מאירי על מגילה י

שני ימים אלו של פורים שהם ארבעה עשר לעיירות וחמשה עשר לבני כרכים מותרין הם במלאכה אפילו כל אחד ביומו ואין צריך לומר אחד ביומו של חבירו וכמו שאמרו שמחה ומשתה קבילו עלייהו מלאכה לא קבלו עלייהו ומ"מ במקום שנהגו שלא לעשות בו מלאכה אין עושין ומעתה אף אותן שנהגו לעשות אסור להם להקל ראש בכך לפני אחרים שאין נוהגין לעשות במקומן שדברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירן לפניהם ועכשו נהגו הכל שלא לעשות:

ונטיעה של שמחה מותרת בהן בכל מקום בלא שום פקפוק מנהג שהרי בתעניות אחרונות אמרו שאע"פ שמותרין במלאכה נאסרו במלאכה של שמחה וכן בפורים הפך הדברים שלא נאסרו אלא במלאכה של טורח וצער מכאן סומכין תלמידי חכמים לכתוב סברותיהם אף ביום הפורים דרך שמחה ושעשוע וכענין שאמרו היה כותבה דורשה ומגיהה וכו':

אע"פ שמכח המקרא לא [נאסרו] בתענית אלא כל אחד ליומו מכ"ח ימים שבמגלת תענית נאסרו של זה בזה ר"ל י"ד לבני כרכים וט"ו לבני עיירות וימים שלפניהם ולאחריהם כבר בארנו את דינם במסכת תענית פרק ב' י"ח ב':

כבר בארנו במסכת תענית י"א ב' שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב בלבד הא שאר תעניות מותרים ברחיצה אף בחמין ואף אין להם שום דין של תענית צבור ואפילו בפרהסיא והוא שאמרו על רבי שרחץ בקרונה של צפורי בשבעה עשר בתמוז ר"ל ביום השוק שהקרונות באין מכאן ומכאן והדבר מתפרסם אבל ט' באב יש לו דין תענית צבור וכל שאירע יומו בשבת ונדחה לאחר השבת מתענה לאחר השבת ואין אומרים הואיל ונדחה ידחה:

תעניות אחרונות של גשמים ממעטין בהם במשא ומתן ובבנין של שמחה ובנטיעה של שמחה ובארוסין ונשואין וכבר בארנוה במסכת תענית:

בתי ערי חומה אין גאולתן אלא שנה כמו שנכתב במקראות וכמו שיתבאר במקומו וכל שלא היתה העיר מוקפת חומה אלא שבתים בנויים סביב העיר בלא שום הבדל ונמצאת מוקפת מכותלי הבתים וגגותיהם והוא הנקרא שור אגר אין זה נידון בדין בתי ערי חומה אלא כדין בתי החצרים וכן הדין כל שלא היה לה חומה אלא שהים סביב לה במקום חומה: