מאירי על נזיר לט

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר מי שהיו שתי כתי עדים מעידות אותו אלו מעידות שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש בית שמאי אומרים נחלקה העדות אין כן נזירות וב"ה אומרים יש בכלל חמש שתים שיהא נזיר שתים אמר הר"ם פי' זה מבואר וכבר ידעת שנזירות שלשים יום:

אמר המאירי מי שהיו שני כתי עדים מעידין אותו שנזר אלא שכת אחת מעידתו שנזר שתי שנים וכת אחת מעידתו שנזר חמש והוא שותק או אינו זכור או מכחישם בית שמאי אומרין נחלקה עדותם כלומר ואין כאן עדות ובית הלל אומרים יש בכלל חמש שתים ויהא נזיר שתים שהרי כלם מודים בשתים ואפילו היו מכחישות זו את זו ר"ל שזו אומרת שתים ולא חמש וזו אומרת חמש ולא שתים והרי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו התבאר בדיני ממונות שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה הא כת אחת שאחד ממנה מעיד על שתים ואחד על שלש אינו כלום שהרי אין כאן כת אחת בעדות אחת ואין צריך לומר במכחישות זו את זו ואף על פי שבדיני ממונות אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים חייב במנה שיש בכלל מאתים מנה בדין זה אינו כן ואע"פ שבגמרא אמרו לדעת ר' ישמעאל שאף בכת אחת נחלקו בית הלל לומר שיש בכלל חמש שתים יחידאה היא וסתם משנה עדיף ומ"מ יש פוסקים כן ומזו של דיני ממונות וכן שר' ישמעאל אמר ולשיטה זו אנו צריכים לברר מה שנאמר בגמרא על זו (שלש שר' ישמעאל) אמר רב הכל מודים במונה שנחלקה עדותם ושאלו בה מאי קאמר אלימא זה אומר חמש ולא שתים וזה אומר שתים ולא חמש הא קא מכחשי אהדדי כלומר ופשיטה היא שאין עדותם כלום ויראה לי מכאן שאף בדיני ממונות כל שבכת אחת שאחד אומר מנה ולא מאתים ואחד אומר מאתים ולא מנה לבד אינו כלום אלא שיש לחוש ולומר שזה שאמר חמש ולא שתים אפשר בלא שום הזכרת שתים אבל במאתים אי אפשר למנין מאתים אלא אחר מנין מנה:

ונשוב לדברינו והוא שפרשו דבריו אחד אומר שנדר אחת שתים ואחד אומר שנדר שלש ארבע חמש שנמצא שאין זה בכלל זה והרי הוא כאלו אמר האחד אני שמעתי ראשונה ושניה ולא עוד והשני אמר אני שמעתי שלישית ורביעית וחמישית ושאל בה השתא יש לומר חמירתא אמר קילתא לא אמר ואין גורסין חמירתא אמר רב אלא חמירתא אמר כלומר אותו העד הלא בתמיה אלא דרך שאלה כלומר שמא אין זו הכחשה ואותן שהוצרכו לו ר"ל שלא אמרן חברו קאמר ר"ל שלש ארבע חמש והן הקרויות חמירתא כלומר שהן צריכות למוד קילתא לא קאמר ר"ל אותם שלא הוצרכו לו והם אותן שהזכירן חברו ואין זה אלא כמוסיף על דבריו של חברו כלומר אלו שהזכרת נדר ועוד שלש כלומר ואף זו אינה הכחשה ויש בכלל חמש שתים במערבא אמרי אין הכחשה במונה כלומר כל שמזכירין את השנים דרך מנין אין חלוק שהזכרה השנים קרוי הכחשה אלא אינו מכוין אלא להוסיף על דברי הראשון ויש בכלל חמש שתים ואם כן בין במונה בין שלא במונה יש בכלל חמש שתים ובתלמוד המערב שברביעי של סנהדרין מצאנוה בהפך שבמונה יש בכלל חמש שתים ובשאינו מונה נחלקו והוא שאמרו שם רב אמר בכולל נחלקו אבל בפורט כל עמא מודו יש בכלל חמש שתים ר' יונה אמר במונה נחלקו אבל בכולל כל עמא מודו נחלקה העדות כולל אהן דאמ' תרתין ואהן דאמ' חמש פורט אהן אמ' חדא ואהן אמר תלת ארבע חמש ונראין הדברים שזו וזו אין דנין אותם בהכחשה ומ"מ יש גירסא בפירושי גדולי הרבנים שנוטה לדברי תלמוד המערב והוא שגורסין אמר רב הכל מודים במונה שיש בכלל חמש שתים ואפילו בכת אחת וכו' עד אלא אחד אומר אחת שתים וכו' פשיטא דודאי הואיל ונחתי למנינא אין אחרון אלא כמוסיף על דבריו של ראשון דהשתא חמירתא ר"ל אותן שהוצרכו להוסיף קאמר קילתא לא קאמר בתמיה כלומר לא כל שכן שנכללו בדבריו אותם שהוזכרו על ידי חברו ובמערבא אמרי לה נמי הכי אלא דאמרי לה בהאי לישנא אין הכחשה במונה וכשנאמר דרך מנין אפי' בבת אחת יש בכלל חמש שתים ומ"מ אף שלא כדרך מנין הלכה כבית הלל ויש גירסאות אחרות אלא שאינן מתישבות כל כך ואף זו שהבאנו בשם תלמוד המערב לא הוזכרה שם על כת אחת אלא על שתי כתי עדים וזו לענין פסק כבר ביארנו שיש בכלל חמש שתים על כל פנים ולא נפל הספק אלא בכת אחת ואף בזו יראה לפסוק שכל שאין בניהם הכחשה ברורה יש בכלל חמש שתים:

זהו ביאור המשנה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני וכו' זה הפרק יכלול קצת עניני החלק הראשון בענין דין התפסה שבנזירותו ורוב עניני החלק השלישי בדין אשה שנדרה בנזירות על אי זה צד בעלה מיפר לה ובאי זה זמן ובכללו על אי זה צד האדם מדיר את בנו בנזיר ועל אי זה צד אפשר לאחרים למחות וכל שביטל הנזירות והופרשו הקרבנות מה יעשה מהם וכן על אי זה צד אדם מביא קרבנות נזירות של אביו ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בדין התפסת נזירות השני בדין אשה שנדרה בנזיר השלישי בדין מדיר את בנו בנזיר הרביעי בדין גלוח על נזירות האב זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיבאו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם: