מאירי על נזיר לא

לענין ביאור זה ששאלו לרבי יוסי דקאמר מקצת היום ככלו זבה גדולה לקרבן היכי משכחת לה כך פירושה מכיון שהוא סובר שמאחר שתחלת היום שלה בטהרה נעשה ככלו וכשחוזרת ורואה נעשה כרואה למחר היאך אתה מוצא זבה גדולה לקרבן והרי מקצת היום נעשה שמור למקצתו והעמידה בששופעת כל שלשה בלא הפסק או שרואה שלשה רצופים בתחלת הלילה שאין לה בתחלת היום אפי' מקצתו בטהרה ואף הוא אינו סובר מקצת היום אלא בתחלתו ויש מפרשים לדעתו שאף בסופו כן וזה שאמר דחזאי תלתא יומי סמוך לשקיעות החמה פירושו שתהא הראיה בשופעת מסוף הים לתחילת היום שנמצא שאין כאן לא תחלת יום ולא סוף יום בטהרה:

ונשלם הפרק תהלה לאל:

מי שאמר הריני נזיר וכו' כבר ביארנו בפתיחת המסכתא על החלק השני שבה שענינו בא לבאר זמן גלוח הן בסתם נזירות הן בנודר שתי נזירות כאחד היאך הוא נוהג בזמן הגלוח מאחת לחברתה ובביאור דין נזירות אחר שהפסיקה טומאה בנתים או שהיה טמא בתחלת נזירותו וכן בביאור ספק שנולד בזמן הנזירות ונמצאו בו כתי עדים מכחישות זו את זו היאך נדון בהם וזה החלק אמנם יתבאר ענינו בזה הפרק ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים אלו החלק הראשון בביאור זמן הגלוח הן בסתם נזירות הן בנודר שתי נזירות כאחד היאך הוא נוהג בזמן הגלוח מאחת לחברתה והשני בביאור טומאה המפסקת בנזירות והשלישי בביאור מי שהוא טמא בתחלת נזירותו הרביעי בביאור ספק שנולד בזמן הנזירות זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה על ידי גלגול כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר מי שאמר הרי אני נזיר מגלח יום שלשים ואחד אם גלח יום שלשים יצא הרי אני נזיר שלשים יום אם גלח יום שלשים לא יצא מי שנזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה יום שלשים ואחד והשניה יום ששים ואחד אם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים אם גלח יום ששים חסר יום אחד יצא זו עדות העיד ר' פופיס על מי שנזר שתי נזיריות שאם גלח את הראשונה יום שלשים מגלח את השניה יום ששים אם גלח יום ששים חסר אחד יצא שיום שלשים עולה לו מן המנין אמר הר"ם כבר אמרנו שהיתר נזירות ל' יום הנה הוא כאשר גלח יום ל' הנה עברו ממנו אולם אם אמר הריני נזיר ל' יום הנה יצטרך שישלים הל' בנזירות ויגלח ביום ל"א נחשוב יום התגלחת הראשונה מן הל' הקודמים ומתחלת הל' השניים ויהיו גם כן שלמות הל' השניים ויהיו גם כן שלמות נ"ט יום התשעה וחמשים כאשר הוא לשון הפסוק:

אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר כלומר והרי סתם נזירות ל' יום מגלח וכו' ר"ל שמביא קרבנות טהרה ומגלח תגלחת טהרה ביום ל' ואחד מפני שהוא צריך להשלים שלשים יום בנזירותו ומגלח ביום שלשים ואחד ומ"מ אם גלח ביום ל' עצמו יצא וכבר פירשנוה בפרק ראשון לרב מתנא שאף על פי שעיקר הנזירות שלשים מ"מ בדיעבד מקצת היום ככלו ויום ל' עולה לכאן ולכאן וראיתי בתוס' שיכול הוא לשתות יין באמצע היום שתחלת היום משלים לראשונה וסוף היום מתחיל לשניה ואין נראה לי כן שכל שאתה אומר שהושלם הראשון הותחל השני תכף לו הא אם הזכיר נזירות בפרט אפי' נזירות שלשים כגון שאמר הריני נזיר ל' נעשה כאומר שלשים שלמים בלא שום חסרון ואין אומרין בה מקצת היום ככלו ואינו מגלח אלא ליום שלשים ואחד ואם גלח ביום שלשים לא יצא:

נזר שתי נזיריות מגלח את הראשונה לכתחלה ביום ל"א כמו שביארנו בחברתה ואת השניה ביום ס"א שהרי נזירות שניה ביום ל"א ונמצאו שלשים שלה כלים ליום ס' ומצות גלוחו לשניה ביום ששים ואחד ואם גלח את הראשונה ביום ל' יצא מטעם מקצת היום ככלו כמו שביארנו ומגלח את השניה לכתחלה ביום ס' שהרי נזירות שניה חלה ביום שלשים ונמצאו שישים שלה כלים ביום נ"ט ומצות גלוחו לשניה ביום ס' ואם גלח את השניה ביום ס' חסר אחת יצא שמאחר שנזירות ב' חלה ביום ל' לראשונה כשמגלח לשניה ביום נ"ט נמצא מגלח ביום ל' של שניה ויצא מטעם מקצת היום ככלו וזו עדות העיד ר' פפייס וכו':

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא וכמו שביארנוה בפרק ראשון לדעת רב מתנא שהלכה כמותו ולא נתחדש עליה בגמ' דבר:

המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר מי שאמר הריני נזיר ונטמא יום שלשים סתר את הכל ר' אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה הרי אני נזיר שלשים יום ונטמא יום שלשים סתר את הכל הרי אני נזיר מאה יום ונטמא יום מאה סתר את הכל ר' אליעזר אומר לא סתר אלא שלשים נטמא יום מאה ואחד סתר שלשים ר' אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה אמר הר"ם פי' אמרו השם בנזיר שנטמא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו הנה כאשר נטמא בתוך ימי הנזירות יפלו הקודמים כלם בלי ספק ואם ביום סוף הנזירות אמרו חכמים שהוא גם כן סותר את הכל ור' אלעזר אומר שהוא לא סתר בלתי סתם נזירות אשר הוא ל' יום ואם ניטמא אחר מלאת ר"ל אחר שלמות הנזירות אמר ר' אלעזר שהוא סתר ז' לבד וחכמים אומרים סתר ל' יום וכבר קדם שסתם נזירות ל' יום ושהוא אם גלח יום שלשים יצא הנה יום שלשים כאלו והוא אחר מלאת ולזה סותר ז' וחכמים אומרים שמי שנטמא אחר מלאת סותר שלשים יום יאמרו סותר את הכל לפי שכל מה שהוא כלו ל' יום אולם אם אמר הריני נזיר ל' אשר יהיה בו שלשים הוא יום שלמות הנזירות ונטמא אז הנה כבר נפלו השלשים כלם לדברי הכל אם לר' אלעזר ל' לדעתו שהוא סתם שלשים וזה הנזירות אמנם הוא ל' ואם אצל חכמים לדעתם שהוא סתר הכל ואע"פ שהיה יותר משלשים הנה נפלו כמו שביארנו בהלכה ה' והלכה כחכמים:

אמר המאירי מי שאמר הריני נזיר ר"ל נזיר סתם שהוא ל' יום ונטמא ביום ל' סתר את הכל כאלו ניטמא באמצע הל' שאף על פי שאם גלח ביום ל' יצא בדיעבד מדין מקצת היום לדעת רב מתנא שהלכה כמותו כמו שביארנו בפרק ראשון הואיל ומ"מ לכתחלה אינו מגלח אלא ביום ל"א הרי יום שלשים מעיקר הנזירות וסתר את הכל הואיל ונטמא קודם הבאת הקרבנות וחייב בהזאה שלישי ושביעי ובתגלחת טומאה ובקרבנות טומאה על הסדר האמור במקראות וחוזר ומונה תחלת נזירות:

רבי אליעזר אומר לא סתר אלא שבעה ר"ל כשיעור הצריך לו להזאה וטהרה שאע"פ שהטמא משלח קרבנותיו בנזיר אינו כן דהא כתיב ונתן על כפי הנזיר מפני שהוא סובר שנשלם נזירותו מטעם מקצת היום אע"פ שלא הביא קרבנותיו והלכה כחכמים ואף בנטמא ביום ל"א קודם הבאת קרבנותיו הדין כן אבל אם אמר הריני נזיר שלשים הואיל ופירט ל' אף לרבי אליעזר נטמא יום ל' סתר את הכל שכל שפירט שלשים איפקע ליה דין מקצת היום אלא שאם נטמא ביום שלשים ואחד קודם הבאת קרבנותיו לרבנן סתר שישים ולרבי אליעזר שבעה והלכה כחכמים:

הריני נזיר מאה יום ונטמא ביום מאה סתר את הכל הואיל ונטמא קודם הבאת קרבנותיו ר' אליעזר אומר שלשים ומפני שהוא דורש זאת תורת הנזיר כל שנטמא ביום מלאת תן לו תורת נזיר ר"ל נזירות סתם שהוא שלשים הן לנזירות סתם הן לנזירות מרובה והלכה כחכמים שכל שנטמא ביום מלאת סתר את הכל:

נטמא יום מאה ואחד שהוא אחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו סתר ל' מפני שצריך לגלח תגלחת טומאה ולגלח תגלחת טהרה לאחר ל' וכן הדין לנזירות מועטת רבי אליעזר אומר לא סתר אלא ז' כטעם הראשונה והלכה כחכמים:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא כדעת חכמים ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: