מאירי על נזיר מ

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מי שאמר הרי אני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני הרי כלם נזירים הותר הראשון הותרו כלם הותר האחרון האחרון מותר וכולן אסורין מבואר לר"ם:

אמר המאירי הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני פירוש לשון קצר הוא וענינו ששמע אחד ואמר ואני ואחריו אמר שני ואני וכן שלישי אחר השני כלם נזירים ופרשו בגמרא שאין אדם יכול להתפיס אלא בתוך כדי דבור והוא כדי שאלת תלמיד לרב ר"ל שלום עליך רבי ונתנו שיעור זה לכל תוך כדי דבור כדי שיהא פנאי לכל תלמיד הנושא ונותן באי זה ענין אם יבא רבו לשם שיהא שואל בשלומו וחוזר לעסקיו והוא שתמה בגמרא תו לא שבקת רווחא לתלמידא כלומר ששיעור מועט הוא ומ"מ לא חשו להשיבו שכך היה הענין פשוט להם וצריך שתדע שהתפסה זו יש לה מקום בשני פנים או שיתפיסו כלם בראשון ויאמר כל אחד מהם לראשון ואני כמוך או שיאמר ואני כנודר הראשון או שיתפיס כל אחד בשלפניו ר"ל שיתפיס המתפיס הראשון בנודר והשני במתפיס ראשון והשלישי במתפיס שני ומ"מ כל שכלם מתפיסים בראשון צריך שיהו כלם בתוך כדי דבור של ראשון ומתוך כך אי אפשר שיהו המתפיסין זה אחר זה אלא שלשה שהם שלש תיבות כלומר ואני ואני ואני כנגד שלש תיבות שבשאלת תלמיד לרב או שיהו אפי' כמה מתפיסין כאחד תוך כדי דבור של ראשון כך פירשוה בתוספות ולא יראה כן שהרי שלש תיבות הוא כדי דבור וכל ששהה כדי דבור לא הועיל וכמו שאמרו בסוגיא הריני נזיר ושמע חברו ושהה כדי דבור ואמר ואני הוא אסור וחברו מותר אלא ודאי אי אפשר אלא בשנים ואם מתפיס כל אחד בחברו דיו שיהא כל אחד בתוך כדי דבור של אותו מתפיס הקודם לו ואפי' היו הרבה עד שהאחרון שבהם נשתהא ביתר מכדי דבור מן הנודר הראשון דיו שיהא בתוך כדי דבור של אותו שהתפיס קודם לו וכל שהוא כן מתפיסים אפילו אלף זה אחר זה כל שהשני תוך כדי דבור של ראשון ושלישי תוך כדי דבור של שני ורביעי תוך כדי דבור של שלישי וכן כלם וכן יש ביניהם חלוק אחר שאם התפיסו כלם בראשון אפילו בזה אחר זה אם הותר הראשון על ידי שאלה הותרו כלם אבל אם לא הותר הראשון אף על פי שהותר אחד מן המתפיסים הראשונים לא הותר אפי' אותו שהתפיס אחריו שהרי לא נתלה נדרו אלא בראשון אבל כל שהתפיס אחד בחברו הקודם לו כל שהותר אחד מן המתפיסים האמצעיים הותרו כל המתפיסים שאחריו אבל לא הותרו את שלפניו שכל אחד תלה נדרו בקודם לו ומתוך כך שאלו בגמרא אם התפיסו בזה אחר זה בסתם ר"ל שלא ביררו אם בראשון אם אחד בחברו ר"ל זה במתפיס שלפניו אם נדון אותם כמתפיסים בראשון הואיל וכלם לפניו ושלא תועיל בזה אחר זה אלא בשלשה לשיטת התוספות או שנים לשיטתנו ואותם השנים או השלשה לא יהא אחד מהם ניתר בהיתר אחד מחביריו המתפיסין אלא בהיתר הראשון או שנדונם כמתפיס אחד בחברו ושתועיל אף לאלף ובזה אחר זה ושיהא כל אחד מהם ניתר בהיתר שלפניו אע"פ שלא הותר הראשון והעלו בה שסתם הדברים כל שבזה אחר זה חד בחבריה מיתפיס ומעתה אתה מפרש משנתנו לענין פסק שאם אמר זה הריני נזיר ושמע שני ואמר אחריו ואני וכן שמע שלישי ואמר אחריו של שני ואני וכן אפילו אלף זה אחר זה כלם נזירים ואם הותר הראשון על ידי שאלה הותרו כלם שהרי כלם תלויים בהיתרו ואם הותר האחרון לא הותר אחד מן הקודמין הא אם הותר אחד מן האמצעיים הותרו כל המתפיסים שאחריו אבל לא אותם שלפניו כך אנו צריכים לבאר משנתנו לענין פסק אלא שלענין ביאור מה שאמרו בגמרא לענין תוך כדי דיבור שהזכרנו לימא מסייע ליה מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר ואני ואני פירושו שהיה סבור במשנתנו שכלם מתפיסים בראשון אע"פ שמדברים זה אחר זה והיינו דלא קאמר אלא ואני ואני ואע"פ שלדעת התוספות תלתא מיהא איכא כמו שביארנו לא כיון אלא ללמד שיש לדבר קיצבא ולא חש להזכיר השלישי הא אלו היתה התפסה אף לאחר כדי דבור היה לו להזכיר יותר משלשה כדי ללמוד שאף לאחר כדי דבור היה ולשיטתנו מיהא הקושיא באה מדוקדקת שהרי כל שמתפיסין בראשון אין התפסה אלא בשנים שאלו שלשה כדי דבור הוא והיינו דמקשי לקמן אי אמרת בחבריה מתפיס ליתני ואני ואני כלומר תלתא זימני דכל דבקמא מתפסי תלתא לא אפשר וכן עיקר אלא שמ"מ דחאוה והעלו אחריה שכלם חד בחבריה מתפיס והאי ואני ואני אפילו בכמה כן אלא דתנא לאו כי רוכלא חשיב ואזיל ועל הדרך שביארנו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר פי כפיו שערי כשערו הרי זה נזיר אמר הר"ם זה כאשר אמרנו עוד אמרו ואני חייבתהו הנזירות אם היה זה בתוך כדי דיבור והוא שעור מה שיאמר שלום עליך ר' בשוה וכן השלישי וכן הרביעי וכל מה שרבה המספר אשר יאמר ואני כאשר היה בין אמרו ואני ובין אמרו אשר לפניו ואמרו פי כפיו ושערי כשערו וממה שראוי שתדעהו שהאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה לה ואני אחר בא בעלה והפר לה הנה הנזירות מחויב לזאת שאמרה ואני ואע"פ שהפר נדרה לפי שהבעל לא יסיר הנדר זולת מה שיתלה באשתו לבד והוא אמרם בזה הלשון בעל מגזז גזז ולא מעקר עקר ואם אמר הבעל עצמו ואני לא יפר אחר זה לפי שהוא כבר קיים נדרה כמו שבארנו בסוף העשירי מנדרים:

אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר ושמע חברו ואמר פי כפיו ושערי כשערו הרי זה נזיר ושאלו בגמרא היאך אפשר שתועיל התפסה במה שעיקר נזירות אינה מועלת והרי אם אמר בעיקר נזירות ידי נזירה או רגלי נזירה אינו כלום אלא אם כן אמרה באבר שהנשמה תלויה בו כגון ראשי נזיר או כבדי נזיר וכל כיוצא בזה וכן הלכה ופיו ושערו אינן דבר שהנשמה תלויה בהם ואם כן אף לעיקר נזירות אם אמר פי נזיר או שערי נזיר לא אמר כלום היאך יועיל בהתפסה ופירשו משנתנו כשאמר בהדיא אחר ששמע חברו שנזר יהא פי כפיך מיין ושערי כשערך מלהגזז הא כל שלא הזכיר מיין ומלהגזז אינו כלום זו היא שיטתנו ומ"מ בתוספות פירשו שמאחר שהפה והשער הם מיוחדים לנזירות מכל שאר האברים זה ביין וזה בגלוח כל שהתפיסן בנזיר נעשה מן הסתם כפורט מיין ומלהגזז אבל כל שמזכיר עיקר נזירות לאבר אחר אינו כלום אלא באבר שהנשמה תלויה בו ונמצאת התפסה באלו חמורה מעיקר נזירות שאם אמר יהא פי נזיר או שערי נזיר אינו נזיר ואף בתוספתא שנינו שאף בשאר איברים התפסה מועלת והוא שאמרו ידי כידו רגלי כרגלו הרי זה נזיר ופירשוה בתוספות שאף זו ענינה ידי כידו מליגע למת רגלי כרגלו מלילך לבית הקברות ואע"פ שבעיקר נזירות אינו כלום בהתפסה מיהא אתה מפרשה מן הסתם כן ולשיטתנו אתה יכול לפרשה בשפירש כן בהדיא אלא שנראין דבריהם מדברינו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ואת שלו קיים הרי אני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אינו יכול להפר הריני נזיר ואת ואמרה אמן מפר את שלה ואת שלו בטל הרי אני נזירה ואת ואמר אמן אינו יכול להפר אמר הר"ם פי' כאשר אמר האדם לאשתו הריני נזיר ואת על ההפסק והקיום ואמר אמן אינו יכול להפר אולם אם היה אומר ואת על דרך התמה כאלו יאמר ואת ומה תאמר התעשה מה שתעשית אם לאו ואמ' אמן ואז תענה אם אני אעשה והנה אפשר לו שיפר לה כמו שנזכר:

אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר ושמעה אשתו ואמרה ואני מיפר את שלה ר"ל יכול הוא להפר את שלה ואין אומרין מאחר שהוא נוזר אנן סהדי דניחא ליה בשל אשתו גם כן שהרבה פעמים אדם נודר במה שאינו רוצה כן באשתו ומתוך כך יכול להפר בשלה ושלו מ"מ קיים אע"פ שמיפר לה שלא נתלה נדרו בנדרה ומ"מ כל שהותר הוא על ידי שאלה הותרה היא גם כן:

אמרה אשתו הריני נזירה ושמע הוא ואמר ואני אינו יכול להפר לה שמאחר שהוא מתפיס עצמו בנדרה הרי הוא כמקיים בפירוש את נדרה ואם הותרה היא ע"י חכם הותר הוא:

הריני נזיר ואת ואמרה אמן מיפר שלה אם ירצה ושלו קיים אע"פ שהיפר לה שהרי לא תלה נדרו בנדרה ושמא תאמר ומאחר שהוא אומר ואת והיא אומרת הן היאך אתה אומר שהיפר לה והלא אין לך הקמה גדולה מזו פירשוה בגמרא בשאמר ואת דרך שאלה כלומר מה רצונך בענין זה תהיי נזירה כמוני או לא ואחר שכן על דעת עצמה היא נוזרת ויכול להפר אבל אם אמרה דרך הנחה פשוטה כלומר ואת נזירה עמי גם כן והיא אומרת הן אינו יכול להפר שהקמה מעליתא היא ומ"מ אף בזו אם הותרה היא לא הותר הוא שאין נדרו תלוי בנדרה וכן אם היא לא קבלה את הנזירות הוא מ"מ נזיר ואין זה תליית נדרו בנדרה כלומר הריני נזיר אם את נזירה אלא נזירותו לחוד ונזירותה לחוד ומה שאמרו בבריתא הריני נזיר ואת אם אמרה אמן שניהם אסורים ואם לאו שניהם מותרים מפני שתלה נדרו בנדרה כבר תירצוה הריני נזיר ואת מיפר שלה ושלו קיים כלשון משנתנו ואין הלכה כאביי שהעמידה לומר שכל הריני נזיר ואת תולה נדרו בנדרה הוא אלא כסתם משנתנו:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: