין אינו אלא סוף ראשון ולא יאסר אלא יומו ולענין פסק ודאי כך הוא אלא שלענין פירוש הדברים ברורים כדעת ראשון:

שנה זו אסור בכל השנה וראש השנה לעתיד אף זו לשיטתנו אתה מפרשה שהיה עומד באמצע שנה או בראשה או בסופה ואמר שכל שנדר לשנה זו יש בכלל נדרו כל ימי השנה שלפניו אם מעט אם הרבה ויום ראש השנה הבאה אינה בכלל נדרו משנה שעברה היא נדונת אלא משנה העתידה וזו ודאי לא הוצרכה ואף בגמרא לא שאלו בה פשיטא ויראה לי מפני שסומכים היו לומר דאיידי דתנא רישא הכי תנא נמי סיפא הכי אי נמי שהיו יכולים לתרצה על הדרך שתירצוה בחדש שלא לחוש לספק אלול מעובר ואף זו לשטה אחרת מפרשין בה שהיה עומד בראש השנה וכשנדר לשנה זו אסור בכל השנה הבאה שיום ראש שנה שהוא עומד בו של שנה העתידה הוא ונמצאת כל השנה בכלל נדרו ולענין פסק ודאי כך הוא אלא שלענין פירוש ראשון עיקר:

שבוע זו וכו' לשיטתנו אתה מפרשה שעומד באמצע השמטה כגון בשנה רביעית או בראשונה והיא שנה שמינית לשמטה שעברה או בשנה אחרונה ויש בכלל נדרו שני השבוע שלפניו והשביעית שעברה ר"ל ושביעית הבאה נדונת עם השבוע שעברה כענין שפרשנו בשבת זו ושבת שעברה ולשיטה אחרת מפרשים שעומד בשנת השמטה ר"ל השביעית ואומר שאסור בכל ששת שני השמטה הבאה ובשנה זו שהוא עומד בה שהיא מכלל השמטה שעברה ולשיטתנו זו אינה וודאי כל שעומד בשנה השביעית אפי' היא בסופה כל שאמר זו לא נאסר בשנה הבאה כלל על הדרך שביארנו בשבת זו:

אמר יום אחד והיה עומד באמצע היום אסור לכל זמן יום אחד שהוא כ"ד שעות מעת לעת וכן אם נדר לשבת אחת אסור לכל זמן שבת אחת שהוא שבעה ימים מעת לעת ר"ל שאם נדר ביום רביעי בתחלת כניסתו אסור עד כניסת יום רביעי שבשבוע הבאה וכן בחדש אחד אם נדר בתחלת יום שמיני לחדש אסור עד תחלת יום שמיני של חדש הבא והם כ"ט יום בחדש חסר ובמלא שלשים ויש מפרשים שאף בחסר צריך שלשים יום גמורים ואם נדר לשנה אחת אסור עד שיהא לשנה אחרת כיום שהוא עומד בו עכשו ואם נתעברה השנה אם הוא צריך למנות ימי העבור אם לאו יתבאר דינו למטה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: