מאירי על נדרים קטז

וחזרו לבררה ממה שאמרו המנכש עם הכותי בחיסיות ר"ל מין בצלים קטנים והניכוש הוא הסרת אחד מבין שתים כדי שיצמחו יפה וכבר ידעת בזורע את הטבל שבדבר שזרעו כלה גידוליו חולין ושבדבר שאין זרעו כלה גידוליו אסורין ליאסר אף באכילת ארעי ואפילו גידולי גידולין עד הרביעי כמו שיתבאר במקומו והכותי ודאי הוא שאינו מעשר אלא שמכל מקום מן הסתם זרעים שלבו עליהן לזרעם אינו מכניסן לבית ומתוך כך אינן טבל גמור אלא ספק טבל שמא לא נתחייבו במעשר ומתוך כך אם נתן לו הכותי חיסיות בשכרו אוכל מהן עראי כשאר חולין של ספק טבל ר"ל שלא הוקבעו אבל לא אכילת קבע אבל אם לקח מפירותיו אחר שצברן והכניסן מעשרן מעשר ודאי שהרי ודאי הוא שאינו מעושר וזו לענין פסק אין לנו בה כלום שהרי הכותים עשאום כגוים גמורין אלא שלמדנו ממנה דיני זריעת הטבל ואף לענין הסוגיא אין לה מקום ולא הביאוה אלא מה שאמרו בסופה שאם היה בשנה שמינית והיה מנכש עם ישראל וחשוד על השביעית ונתן לו מהן בשכרו אע"פ שמאחר שהוא חשוד יש לחוש שמא ניטעו בשביעית מכל מקום הואיל ורוב גידולם נראה בשמינית מותר שגידולי היתר מעלין את האיסור ברוב ואי אפשר לפרשה דוקא בדבר שזרעו כלה שהרי חיסיות מין בצלים הוא ותנן איזהו דבר שאין זרעו כלה הלוף והשום והבצלים ולוף הוא זרע הנקרא לאפינש וצמיחתו נעשה ירק אלא שאין זרעו כלה והוא שני מינין אחד שעלין שלו אינן רחבות כל כך והוא לוף סתם ואחד שעליו רחבים הרבה ומתפזרים והוא הנקרא לוף שוטה והרי מכל מקום שכל הבצלים בכלל מה שאין כלה ואע"פ שיש בזמננו בצלים שעיקרם כלה אותם שלהם לא היה זרעם כלה כעין מה שהוא במקומות הללו בבצלים הקטנים הנקראים אשקלנייאש ואם תאמר במדוכנין או במורכנין על הדרך שביארנו למעלה הרי חשוד קתני ואינו טורח בכך ואם תאמר שלא הותרו בעינן ומטעם גידולי היתר אלא שנתערבו בפירות של אותו חשוד שהיו של שמינית בודאי ויש כאן ספק אחר הרי המנכש קתני כלומר ושנתן לו שכרו מאותם שנכש לשעתו קודם שכינסם לערבם עם האחרות:

ונמצאו למדים עיקר שאלתנו שגידולי היתר מעלין את האיסור ברוב ומכל מקום דוקא לענין שביעית שמאחר שאיסורו על ידי קרקע כך בטילתו על ידי קרקע ודבר זה יש מפרשין בו שלא אמר על העיקר שיהא איסורו על ידי קרקע אלא הכי קאמר כשם שאיסורו על ידי קרקע כך בטילתו על ידי קרקע כלומר שהיתר עיקרו על ידי גידוליו אינן באין לו על ידי אדם אלא גידולין הבאין מאליהן בשמינית הם המתירים ונמצא איסורו על ידי קרקע ר"ל צמיחתו בשביעית והיתרו על ידי קרקע מאליו גם כן בלא גרמת אדם אבל לענין ערלה בילדה שסבכה בזקנה הרי אם אנו מתירין עיקרו מצד הגידולין נעשה אותו היתר בא על ידי האדם שסיבכה והרי הוא כמבטל איסור לכתחלה וכן בצל שנטעו בכרם ונעקר הכרם אלו התרנוהו היה ההיתר בא על ידי אדם שעקר את הכרם ונמצא האיסור בא על ידי קרקע אבל ההיתר בא על ידי אדם ונעשה כעין מבטל איסור ואי אתה אומר כן בשביעית ומצד נטיעתו שהרי העמדנוה במורכנין ונמצא שלא נתכון לכך ויש מפרשים איסור על ידי קרקע ר"ל על ידי עבודת הקרקע אבל ערלה וכלאי הכרם איסורן מצד אחר זה מצד השנים וזה מצד עירוב הזרעים:

וחזר והקשה לו ממה שאמר ליטרא מעשר טבל ר"ל מעשר שלא ניטלה תרומתו וזרעה בקרקע וכבר פירשנו שבדבר שאין זרעו כלה גידוליו טבל גמור וצמחה אותה ליטרא בקרקע עד שהיו שם עשר ליטרין שנמצאו גידוליו מרובין הרבה על עיקרו חייבת במעשר ר"ל אף הליטרא ונכלל בזה שהליטרא חייבת בתרומת מעשר כמו שאומר עליה בסמוך שאותה ליטרא מעשר עליה תרומת מעשר שבה ממקום אחר ואין אומרין שהגידולין יבטלוה ליפטר במעשר כשאר הגידולין אלא צריכה תרומת מעשר וכן חייבת בשביעית ר"ל שאם היתה אותה ליטרא זרועה בששית ונכנסה לשביעית הרי הגידולין מבטלין את העיקר להיות הכל בדין שביעית דזיל הכא לחומרא והכא לחומרא ואותה ליטרא מיהא אינו נוטל תרומת מעשר שבה מינה ובה שמא הגידולין ביטלוה ועשאוה כמותם ליפטר מתרומת מעשר ולהתעשר עם הגידולין ונמצא מעשר תרומת מעשר שבה מן הפטור ויש מפרשים דלאו דוקא אותה ליטרא אלא אף על הוא אומר כן שיניקת הכל מעורבת ומכל מקום למדנו שאין גידולין מבטלין עיקר להקל וליפטר מתרומת מעשר ואע"פ שאיסורו ע"י קרקע שאין חיוב המעשר גורמת מה שאתה בא להקל להפריש גידוליו מן העיקר אלא מצד הקרקע ולא בגרמת האדם ואעפ"כ אין גידוליו מבטלין את העיקר וכן הלכה: