מאירי על נזיר קכ

היה נזיר זה טמא ספק ומוחלט ודאי הואיל ומוחלט ודאי מגלח מיד ומביא צפרים ולסוף שבעה מגלח וטובל ובשמיני מביא קרבנותיו ואוכל בקדשים ונמצא אוכל בקדשים בשמיני ואחר שמנה שאמרו בגמרא שיטפת הלשון הוא ומ"מ אסור ביין ובטומאה עד לאחר ס' ר"ל אחר ששים שאחר השבע שמיום השמיני שהוזכר הוא מתחיל למנות שלשים ראשונים והרי נפלו ימיו מספק טומאה ואינו מגלח בתוך השלשים שמא לא נטמא אלא שמגלח ביום ל' וביום ל"א מביא חטאת העוף שמא נטמא וחוזר ומונה שלשים ובסופן מגלח ומביא קרבן טהרתו ושותה יין ומטמא למתים וזה שהתרנו תגלחת ראשונה ביום שלשים הוא גם כן מצד שעדיין אסור ביין כמו שהתבאר:

היה טמא ודאי ומוחלט בספק ונרפא אוכל בקדשים אחר ארבעים וארבעה יום ושותה יין לאחר שבעים וארבע שמאחר שהוא טמא ודאי מונה שבעה ימים ומזה שלישי ושביעי ומגלח ומביא קרבנותיו בשמיני ומתחיל למנות תחלת נזירותו מיום שמיני ואינו מגלח בתוכם לצרעתו שהרי ספק הוא אלא שביום שלשים מגלח לצרעתו וטובל ומונה שבעה ימים לתגלחת שניה והוא יום מ"ד ומחרתו מביא חטאת העוף ועולה על תנאי ואוכל בקדשים ועדין אסור ביין עד שימנה שלשים לתחלת נזירותו והם ע"ד ובשבעים וחמשה מותר בכל:

ובתוספות גורסין בזו אוכל בקדשים לאחר שלשים ושבעה יום ושותה לאחר שבעים וארבעה ומפרשים שהוא טמא ודאי מונה שבעה ימים ומזה שלישי ושביעי ומגלח ומביא קרבנותיו בשמיני ומונה ל' יום ושמא אינו מוחלט והוא נזיר טמא ומגלח יום ל' על אחד מן הדמים בתנאי וטובל ומחרתו מביא חטאת העוף לספק חלוטו ואוכל בקדשים ושמא שתי התגלחות היו לחלוטו וצריך למנות עוד שבעה לטומאת ודאי והם מ"ד ומתחיל מנין טהרתו שלשים והם שבעים וארבעה וראשון עיקר:

היה טמא ודאי ומוחלט ודאי אוכל בקדשים לאחר ח' ר"ל בשמיני ומותר ביין וטומאה לאחר מ"ד שהרי מגלח מיד תגלחת ראשונה של מצורע הואיל ונרפא ומזה שלישי ושביעי ומגלח תגלחת שניה ומביא קרבנותיו בשמיני ואחר שהביא קרבן מצורע בשמיני אוכל בקדשים ומונה עוד שבעה לטומאתו ואחר כך סופר ימי נזירות שלימה ומביא קרבן טהרה על הדרך שביארנו במשנתנו:

כבר ביארנו שתגלחת אחת אינה עולה לנזירות וצרעת טעם הדבר שאם היה נזיר ומצורע וכבר שלמה נזירותו וכגון שנצטרע ביום ל' ונרפא אחר החלט אין תגלחת ראשונה של מצורע עולה לו לנזירות שאינן דומות זו לזו שתגלחת ראשונה של מצורע לגדל שהרי צריך הוא לגלח פעם אחרת ותגלחת הנזירות להעביר שאין צורך בה לתגלחת וכיון שהן חלוקות אין תגלחת אחת עולה לו ואם מתגלחת ספירו והיא השניה אף אלו אינן דומות שתגלחת מצורע לפני הדמים ר"ל קודם הבאת הקרבנות שהרי תגלחתו בשביעי והבאת קרבנותיו בשמיני ותגלחת הנזיר היא אחר הדמים שהרי אינה אלא אמר שחיטת אחד מן הקרבנות ואם שתגלחת חלוטו תעלה לו לימי טומאתו ר"ל שמצורע טמא מגלח לצרעתו תעלה לתגלחת טומאתו שהרי שתיהן לגדל אף אינן דומות שתגלחת נזיר טמא אחר ביאת מים ר"ל שטובל תחלה אבל מצורע מגלח ואחר כן טובל וכן בשניה של ספירו ולענין ביאור מה שחזרו ושאלו תעלה לימי צרעתו וטומאתו אינה אלא כעין איכא דמתני לה בלישנא אחרינא והכל אחד: