מאירי על נזיר לב

המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר מי שנזר והוא בבית הקברות אפי' הוא שם שלשים יום אינו עולה לו מן המנין ואינו מביא קרבן טומאה יצא ונכנס עולה לו מן המנין ומביא קרבן טומאה ר' אליעזר לא בו ביום שנאמר והימים הראשונים יפלו עד שיהוא לו הימים הראשונים אמר הר"ם פי' אמרו ואינו מביא קורבן טומאה וכן לא תחייבהו תגלחת וילקה על העמידה שם ואחר ההתראה בלא ספק ואמר עולין ואין עולין לו לפי מה שביארנו וזה שזה אשר נדר בבית הקברות כך וכך ימים עוד אמר אחר בבית הקברות ימים או יצא והוא ג' או ז' וטבל וחזר לבית הקברות אחר זה הנה ימנו אלו הימים אשר עמד וקיים בבית הקברות מכלל ימי הנזירות ואם הוא חזר אחר יציאתו קודם שתשלם טהרתו ונכנס לבית הקברות יפל הכל ולא ימנו לו אלו הימים אשר היה בו בבית הקברות לא בראשונה ולא בשניה אבל יפלו לו להיותו לא יכנס מאחר ז' הטהרה אבל הטומאה דבקה וכאלו לא יצא אשר אמרנו שימי הנזירות ולא תמנה לו ויהיה שיעור זאת המשנה מי שנדר בבית הקברות אפי' הוא שם ל' יום אין עולין לו מן המנין ואם נטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליה לא יביא קרבן טומאה יצא והזה ושבה וטבל וחזר עולין לו מן המנין ר' אליעזר אומר אם חזר בו ביום שנדר אינו סותר אותו היום שנאמר והימים הראשונים יפלו והלכה כר' אליעזר וכן הדין בנזיר טהור מתחלתו כאשר נטמא ביום שנזר או בשני יפול לו אבל ישלם עליו המספר ואם נטמא בשלישי או מה שאחריו אז יפלו הקודמים:

אמר המאירי מי שנזר והוא בבית הקברות כלומר שנמצא טמא מת בתחלת נזירותו ואינו יכול להתחיל במנין נזירות של טהרה וכן הדין בכל טמא מת שנזר בעודו בטומאתו אפי' עמד שם ר"ל בבית הקברות כל שלשים יום או שעמד בטומאתו כל שלשים יום אין עולין לו לימי נזירות כלומר שאע"פ שנשתהא בטומאתו ימים הראויים לנזירות שלמה והיה לנו לומר שיהא קרוי נזיר לענין שנזקיקהו להזאת שלישי ושביעי ולגלח ולהביא קרבנות טומאה ולהתחיל אחר כן בנזירות טהרה אינו כן שאין קרבנות טומאה וגלוח שבהן באין אלא כשחל עליו נזירות טהרה ונטמא שנמצאת טומאתו סותרת הקודמין וכדכתיב והימים הראשונים יפלו אבל כל שהוא טמא מתחלתו ולא התחיל עדין במנין נזירות טהרה אין אותה טומאה מזקיקתו לקרבן טומאה יצא ונכנס כלומר שיצא והזה שלישי ושביעי וטבל שנמצא שעכשו חלה עליו מנין נזירות של טהרה ונכנס לו אחר טבילתו לשם עולין לו מן המנין ר"ל אותו יום טהרה שהוא מתחיל בו למנות נזירות של טהרה עולה לו לענין זה שיהא קרוי נזיר והרי הוא נזיר שנטמא וזקוק לקרבן טומאה ורבי אליעזר חולק לומר שאם נכנס שם ביום טבילתו שהוא יום ראשון לנזירות של טהרה אין טומאה זו מזקיקתו לקרבן עד שימנה בטהרה יום ב' שתהא הטומאה סותרת שני ימים שנאמר והימים הראשונים יפלו ואין ימים פחות משנים והוא הדין לנזיר טהור מתחלתו שנטמא ביום ראשון שאין טומאתו מזקיקתו לקרבן אלא שמונה ז' ומטהר ומשלים עליו ימי נזירות עד שיטמא בשני שנמצאת טומאה סותרת שני ימים וגדולי המחברים כתבו שאפילו נטמא בשני אינו סותר ולא מזקיק לטומאה עד שיטמא בשלישי כמו שנבאר בגמ' והלכה כרבי אליעזר והילכך טמא מת שנזר או מי שהוא בבית הקברות ונזר אין טומאה זו מזקיקתו לקרבן טומאה כלל אלא מטהר לכשירצה וכשיטהר מתחיל למנות נזירות של טהרה ומ"מ נחלקו בגמרא רבי יוחנן וריש לקיש שלדעת רבי יוחנן אע"פ שאין שם נזירות חל עליו לענין שתהא טומאתו מזקיקתו לקרבן מ"מ שם נזירות חל עליו משעת קבלתו להיות כל דקדוקי נזירות עליו מעכשו עד שאם התרו בו לצאת ונשתהא אחר התראתו או שנטמא בטומאה אחרת של מת חוץ לבית הקברות וכן אם שותה יין או מגלח לוקה ואין צריך לומר שכשיטהר חלה עליו נזירות של טהרה בלא קבלה אחרת שנזירות הטהרה תלויה ועומדת כל שתמצא מקום תחול מאליה ולריש לקיש היו סבורים בגמרא תחלה לומר לדעתו שאין שום דקדוק של נזירות עליו ולכשיטהר צריך לחזור ולקבל וכן מותר בשתיית יין ובגלוח ובטומאה אלא שכשיטהר הוא צריך לקבל נזירות על מה שנדר בטומאתו כמו שהתבאר לדעתו בתחלת מסכת נדרים שעובר עליו בבל תאחר ומ"מ אח"כ העלו בגמרא שאף לדבריו הנזירות חלה עליו מאליה בזמן הטהרה בלא קבלה אחרת וכן אסור בכל דקדוקי נזירות אלא שאינו לוקה עליהם והלכה כרבי יוחנן וכבר למדת מדברינו שכשהוא מיטהר יום שביעי עולה לו לתחלת ימי נזירות שהרי אינו צריך להביא קרבן על טומאתו וראוי לומר שתכף שהזה יחול עליו נזירות טהרה ובזו הוא חלוק מדין נזיר טהור שניטמא שאינו מתחיל למנות נזירות של טהרה אלא ממחרת יום טהרתו ר"ל יום שמיני מפני שהוא צריך להביא קרבנות טומאה בשמיני:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנתחדשו עליה בגמרא ממה שלא ביארנוהו במשנה אלו הן:

לענין ביאור זה שהקשו לריש לקיש מזו שאמרו מי שהיה טמא ונזר אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים ואם עשה כן לוקה דאלמא נזירות חיילא עליה מהשתא ותירצה ביוצא ונכנס פירושו שיצא והזה שלישי ושביעי וטבל ושמא תאמר ואם זו בקבלת נזירות אחרת מאי למימרא אפשר שבא ולימד שאף על פי שאינו מקבל עליו נזירות חדשה ר"ל הריני נזיר אלא שאומר יחול עלי נזירות שקבלתי הרי הוא נזיר ויש מפרשים שאף לדעתו כל שמתחיל לנהוג נזירות אחר הטהרה הרי הוא כקבלה אחר שכבר קבלה בטומאתו וכן מה שהקשו לו מהא דאין בין טמא שנזר לנזיר טהור שנטמא אלא שטמא שנזר שביעי שלו עולה מן המנין על הדרך שביארנו במשנה דאלמא נזירות חיילא עליה מהשתא דאי לא אמאי עולה לו מן המנין פירושו היאך שביעי שלו עולה בלא קבלה אחרת ואם שנפרשה בשקבל היה צריך לפרש גם כן שטמא שנזר צריך לחזור ולקבל כשיטהר ונזיר טהור שניטמא אינו צריך לכך או שהיה לו לומר מקבל עליו נזירות בשביעי הא מדקתני אין בין שמע מינה שניהם נזירים הם ולמה שחזרו ואמרו מיחל כולי עלמא לא פליגי דחייל כי פליגי למילקי והקשו לו מדקאמר אין בין וכו' הא למלקות זה וזה שוים ותירץ לא לתגלחת יש מפרשים ששניהם מגלחים בשביעי ואף על פי שטמא שנזר אינו מגלח כלל כמו שביארנו מ"מ אכתי לא פסיקא ליה דהא מבעיא בעי לה בסמוך והסוגיא דרך דחיה נאמרה ויש מפרשים דהא דקאמר כולי עלמא לא פליגי דחייל פירושו שאף לריש לקיש לוקה על היין ועל התגלחת ואטומאה לחוד הוא דפליגי ופירשו לתגלחת כלומר ששניהם שוים ללקות על התגלחת והוא הדין לשתיית יין ולא יראה כן וזו שהקשו ולתנייה כלומר דהא איכא בינייהו נמי הא ותירצו בתקנתיה קא מיירי כלומר להיות יום שביעי עולה לו אבל בקלקולי לא מיירי להיות לוקה וטהור שנטמא פירושו בשוגג שאין בו מלקות וזו שהקשה מטמא שנזר שאם שתה יין או גלח או ניטמא למתים לוקה ואיתותב יש שואלים ולוקמה ביוצא ונכנס ומפרשים שלשון הבריתא מוכיח שכל שאסור בכך לוקה ומכיון שלדבריו אף הוא מודה שאסור לוקה: