מאירי על נזיר מז

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק השני גם כן והוא שאמר האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח"כ הפר לה בעלה אם משלו היתה הבהמה תצא ותרעה בעדר ואם משלה היתה הבהמה החטאת תמות והעולה תקרב עולה והשלמים תקרב שלמים ונאכלים ליום אחד ואינם טעונים לחם היו לה מעות סתומים יפלו לנדבה מעות מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח לא נהנים ולא מועלים דמי עולה יביא עולה ומועלים בהם ודמי שלמים יבאו שלמים ונאכלים ליום אחד ואינם טעונין לחם אמר הר"ם כל מה שקנתה האשה לבעלה כמו שהתבאר בכתובות הנה אמרו בכאן משלה אי אפשר אלא על אופן יארך ביאורו בכאן שאיש אחד יתן לה קרבנות ויתננה במתנה שלא יהיה חלק לבעלה בהם בשום פנים וזה מותר כמו שהתבאר בפרק אחרון מנדרים וכבר ידעת לשון התורה שאיל השלמים אשר יקריב הנזיר אי אפשר עמו מלחם אבל הוא נופל בעבור שלא תשלם הנזירות והנה החטאת הוא שנעזבה עד שתמות כמו שהתבאר בשני ממסכת תמורה וענינים סתומים שלא יתבאר מה ממנו חטאת ומה ממנו עולה ומה ממנו שלמים ומפורשים הם שיתבאר וענין לא מועלין שאין מותר לו ליהנות בהם לכתחלה ומי שיהנה בם לא יחייבהו קרבן מעילה כמו שיתחייב לכל מי שיהנה מן ההקדש כמו שיתבאר במסכת שקלים עד שיקנה באלו המעות כלם בהמה הוא שיקרב כלה עולת נדבה וההפרש בין עולת נדבה אשר יקריב אותה האדם ובין העולות אשר יקנו מאלו המעות אשר יפלו לנדבה הם הדברים הנזכרים בשלישי ממסכת תמורה ושם יתבאר הכל:

אמר המאירי האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ר"ל שהשלימה נזירותה בטהרה והפרישה בהמות הצריכות לשלש קרבנותיה והם כבש לעולה וכבשה לחטאת ואיל לשלמים ואחר כך היפר לה בעלה שהרי יכול להפר כל שלא נזרק עליה אחד מן הדמים כמו שנבאר במשנה זו ושוב אינה מביאה קרבנותיה שאין קרבנות הטהרה באין אלא כשהיא נזירה והרי אינה נזירה מה יעשה בקרבנות אלו המופרשים אם שלו היו ר"ל שהקדישתם משל בעל הרי הן חולין ויצאו וירעו בעדר עם שאר הבהמות שהרי לא היו בידה להקדיש ולא חלה קדושה עליהם ואף על פי שלדעת רבי יהודה שהלכה כמותו אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ר"ל שכל קרבנות שהאשה חייבת בהם בעלה מביא על ידה ואם נתחייבה בקרבן עולה ויורד הוא מביא עליה קרבן עשיר הואיל והוא עשיר ואין אומרין שהאשה מ"מ עניה היא וא"כ כל שכן בקרבנות שאינם בדין עולה ויורד שבעלה חייב בהבאתם והיה לנו לומר שכשהוקדשו הוקדשו באשה אם לא היפר כך הוא אבל מ"מ אינו משועבד לה בכך אלא בקרבנות הצריכים לה ומשהיפר לה פקע השעבוד למפרע ואף על גב דמיגז גייז מ"מ לא נשתעבד כלל אלא לצורך הקרבה ולא חלה הקדשה אלא על דעת כך ולדעת חכמים שאין סוברים שיהא בעל חייב בקרבנות אשתו ואין הפרשתה כלום אף בלא היפר אתה מפרשה בשהקנה לה בעל ואין הקנאתו אלא על דעת שתצטרך בהקרבתם אלא שהלכה כרבי יהודה ואם שלה הן וכגון שהקנה לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן או שיוסיף עוד לומר לצורך הקרבה לדעת הפוסקים שצריך שיאמר למה שאת אוכלת לפיך כמו שביארנו בכמה מקומות והרי שנמצאת קדושה חלה עליהם ולא פקעה מצד ההפרה שהבעל מיגז גייז ואף לדעת האומר מיעקר עקר יש לישבה על הדרך שביארנו בסוגיא שלמעלה אלא שהלכה מיגז גייז והילכך חטאת תמות כלומר שלא יעשה בו כלום וימנע מהן מים ומזון עד שימותו ויקבר כדין חטאות המתות שדינן להכניסם לבית וינעול עליהן ועולה תקרב עולה בתורת נדבה שהרי לדורון היא באה ולא לכפרה ואף לדעת רבי ישמעאל שסובר שאף עולה כפרה תלויה בה כמו שביארנו בפרק שלישי והרי זו אינה צריכה אף הוא לא אמרה אלא בנזיר טמא אבל בטהור מודה שאינה אלא דורון וכן השלמים יקרבו שלמים בתורת נדבה ונאכלין ליום אחד ר"ל שאף על פי ששאר שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד באלו מטילין עליהן חומר שלמי נזיר אחר שהופרשו לשם נזירות ולא יאכלו אלא ליום אחד ר"ל יום ולילה עד שיעלה עמוד השחר מן הדין אלא שחכמים עשו סייג עד חצות הלילה:

ואין טעונין לחם ר"ל ששלמי נזיר טעונין לחם חלות ורקיקים כמו שהתבאר במקרא וזה הואיל ופקע נזירותו לא נתקדש הלחם:

ויש להם זרוע ר"ל לינתן לכהנים ומה שאמרו בגמרא ואין להם זרוע פירושו שאין בו תנופה כשאר שלמי נזיר שהזרוע בשלה וחלה ורקיק ניתנין מיד הכהן ליד הנזיר ומניפן וקצת רבנים מפרשין אין לו זרוע האמור בגמרא שלא להתיר בשולו עם האיל שבנזיר הוא שהותר אף על פי שיש בו נותן טעם וזה כבר יצא מדין שלמי נזיר ואף אם נשחטו הבהמות כל שלא נזרק דמה של אחת מהן חטאת תקבר ועולה ושלמים יקרבו נדבה:

היו לה מעות סתומים ר"ל שבשעה שהפר לה לא הפרישה עדין בהמותיה אלא שהפרישה מעות לקנותם וקראה עליהם שם הרי אלו ליקח מהם קרבנותי אם היו סתומים ר"ל שלא פירשה בהם עדין אלו מהן לחטאת ואלו מהן ועולה ואלו מהן לשלמים וכן שלא הזכירה בהם שם חטאת ועולה ושלמים ולא לשון קרבנות חובותיה אלא שאמרה אלו לנזירותי לפי מה שנבאר בגמרא או שהפרישם לשם כל הקרבנות ולא הוציא בשפתיו כלום יפלו כלם לנדבה לקיץ המזבח ויש מפרשים שתקריבם היא עולת נדבה ואף על פי שדמי חטאת מעורבים בהם ואין חטאת בא נדבה כך למדו הלכה הוא בנזיר ואם היו מפורשים דמי חטאת ילכו לים המלח ואסור ליהנות בהם לכתחלה אלא שאם נהנה אינו מביא קרבן מעילה כנהנה מן ההקדש הגמור ופירשו בתוספות שזו אף בהפרישה בהמתה כך הוא הדין שאין לחטאת דין קדשים גמורים אבל דמי עולה תביא עולה ר"ל עולת נדבה ואם נהנה מעל ודמי שלמים יבאו שלמים ואין בהם מעילה שאין מעילה בשלמים לפני זריקת דמים אלא באימוריהן לאחר זריקת דמים ונאכלין ליום אחד ואין טעונין לחם כדין הראשונים:

משנה נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר ר' עקיבא אומר אפי' נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר בד"א בתגלחת הטהרה אבל בתגלחת הטומאה יפר מפני שהוא יכול לומר אי אפשי אשה מנוולת ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר שהוא יכול לומר אפי' אשה מגולחת אמר הר"ם פי' ר' עקיבא חושש להפסד קדשים ויאמר מאשר נשחטה מהג' בהמות לא יפר וכבר ידעת שתגלחת טומאה הוא אשר יטמא הנזיר ויביא שתי תורים או שני בני יונה ויטהר ויקרב ואחר זה ישוב ויתחיל בנזירות והימים הראשונים יפלו וענין מנוולת בלשון אדם כחישות הפנים והבאתו זה בענין ההמנע מן השתיה והוא אמרו אי אפשי באשה מנוולת לא תשתה יין ואמר ר' אפי' בתגלחת טהרה אשר מותר לה בשתיה יש לו להפר ואע"פ שנשחטה הבהמה ונזרק דמה לפי שאם לא יפר יחויב לה התגלחת ותוכל לומר אי אפשי באשה מגולחת ות"ק סבר שתגלחת לא יזיק בה לפי שאפשר לה בפיאה נכרית ואין הלכה כר' ולא כר' עקיבא:

אמר המאירי נזרק עליה אחד מן הדמים ר"ל או של חטאה או של עולה או של שלמים שאף על פי שחטאת קודמת אם שינה לא פסל שוב אינו יכול להפר אף על פי שעדין לא גלחה ולא הביאה אלא קרבן אחד ואפילו הפר צריכה גלוח והבאת שאר קרבנות והענין הוא מפני שמ"מ לא נשאר אצלה צד ענוי שמשנזרק עליה אחד מן הדמים אינה מעוכבת מלשתות בשביל הגלוח דתגלחת לא מעכבא והוא הדין לשאר הדמים במה דברים אמורים בתגלחת טהרה שלא נשאר עליה צד ענוי על הדרך שביארנו ואף על פי שהיא צריכה גלוח ומתנוולת בגלוחה והיה לנו לומר שיפר מצד הגלוח שהוא מדברים שבינו לבינה אין זה ניוול שהרי איפשר לה בפאה נכרית הא כל שלא נזרק אחד מן הדמים עדין לשמה הואיל ועדין אסורה ביין יכול להפר מצד ענוי נפש אבל בתגלחת טומאה שמביאה שתי תורים אחד לעולה ואחד לחטאת וכבש לאשם אפילו נזרק עליה אחד מן הדמים יפר שהרי עדיין היא צריכה למנות בנזירות ונאסרה ביין ויכול לומר אי אפשי באשה מנוולת ר"ל עומדת בדאגה וצער מחמת בטול שתיית היין המשמח ומיפר מצד ענוי נפש לענין שלא תנהג עוד בנזירות ומ"מ קרבנות טומאה מביאה הואיל ובעל מיגז גייז וכבר נתחייבה בטומאתה וכן כתבוה גדולי המחברים כמו שכתבנו ואף בתוספות מצאתיה כן ולשיטתנו דוקא חטאת העוף כמו שהתבאר:

ורבי עקיבא חולק לומר שמשנשחט אחד מן הקרבנות אף על פי שלא נזרק דמו אינו מיפר ופירשוה בגמ' משום הפסד קדשים ובשחיטת חטאת דוקא שכל שנעשית בחטאת אחת מן העבודות שלא לשמה פסולה ואין לה תקנה ואף על פי שאף קודם שחיטה תמות להפסד שמחיים אין לחוש הואיל ולא הותחלה בה אחת מן העבודות אבל בנשחטה יש לחוש אבל עולה ושלמים אף הוא מודה שיקרבו נדבה ואין כאן הפסד קדשים שהרי אותה שנשחטה יכול לזרוק דמה שלא לשמה והבשר ניתר לאכילה שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה חוץ מן הפסח והחטאת כמו שיתבאר במקומו ומ"מ הלכה כרבנן ואין השחיטה עושה כלום לענין זה אף לחטאת וכן חלק רבי מאיר לומר שאף בתגלחת טהרה יפר אף לאחר זריקה שהרי מ"מ צריכה גלוח ויכול לומר אי אפשי באשה מגולחת ופאה נכרית אינה מפקעת נוולה מפני שאין הסירוק עולה בה יפה והוא שאמרו איידי דמזדהמא לא ניחא ליה ומ"מ אין הלכה כרבי מאיר אלא כת"ק וכל שנזרק עליה אחד מן הדמים בתגלחת טהרה אינו יכול להפר:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו בסתמא הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוה במשנה אלו הן:

זה שביארנו במשנתנו שאדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת יש מפקפקין בה לומר דוקא בקרבנות שאין היא גורמתן כגון יולדת וזבה ושגגת עבירה שיש בה קרבן ולענין נזירות יראה לי לפרש לשיטה זו כגון שאינה יודעת שהנזירות טעונה קרבן אבל שתהא היא נודרת ונודבת קרבן להדיא לא והדברים נראין ומה שכתבו קצת מפרשים משמועה זו לומר שהאדם חייב לפרוע מה שלותה אשתו משנתארסה קודם שנשאת כבר ביארנו סתירת דבריהם בבתרא פרק נחלה ובמציעא פרק המקבל: