מאירי על מגילה כ

ומקשינן בה ממה שראינו לר' ישמעאל עצמו בברייתא אחרת שקדשה לעתיד וכדקאמר קדשום הא אמרת לא צריך קדושי וכדקא מסיים למילתא לא אלו בלבד אלא כל שיעלה בידך שהיא מוקפת מימות יהושע כל הדרכים האלו בה ר"ל שלוח מצורע וחליטת הבית לסוף שנה וקריאת מגלה בט"ו והעמיד' אתרי תנאי ואליבא דר' ישמעאל אי נמי דחדא מינייהו ר' אליעזר בר' יוסי אמרה דאמר אשר לו חומה אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן שלא בטלה קדושתם מחמת החורבן שקדושה ראשונה קדשה לעתיד והיינו תנאי לענין דברים אחרים אמ' במקום אחר בכלל ארץ ישראל שקדושה ראשונה שבימי שלמה לא קדשה לעתיד ומותר לזרעה בשביעית ופטורה מן המעשרות וכן שהוצרכה להתקדש בימי עזרא וקדוש האמור בארץ אינו בתודות ושיר שאין קדוש תודות ושיר אלא בתוספת העיר והעזרות אלא קדוש במאמר ובחזקה שמחזיקין בה בתורת ארץ ישראל אבל קדושה שבימי עזרא קדשה לעתיד לענין שאין צריכה עוד קדוש וגדולי המחברים כתבוה אף לענין זריעה בשביעית וחיוב מעשרות והוא שאמרו קדושה ראשונה ושניה יש להם שלישית אין להם:

הרבה סוגיות מתחלפות בתלמוד בענין קדושה ראשונה קצתן נראה מהם שלא נתקדשה לעתיד וקצתם נראה מהם שנתקדשה לעתיד ונתחבטו בפירושם הרבה מפרשים מהם שכתבו שירושלם והמקדש נתקדשו לעתיד אבל שאר הארץ לא וכן כתבוה גדולי המחברים ויש להקשות עליהם ממה שאמרו בסוגיא זו למה מנו חכמים את אלו וכו' ונמנית ירושלם בכלל אלו במסכת ערכין ואע"פ שאמרו שם תרי ירושלם הוו אין ראוי לסמוך בכך שאף הוא לא אמרה דרך ידיעה אלא דרך ספק וכדקאמר מי לא אמר רב יוסף תרי קדש הוו הכא נמי תרי ירושלם הוו אלא שמ"מ חזרו ותרצו שם דלאו ירושלם ממש קאמר אלא כל שהיא כעין ירושלם ר"ל שמוקפת חומה מימות יהושע ולפי מה שכתבנו נתרץ הקושיות לענין חלוק דברים ר"ל שיש דברים שאצלם נתקדשה כל הארץ לעתיד כגון איסור במות ויש דברים שלא נתקדשה בהם לעתיד כגון זריעה בשביעית ושאר דברים על הדרך שכתבנו הרי קדושה שניה נתקדשה לכל על דעת גדולי המחברים או שמא הם סוברים בברייתא שניה שנאמר בה מצאו את אלו ומנאום ולא נאמר בה וקדשום מאחר שכתבנו לדעת גדולי המחברים שירושלם ומקדש נתקדשו לעתיד לכל דבר מקריבין במקום בית המקדש אע"פ שאין שם בית בנוי ולא פתח אהל מועד ואוכלין קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת מחיצה ואין שם קלעים וכן אוכלים קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלם אע"פ שאין שם חומה שקדושה ראשונה קדשה לעתיד במקום ירושלים ומקדש וכן כתבוה הם בפירוש לענין בתי ערי חומה הולכין אחר היקף חומה שמימות יהושע בשעת כבוש הארץ וכל שלא הוקפה באותה שעה אע"פ שהוקפה אח"כ הרי הוא כבתי החצרים וכן אם הוקפה בימות יהושע אע"פ שאין לה עכשו הרי היא כמוקפת כמו שבארנו למעלה ולאחר שגלו בטלה קדושת הארץ לענין זה שלא [נתקדשה לעתיד אבל קדושה שניה נתקדשה] לעתיד לענין בתי ערי חומה ולענין כל הדברים כמו שביארנו:

כבר בארנו לדעת שאר מפרשים שאין חלוק בין ירושלם ומקדש לשאר ארץ ישראל ואף ירושלם ומקדש לא נתקדשה אלא לענין אסור במות ומעתה אין מקריבין כשאין בית וכו' וגדולי המפרשים כתבו שאף בקדושה שניה לא נאמרה אלא לשאר ארץ ישראל אבל ירושלם ומקדש יודע היה עזרא שעתידין הם להשתנות ולהתקדש בכבוד עולמי והנכנס עכשו לשם אין בו כרת וכן יראה שלא לאכול מעשר שני במקום שאין חומות ממה שכתבנו בב"מ פרק הזהב נ"ג ב' בסוגית מחיצה לאכול ומחיצה לקלוט:

ונשלם ביאור המשניות שבאו הנה על ידי גלגול אדר ראשון ואדר שני וחזרה הגמרא לאכסניא שלה לדרוש באגדת אחשורוש ונאמרו בה קצת דברים שאנו צריכין לכתבן ואלו הן מדת הצניעות משובחת עד למאד ובנשים משובחת ביותר כלל גדול אמרו כל כלה שהיא צנועה בבית חמיה זוכה ויוצאין ממנה בנים הגונים ותלמידי חכמים ראויים להיות מלכים או נביאים מנא לן מתמר דכתיב ויחשבה לזונה כי כסתה פניה משום דכסתה פניה חשבה לזונה אלא משום דכסתה פניה בבית חמיה רצונו לומר שהיתה מתנהגת בצניעות יתירה לא הכירה עכשו ויצאו ממנה אמוץ ואמציה ומסורת בידינו אמוץ ואמציה אחין הוו ושניהם מזרע דוד אמציה מלך ואמוץ נביא ודרך צחות אמרו בשכר צניעות שהיתה ברחל זכתה ויצא ממנה שאול ובשכר צניעות שהיה בו בשאול זכה ויצאה ממנו אסתר: