מאירי על נזיר ל

שומרת יום כנגד יום שטבלה ביום השמור ושחטו עליה את הפסח וזרקו את הדם לשמה עם שאר החבורה על סמך טבילתה שתאכל לערב וראתה אחר כן ביום השמור עצמו אינה אוכלת לערב שהרי טמאה היא ומ"מ פטורה מלעשות פסח שני ואין הטעם משום דמכאן ולהבא הוא מטמא ר"ל שמקצת היום שבטהרה ככלו וסוף היום של טומאה כיום מחרתו שהרי ראייתה סותרת יום השמור אלא שמ"מ בשעת שחיטה וזריקה טהורה היתה:

אף זב שראה שתי ראיות שהוא זב לכל דבר אלא שאינו טעון קרבן ומ"מ טעון הוא שבעה נקיים וספר שבעה וטבל בשביעי שלו ושחטו וזרקו עליו על סמך שיאכל לערב וראה אחר כן אע"פ שאינו אוכל שהרי טמא הוא מ"מ פטור הוא מפסח שני שהרי בשעת שחיטה וזריקה טהור היה ולא נתבררה ביאת טומאתו ומ"מ מטמאים הם משכב ומושב למפרע מן התורה שהרי סותר מנינו לגמרי:

בעל שלש ראיות שחל שביעי שלו ערב פסח וכן נדה בשביעי שלה אין שוחטין עליהם שהרי אין מביאין קרבנותיהם עד יום שמיני ואין אוכלין בקדשים עד ליל שעבר שמיני ואם ראו בשמיני קודם הבאת קרבנותיהם אינם סותרים ולא מטמאין משכב ומושב למפרע כמו שיתבאר במקומו:

זה שביארנו בזב שטבל בשביעי ושחטו עליו שאם ראה אחר כן פטור הוא מפסח שני הואיל ולא נתבררה ביאת טומאתו בשעת שחיטה וזריקה ועכשיו מיהא טהור היה הוא הענין שדמו ענין זה לטומאת התהום והוא שאמרו טומאת התהום דזבה התירו כלומר טומאה שאין ביאתה מתבררת בשעת שחיטה וזריקה התירו שהוא לענין זה כטומאת התהום שהותרה לנזיר ועושי פסח וטומאת התהום היא שאין שום אדם יודעה ומכירה כגון שהיא משוקעת בקרקעית מערה ומים על גבה או שטמונה בתבן וצרורות ובמקומות שאין רגילות הדבר בכך כמו שיתבאר במסכתא זו ולענין נזיר כל שהשלים נזירותו בחזקת טהרה וגלח וכפר ונודע שטמא היה אע"פ שאם בטומאה ידועה נטמא סתר את הכל ומביא קרבנות טומאה ומגלח תגלחת טומאה ומונה נזירות אחרת ומביא קרבנות טהרה ומגלח אם נטמא מיהא בטומאת התהום אינו סותר כמו שיתבאר ולענין פסח אם עבר עליו אפי' היה מת שלם הואיל וטומאת התהום היתה טהור לפסח הואיל ואפשר שלא נגע ולא האהיל ושוחטין עליו ואוכל עד שידע בודאי שנטמא בו: