מאירי על נדרים קטו

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שחזרו לברר היתר שאלתם ממה שאמרו בענין תערובת כל דבר שיש לו מתירין שנתערב בהיתר כגון טבל שנתערב בחולין מתוקנין שיש לו היתר כשיעשר עליו ממקום אחר וכן מעשר שני שנתערב בחולין שאפשר להעלותו לאכול את הכל בירושלים או לפדותו והקדש שאפשר לפדותו ולחלל קדשתו על דבר אחר או לישאל עליו מצד טעות בלא עברה וכן חדש שהיתירו בא מאליו למחר לא נתנו חכמים בתערובתן שיעור אלא אוסרין בכל שהן ומכל מקום דוקא במינן אבל בשאינו מינן בנותן טעם וכן התבאר בתלמוד המערב שבמסכת שביעית פרק ששי וכמו שביארנו באחרון של עבודה זרה ע"ג בטבל שבמינו במשהו שלא במינו בנותן טעם וכן למעלה בפרק הנודר מן המבושל ביין זה שהוא בנותן טעם אע"פ שהקונמות דבר שיש לו מתירין הם ומה שפירשו שם טעם איסור משהו שבמינו מטעם כהיתירו כך איסורו שהרי חטה אחת פוטרת את הכרי ולא באו בה מטעם דבר שיש לו מתירין כבר ביארנו הענין שם ובמסכת חולין פרק גיד הנשה וכן ביארנו שם שאר דינין בדין דבר שיש לו מתירין ונשוב לדברינו והוא שכל שאין לו מתירין כגון תרומה ופרשוה למטה משבאה ליד כהן שאין לה עוד שאלה או שנפלה לו מבית אבי אמו כהן שאין לזה בה שאלה או שמא כל תרומה דבר שאין לו מתירין הוא הואיל ואין צד מצוה בשאלתה וכן נראה מסוגיא האמורה למטה וכן תרומת מעשר וחלה וכן ערלה וכלאים יש להם שיעור תרומה במינו באחד ומאה ובשאינה מינה בנותן טעם וערלה וכלאים במאתים בין במינן בין שלא במינן וזו כולה הלכה היא:

אלא שלענין ביאור הביאוה ללמוד הימנה שהגדולין מבטלין את העיקר ממה שהשיבו על כלל שהזכרנו והלא השביעית אין לו מתירין ואין להם שיעור במינן וכדתנן השביעית אוסרת בכל שהוא במינה ואמר להם אף הם לא אמרו אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם שהוא שיעור ששים במינו ושלא במינו אף לביעור בנותן טעם וכן הלכה שכל לאכילה הרי תערובתו כתערובת שאר איסורין ולביעור מיהא בכל שהוא ופירשו בו כגון פירות ששית שנכנסה לשביעית וגידלו בשביעית אפילו משהו שצריכין ביעור אלמא גידולי איסור חמירי ומבטלין את העיקר של היתר וללמוד הימנה לגידולי היתר שיבטלו עיקר של איסור וחזר והקשה לו דלמא הא נמי לחומרא להיות גידולי איסור מבטלין עיקר של היתר אבל להקל ר"ל להיות גידולי היתר מבטלין עיקר של איסור לא למדנו ומחזר לבררה ממקום אחד:

אלא שאנו חוזרין לברר את הראוי לפסוק במה שאמר לא אמרוה אלא לביעור ופירשנוה בפירות ששית שנכנסו לשביעית וגידלו משהו שצריכות ביעור שהקשו בתוספות היאך אפשר לומר כן והלא ספיחי ששית הנכנסין לשביעית מותרין כדתנן כל הספיחין מותרין ור"ל ספיחי ששית הנכנסין לשביעית ואע"פ שגדלו בשביעית אלמא אין גידולי שביעית אוסרין את העיקר ואף לדעת האוסר בספיחים אינו אלא מחשש שמא יזרעו ולכשיצמחו אומרים ספיחים הם עד שהם מפרשים אותה בנגמרו בששית שלא גדלו כלל בשביעית ואין זה כלום שהרי אף ספיחי שביעית עצמה כל שאין שם חשש שיהיו זורעין בסתר לומר כשיצמחו ספיחים הם מותרין כגון שצמחו במקום שאין ראוי לזריעה כשדה בור וכן הרבה מקומות כמו שביארנו בפסחים פרק מקום שנהגו ועוד שהרי גידולי שביעית אין אוסרין במשהו שהרי בסמוך אמרו בצלים של ערב שביעית שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו אם עלים שלהם שחורות אסורים שכך דרכן להשחיר כשיורדין עליהם גשמים ובידוע שגדלו רובם בשביעית אבל אם הוריקו מותרין שלא גדלו רובם בשביעית ואע"פ שגדלו בה מעט אלמא אין גידולי שביעית אוסרין במשהו ואף לענין כלאים אמרו במעביר עציץ נקוב בכרם שאינו אסור אלא בהוסיף במאתים ר"ל חלק אחד ממאתים ואע"פ שדבר מועט הוא מכל מקום אין זה משהו ולמדנו שאין גידולי אסור אוסרין במשהו ומתוך כך הם מפרשים לא אמרו משהו אלא לביעור בבצל שנעקר בששית ונטעו בתחלה בשביעית שתחלת נטיעתו באיסור גזרו עליו ואסרוהו בתוספת כל שהוא וכמו שאמרו בכלאים זרוע מעיקרו ר"ל שנזרע באיסור בהשרשה ר"ל שנאסר בהשרשה לבד זרוע ובא בתוספת ר"ל שאם נזרע מעיקרו בהיתר ובא אחר כן בכרם אינו אוסר אלא בתוספת וזו ודאי לפירוש זו הלכה היא:

אלא שאנו חוזרין בה לענין ביאור לומר שיש שאין גורסין בשמועה זו גירסא שכתבנו ר"ל אף הם לא אמרוה אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם אלא כך הם גורסים אף אני לא אמרתי אלא לביעור אבל לאכילה בכל שהוא ופרשו בה אף אני לא אמרתי שיש לה שיעור ר"ל לשביעית אלא לביעור ר"ל שאם נטע של ששית בשביעית והוסיף כל שהוא בטלו הגידולין של איסור לגבי עיקר של היתר ואינו אסור לגמרי כדין גדולי שביעית אלא מותרין באכילה והוא שיבערם כלומר שיאכלם קודם יציאת שביעית אבל לאכילה לאחר שביעית אם נתערבו לו פירות של שביעית בשמינית בזו אמרו אוסרת במינה במשהו אלמא לא אתו גדולי היתר ומבטלי ליה לאיסור ודחו בה לחומרא שאני ויש בפירוש זה כמה תמיהות חדא דפירות שביעית שנתערבו בפירות שמינית בטלין הם בלי ספק עד שיהא בהם בנותן טעם שאם לא כן כששאל בראש השמועה בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית היה לו לשאול פירות שביעית שנתערבו עם פירות שמינית ועוד לדבריהם מהו שתירץ הא נמי לחומרא ואם בתערובת פירות שביעית בשל שמינית החמירו לא כל שכן בגידולין ועיקר אלא עיקר הגרסא כמו שכתבנוה תחלה ואף בתלמוד המערב שבמסכתא זו אמורה כן לא אמרו בשביעית שאוסרת בכל שהוא אלא לביעור אבל לאכילה בנותן טעם:

ונשוב לענין הסוגיא והוא שחזר לברר היתר שאלתו ממה שאמרו בצלים של ערב שביעית שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו אם עלין שלהן שחורין אסורין שרוב גדלתן משביעית היא שכך דרכן להשחיר ברוב גשמים מרוב לחות ורוב חיות שינקו מן הקרקע ואם הוריקו ר"ל שעדין לא הושחרו אלא שהן כאין כמושין מותרין שאין זו צמיחת שביעית גמורה אע"פ שגדלו בה מעט ומותרין וכן הלכה אלא שאף בראשונה הבצלים עצמן מיהא מותרין חנניה אומר אפילו לא הושחרו אם גדלו כל כך בשביעית שמתוך גדילתן יכולות הבצלים עצמן ליתלש בתלישת העלין אסורין וכנגדן למוצאי שביעית מותרין ר"ל בצלים הבאין משביעית לשמינית שגידולי היתר מבטלין את האיסור וכן לתנא קמא כנגדן במוצאי שביעית ירוקין אסורין שחורין מותרין ואין הלכה כר' חנינא אלא כתנא קמא מכל מקום למדנו מדבריהם שגידולי היתר מעלין את האסור ומזו שכנגדן למוצאי שביעית וחזרו והקשו דלמא במדוכין ופירשו בתוספות שכבר דכן ושחקן בשביעית אחר שעקירתו קודם נטיעתן בשמינית ולא חשיבי ובטלי גדולין אצל עיקר ואינו מחוור בעיני שאם דכן אינן צומחות כלל אפילו בדיכה מועטת ואנו גורסין במורכנין ר"ל שהרכין צוארן בשביעית כמי שאין נוח לו שיצמחו בשביעית וכשעמדה כל השביעית ויצאה לו לשמינית וצמחו עם כל ההרכנה מותרין על הדרך שביארנו למעלה ויש מפרשין במדוכנין שחוקין לגמרי ומפני שאין האיסור בעין הא כל שנתערב והוא בעין אלא שלא ניכר אסורין ואין נראה כן: