מאירי על נדרים קיח

כבר ביארנו בבצלים של ששית שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו שאם עלים שלהם שחורין אסורין ומכל מקום דוקא הגידולין אבל העיקר מותר ר"ל אם ניכר מן הגידולין ואם אינו ניכר נפקא מינה לתערובתו שאין אוסר אלא לפי חשבון האיסור ולענין ביאור זה שאמרו אי הכי מאי אתא רשב"ג למימר דתניא רשב"ג אומר הגדל בחיוב חייב בפטור פטור ר"ל שאף בעליהן שחורים אין אסור אלא הגדל בחיוב ר"ל באיסור שביעית אבל הגדל בפטור ר"ל בהיתר שקודם שביעית מותר תנא קמא נמי לדידך דאמרת דאתוספת לחוד קאמר לה הכי אמר קושיא היא שהקשה רבא לרב חסדא לומר דתנא קמא אף בעיקר היה אוסר והשיבו רב חסדא דכולא מתניתין בין רישא בין סיפא רבן שמעון בן גמליאל היא ופרושי קא מפרש היא והיתר שבה במקומו עומד וחזר רבא והקשה לו ואפילו תימא דכולה רשב"ג היא ורבן שמעון בן גמליאל לא אסר אלא הגדל באיסור דלמא הני מילי במילתא דלא טרח כגון בצל שירדו עליו גשמים שלא נטיעתו גרמה צמיחת שביעית אלא הגשמים גרמו אבל היכא דטרח כגון בבצל שטרח לתקנה קודם שיזרע וזריעתו היא הגורמת דין הוא שיבטלו הגידולין את העיקר ובטיל ברובו דקאמר שהוא בטל ברוב ליתן עליו חיוב הרוב והקשה וכל היכא דטרח בטיל ברובא והרי ליטרא מעשר טבל דקא טרח וקתני אותה ליטרא מעשר עליה לפי חשבון ממקום אחר אלמא אע"פ דטרח לא בטיל ותירץ שאני התם ר"ל בבצל שאמרו מתעשרת לפי כולה דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך אלמא התבואה זרועה צריכה לעשר והיא בכלל המעשרות וזו שנתקנה הויא סתם זרועה דכי זרעי אינשי דהיתרא זרעי וסגי ליה במעשר ראשון ושני אבל מעשר הטבול לתרומה שבו לא איירי מיניה קרא דסתם זרועה אינה בזריעת איסור ומתוך כך אין גידולין מבטלין את העקר ולא סגי לה במעשר ראשון ושני אלא מעשר עליה תרומת מעשר אחר: