מאירי על מגילה ה

קריאת המגלה חביבה עד שהרבה מצות נדחות מפניה אע"פ שהן שעה עוברת כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם ותלמידים בבית ישיבתם כלם מתבטלין ובאים לשמוע מקרא מגלה ואין לך דבר שידחה מקרא מגלה מפניו אלא מת מצוה שאין לך מצוה שלא תדחה מפני מת מצוה אפי' עבודה ואפי' כהן גדול ונזיר ושהיה הולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו מיטמא למת מצוה וכן תלמוד תורה אפילו של רבים נדחה מפני מת מצוה ואע"פ שאין ת"ת נדחה מפני מקרא מגלה או מפני עבודה אלא של יחיד ר"ל כל ישיבה שהיא מתייחדת לרב אחד הא של רבים ר"ל שהם כנופיא של ישראל גדולה אין נדחית מפני מקרא מגלה ולא מפני הקרבת תמידין ואעפ"כ נדחית מפני מת מצוה וי"א שאף תלמוד תורה של רבים נדחה מפני המגלה והם קורין ישיבתו של ר' תלמוד תורה דרבים מצד שהיה נשיא ואין שיטת הסוגיא מוכחת כן אא"כ היא ישיבה כללית לכל העם כענין האמור ביהושע ומ"מ מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה מבית אביה לבית בעלה ואע"פ שאמרו כאן תלמוד תורה ומת מצוה מת מצוה עדיף דאלמא דוקא מת מצוה אינו כן שאף בכל המתים מבטלין תלמוד תורה אלא איידי דבעי למנקט עבודה ומת מצוה נקט נמי תלמוד תורה ומת מצוה וכבר בארנוה בשני של כתובות י"ז א' ממה שכתבנו אתה למד שאף מצוה מן התורה נדחית מפני כבוד הבריות שהרי עבודה והקרבת הפסח מצוה מן התורה היא ושמא תאמר והלא בשלישי של ברכות י"ט ב' אמרו שלא נאמרה אלא במצות סופרים וכמו שאמרו שם אלאו דלא תסור אסמכינהו תדע שכל שהוא בשב ואל תעשה מבטלין כל מצוה מכבוד הבריות אפי' היתה מצוה של תורה כעבודה ושחיטת הפסח והשבת אבדה למי שאין כבודו בכך אבל לעבור בקום עשה מכבוד הבריות אסור אלא באיסורי סופרים ועל זו אמרו שם אלאו דלא תסור אסמכינהו והוא שאמרו שם שאם מצא כלאים בבגדו אם כלאים של תורה הם פושטו אפילו בשוק כמו שביארנו שם והוא שאמרו שם שב ואל תעשה שאני ושמא תאמר והרי במת מצוה התירו אף בקום עשה כגון טומאה לכהן ואי אפשר לפרשה בטומאה דרבנן שהרי טומאת מת מן התורה י"מ שהטומאה נדחית מפני כבוד הבריות אע"פ שהיא מן התורה הואיל ואזהרת טומאה אינה שוה בכל ולא עוד אלא שיש גורסין שם כן בהדיא כמו שכתבנו שם בפרושנו וכן יש שאין גורסין הרי שהיה כהן גדול ונזיר אלא הרי שהלך לשחוט וכו' ובישראל קא מיירי ואף תירוצא של שמועה מוכיח כן אלא שבזו לא הועילו שהרי מ"מ בתחלתה אמרו הרי שהיה כהן ואף זו מה שתירץ בה שב ואל תעשה שאני י"מ בה שכשהוא מיטמא אינו דוחה מצות הפסח בידים וכשאנו משיבין עליה מראש השמועה הרי שהיה כהן וכו' שדוחה את הטומאה בידים בזו של כלאים הם מפרשים משום לאו שאינו שוה בכל כמו שביארנו ומ"מ גדולי המפרשים כתבו שכל למת מצוה אין בתורה מניעת טומאה לכהן ולנזיר מולאחותו כענין הקרובים שאין דין טומאה אצלם כלל בכהן הדיוט וזהו שלא הקשו שם מן הטומאה והדברים ברורים וכבר כתבנוה בשלישי של ברכות ומה שתירצו שם בזקן ואינה לפי כבודו איסורא מממונא לא ילפינן יכול היה לתרץ שב ואל תעשה שאני אלא דעדיפא מינה משני שאם מחלה לנו תורה שלא לזלזל עצמנו לממון אחרים באיסור מיהא לא נאמרה:

יתבאר במקומו שההספד אסור במועד ומ"מ נשים מענות ר"ל שכלן מקוננות כאחת אבל אין מטפחות טפוח על ידים זו על זו ואפי' הסמוכות למטה ובראשי חדשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל לא מקוננות ר"ל שלא תהא אחת מקוננת וחבירותיה עונות אחריה ודוקא קודם קבורה אבל לאחר קבורה לא מענות ולא מטפחות ואף בחנוכה ובפורים ותלמיד חכם אין מונעין הספדו כלל אף במועד וכ"ש בחנוכה ופורים ומ"מ דוקא קודם קבורה כמו שיתבאר במקומו: