מאירי על נדרים קיד

סוגיא זו מבולבלת ביד מפרשים מצד בלבול נסחאות ושינוי פירושין שבה והריני רוצה להעירך בביאורה דרך קצרה ולברר בכלל פירושה פסקים שבה וכבר ידעת בבצל שעיקרו בשביעית שנמצאו דיני פירות שביעית עליו הן לענין ביעור הן לכל דיני שביעית שאם תשהה אותה עד מוצאי שביעית אסורה שמכל מקום פירות שביעית היא וחייב לבערה ואם עבר והשהה ונטעה בשמיני הואיל והבצל עצמו אינו כלה הוא אסור וגידוליו מותרין ומכל מקום אם רבו גידוליו על עיקרו כגון שצמחו ממנה הרבה בצלים שאלו בסוגיא זו אם נתבטל האיסור ברוב כדין תורה והותר העיקר עם הגידולין ולא גזרו חכמים עליהם או שמא מתוך שהעיקר חשוב אינו בטל אצל גידוליו ולענין פסק הלכה רווחת שנתבטל העיקר ברוב כדין תורה והותר העיקר עם הגידולין אחר שרבו גידוליו שמאחר שאיסור שביעית על ידי קרקע אף בטילתו על ידי קרקע ומכל מקום בתלמוד המערב לא עשו בה מעשה אלא במורכנים ופירוש מורכנים מלשון הטי נא כדך שתרגומו ארכיני ר"ל שמעקלין הצואר שלהם שלא יגדלו וכיון שעשה כן גלה דעתו שאין נוח לו בגידוליהן בשביעית ואם גדלו אחר כן עם אותה הרכנה ויצאה לה לשמינית וגדלה הרי אותן הגידולין מותרין ומעלין האיסור אבל כל שלא הרכינם לא ואף גדולי המפרשין נראין כמסכימין בה ואף הסוגיא מוכחת כן למטה כמו שיתבאר:

ולענין הסוגיא באו לברר היתר שאלתם ממה שאמרו בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר וזו אינה הלכה שגידולי תרומה אף ע"פ שמן הדין חולין הן חכמים גזרו עליהם ליאסר לזרים ולא הותרו לזרים אלא גידולי גידולין כמו שיתבאר למטה ומכל מקום הקשו לאותו שבא להתיר מכח שמועת בצל של תרומה שביק מר תרתי ועביד כחד כלומר שבשני מקומות מצינו שאין גידולין מעלין את העיקר ומה ענין לדמות את השביעית לאחת ולהניח את השתים שלא לדמותה להם ומאי נינהו תרתי חדא דאמר רבי יוחנן לענין ערלה ילדה ר"ל נטיעת ערלה שסיבכה בזקנה ובה פירות ר"ל שהיו בילדה פירות בשעה שסיבכה אפילו הוסיפו באותם הפירות משעת הסיבוך ואילך מאתים של היתר אותם הפירות אסורים שהעיקר חשוב ואינו בטל בתוספת אע"פ שהתוספת כלו בהיתר שהרי ילדה שסיבכה בזקנה בטלה ילדה אצל זקנה אלא שמאחר שבשעת הסיבוך היו בה פירות שכבר נאסרו וזה בא לבטלן גזרו עליהן שלא ליבטל אפילו בתוספות אפי' היו קטנים הרבה עד שהוסיפו מאתים בהיתר ולא נשאר האיסור אלא אחד במאתים והלכה גמורה היא זו ואע"פ שאין ללמוד הימנה לאסור הגדולין עצמן דהכא שאני שהגידולין והאיסור הכל פרי אחד הוא מכל מקום יש ללמוד הימנה שאין גידולי היתר מעלין את האיסור ולענין כלאים שנינו בצל שנטעו בכרם שנאסר משום כלאי הכרם כגון שזרע שם שני מיני זרעים או ירקות ואחר כך נעקר הכרם אפילו הוסיפו הגידולין במאתים אחר שנעקר הכרם מכל מקום העיקר אסור אע"פ שגידוליו מותרין שאין גידולי היתר מעלין את האיסור ואף זו הלכה ואם כן אף בשביעית נאמר כן:

ולענין ביאור יש שואלין ואף הגידולין היאך הותרו והרי העיקר שהוא איסור הוא גורם שלהם ואם מפני הקרקע שהוא גורם של היתר וזה וזה גורם מותר והרי גופם וקרקע אינו כלום לגבי גורם האיסור והרי בפרק אלו טריפות אמר ושוים בביצת טרפה שאסורה בספנא מארעא דחד גורם הוא מצד שגורם הקרקע אינו כלום לגבי גורם של תרנגולת ובשאור של חולין ושל תרומה וכן בגינתא דאיזדבל בזיבלא דע"ז הוא שאמרו בהן זה וזה גורם משום דדמו אהדדי אבל זה אין גורם ההיתר כלום לגבי גורם האיסור אלא שפירשו בתוספות שאף גורם האיסור אינו נחשב בזו כלום שאין גורם של איסור נחשב אלא כשהוא בעין כזו של תרנגולת טרפה וזיבלא דעבודה זרה אבל זו שהעיקר קיים בעינא ואין השאר ניכר בגופו מצד הגידולין אף גורם האיסור אינו נחשב ולא עוד אלא שאף לדעת האומר זה וזה גורם אסור שמאחר שהעיקר קיים נעשו הגידולין כעומדין בפני עצמן:

ונשוב לדברינו והוא שחזרו לברר היתירה ממה שאמרו ליטרא בצלים שתקנה ר"ל שעישרה בתרומות ומעשרות כראוי לה ואחר כך זרען כשהוא בא ללקט גידוליהן ועיקריהן שהן קיימין חייב לעשר לפי כולה ולא לפי הגידולין לבד שאע"פ שכבר נפטרו העקרין שהן קיימין עדיין והם שיעור ליטרא גידולי האסור ביטלו עיקר ההיתר ואף זו הלכה ובאו ללמוד הימנה להיות אף גידולי היתר מעלין את עיקר האיסור והשיבו דלמא לחומרא שאני להיות גידולי היתר מבטלין את של איסור ומכאן כתבו קצת מפרשים שכשהוא בא לעשרן אינו מעשרן מיניה וביה שלא יעשר מן הפטור על החיוב שהרי העיקרים פטורין מן התורה וכשמתערבים עם הגידולין נמצא מעשר מן העקרים על הגדולין והרי הוא מן הפטור על החיוב אלא מעשר עליהן ממקום אחר: