מאירי על מגילה ט

מגלה בזמנה קורין אותה אף לכתחלה ביחיד הואיל וזמנה היא והכל קורין אותה די בזה הפרסום שלא בזמנה כגון בני כפרים המקדימין ליום הכניסה ובזמן הזה כגון המפרש והיוצא בשיירא אין קורין אותה לכתחלה אלא בעשרה ובדיעבד אף ביחיד יצא והראיה שהרי במסכתא זו מנו דברים הנעשים בעשרה ולא נמנית מגלה עמהם:

ויש פוסקים שאף בזמנה לכתחלה בעשרה אלא שדעת ראשון נראה עיקר ואף גדולי הפוסקים הביאו בה ראיה ממה שאמרו במגלה הכתובה בין הכתובים לא אמרו אלא בצבור הא ביחיד יצא אלמא שיחיד קורא ואע"פ שאף שם אמרו יצא לשון דיעבד משום כתובה בין הכתובים נקט לה בהאי לישנא כלומר כשהיחיד בא לקרות שרשאי לקרות לכתחילה ביחיד אם קראה בכתובה בין הכתובים יצא ועוד ראיה אצלם ממה שאמרו המשכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה אלמא קורא לכתחלה כשופר ולולב שאין צריכין עשרה וקצת גאונים מצריכים עשרה אפי' דיעבד ואל תחוש לדבריהם וכן יש מפרשים במחלוקת רב ורב אסי שבדיעבד הם חולקין ולרב אסי לא יצא ומתוך כך פסקו גדולי הפוסקים כרב דדיעבד מיהא יצא ואין הדברים כלום אלא שהעיקר כמי שפרשנו וגדולי המפרשים כתבו שכל שאין צבור בעיר לכתחלה יפה הוא לאסוף עשרה אבל כל שיש צבור בעיר קורין אותה לכתחלה ביחיד וסומכים על פרסום קריאת הצבור:

כל שהיא צריכה לעשרה י"א הואיל וחיוב הנשים שוה בה לאנשים מצטרפות הן לעשרה ואע"פ שלענין זמון אמרו נשים מזמנות לעצמן ואין מצטרפות עם האנשים זו אינה אלא מטעם פריצות הואיל וסעודה מקום המוכן לכל פריצות אבל למגלה מצטרפות ולא יראה כן:

מנהג פשוט מדברי הגאונים כשקורין את המגלה להיותם פושטים אותה כאגרת לפרסם את הנס ולא לכרכה כספר תורה:

המשנה השנית איזו היא עיר גדולה וכו' והכוונה לבאר בה ענין החלק השני ולבאר איזה שבעיירות נקראת כפר לענין זה ואמר איזו היא עיר גדולה כלומר שתקרא בי"ד ולא תקדים ליום הכניסה כל שיש בה עשרה בטלנין פירושו של בית הכנסת שבטלים ממלאכתן להיות מצויין בבית הכנסת בשעת תפלה מפני שבעלי מלאכה נמשכין אחר מלאכתן ואין מקדימין לבא ובאין לידי מה שנאמר במסכת ברכות כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ואינו מוצא שם עשרה מיד כועס ומפני זה תקנו עשרה בטלנין ולקצת אחרונים ראיתי בפירושי הלכות שנזונים היו מן הצבור וכן כתבוה גדולי הרבנים פחות מכן הרי זה כפר ומקדימין ליום הכניסה זהו ביאור המשנה וכבר כתבנו דינין אלו למעלה:

המשנה השלישית באלו אמרו וכו' כוונת המשנה לבאר בה ענין החלק הג' בדברים שהגיע זמן חיובן בשבת ואי אפשר לעשותם בשבת איזו מקדימין ואיזו מאחרין ואמר באלו אמרו מקדימין ר"ל מקרא מגלה ואע"פ שאמרו באלו שהוא הוראה על דברים רבים הוא מוסב על זמני הקריאה שהם י"ד וט"ו שאם בא אחד מהם בשבת מקדימין אותה ולא מאחרין שהרי כתיב ולא יעבור אבל זמן עצי הכהנים והעם והוא מה שביארנו במס' תענית כ"ח א' שהוקבעו זמנים ידועים על משפחות ידועות מתורת נדבת קדומיהם להביא עצים למערכה ועם כל משפחה מהם היו הולכים כהנים לוים וישראלים והוא שהיו קורין להם זמן עצי הכהנים והעם והיו תשעה זמנים לשמונה משפחות ומשפחה אחת שבהם היתה מביאה שתי פעמים שכך היתה הנדבה הקדומה מתחלה וכל אותן המשפחות קבעו יו"ט לעצמן כל אחת ביום שלה והיו מביאין בו קרבן והיו קורין לו קרבן עצים והוא שאמר בעזרא והגורלות הפלנו על קרבן העצים ואמר בזה שאם חל יומן בשבת שמאחרין עד למחר ותשעה באב וכו' ר"ל שאם חל להיות בשבת מאחרין אותו עד למחר והוא הדין לשאר תעניות שבד' הצומות אלא שבכלם אין שמד ואין שלום רצו מתענין רצו אין מתענין חוץ מט' באב הואיל והוכפלו בו צרות כמו שהתבאר בתלמוד ראש השנה י"ח ב' ומתוך כך לא חשש להזכיר אלא ט' באב וחגיגה והוא שהיו מביאין ביום טוב שלמי חגיגה עם עולת ראיה והיו אותם שלמי חגיגה נאכלין לבעלים כדין שלמים והיו מרבין שמחתן בהם וכשהיה יום טוב ראשון בשבת אמר בזה שהיה מתאחרת עד למחר שאינה דוחה שבת שהרי יש לה תשלומין כל שבעה כמו שהתבאר בתלמוד חגיגה והקהל הוא שנא' בתורה מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות תקרא את התורה הזאת באזניהם הקהל את העם האנשים והנשים והטף והיה זמן קבוע לזה במוצאי יום טוב הראשון של חג שהוא ראשון לחולו של מועד והיה המלך קורא במשנה תורה וכל העם באים לשמוע ואם חל אותו היום בשבת היו דוחין אותו עד למחר שהרי אי אפשר להביא הטף ובתלמוד המערב באים עליה מטעם בימה של עץ שהיו עושין למלך בתוך העזרה כמו שהתבאר בתלמוד בסוטה מ"א ב' ואי אפשר לבנותה בשבת ואם יעשוה מערב יום טוב היתה העזרה דחוקה להם שהרי עם כל רוחב שלה לא היתה מחזיקתן אלא בנס ומגדולי המחברים כתבו כטעם הנזכר בתלמוד המערב במקום אחר מפני שהיו שם חצוצרות להקהל את העם ותחנות שהי' המלך מתפלל ואין חצוצרות ותחנות דוחות את השבת וטעם כל אלו פירשו בגמ' ט' באב דאקדומי פורענותא לא מקדמינן ושאר הדברים מפני שעדיין לא הגיע זמן חובתם ואין יציאת חובה בזמן שלא חלה חובה עדיין ואין לומר כן בט' באב שהרי אף בשמונה באב קלקלו בהיכל אלא שלא התחילו בשריפתו עד התשיעי כמו שהתבאר במסכת תענית:

ואע"פ שאמרו מקדימין מותרין בהספד ובתענית וי"מ שלא נאמר כן אלא בהקדמת בני כפרים שלא אמרו בהקדמתם אלא להנאתן ומ"מ כחול גמור הוא לענין הספד אבל כשבני עיירות מקדימין מפני יומן שבא בשבת אסורין בהספד וי"מ אותה אף בהקדמת עיירות וכרכין הואיל ושמחה אינה אלא בזמנה:

ובמתנות לאביונים פירושו שלא ליתנם אימתי במקום שנכנסין וכו' כלומר אימתי התירו לבני כפרים להקדים במקום שנכנסין ר"ל בכפר שנכנסין ר"ל שמתכנסין הן לבתי כנסיות בשני ובחמישי ובשאר הימים משכימין למלאכתן אבל מקום שאין נכנסין כגון שאין שם י' אין קורין אותה אלא בזמנה כך צריך לפרש לפי מה שפירשנו בהקדמת הכפרים ליום הכניסה ושאר המפרשים פירשו לפי שטתם מקום שנכנסין לעיירות כגון שסמוכין לעיר שיש בה ב"ד קבוע או שיש שם קהל ובאין לשמוע קריאת התורה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודינין שיש לנו עליה אלו הן:

יש דברים שלא נתפרשו במשנה זו שהם בדין הקדמה ואיחור והם שנתבארו בתלמוד המערב כיצד תרומת שקלים התבאר בתלמוד המערב שמקדימין ולא מאחרין וענין תרומת שקלים הוא שהיו שולחנים יושבין בט"ו באדר ומוכרין שקלים לכל הרוצה לקנות ואם חל ט"ו באדר בשבת יושבין מבערב וי"מ לענין פרשת שקלים שאם חל אדר באמצע שבת מקדימין לקרות פרשת שקלים בשבת שלפניו ואין נראה לי שהיה לו לומר ופרשת שקלים:

סעודת פורים התבאר שם גם כן שמאחרין ולא מקדימין שאע"פ שהקדימו קריאת המגילה אין שמחה בדין קדימה ונח לנו שתתאחר ונראה הטעם שהרי נאמר בפירוש לעשות אותם ימי משתה ושמחה אותם ולא אחרים במקומם נמצא שלא חלה זמן חובתה עדיין ומאחר שלא חל זמן חובתה עדיין מאחרין אותה מוטב שתדחה לזמן שהגיע חיובה משתעשה לזמן שלא הגיע חיובה עדיין ובתלמוד המערב שאלו ויעשה אותה והשיבו לעשות אותם כתיב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה ששמחתו תלויה בידי שמים ועוד שהרי משלוח מנות היה נדחה ומ"מ י"מ שמאחר שמקדימין בקריאת המגלה כמו שביארנו אף הם מקדימין בשמחה ולא נאמר אין שמחה אלא בזמנה אלא בהקדמת כפרים ויש שחולקים בה בעיירות אבל מודים בה בכרכים הואיל והקדמתם לי"ד הוא זמן לרוב העולם ואיחורם עד למחר עבר זמנה לכל העולם וכן נראה ברור:

סעודת ראש חדש אף היא התבאר בתלמוד המערב שמאחרין אותה וענין סעודת ראש חדש הוא סעודה שהיו ב"ד עושין כשהיה החדש מעובר כמו שהתבאר בשמיני של סנהדרין ע' ב' ואף ספק מילה והוא שנולד בין השמשות של שבת התבאר במקומו שמאחרין ולא מקדימין:

כבר ידעת שמן הדין אין בחשבון הלבנה שנה ולא בחשבון החמה חדש שכל עצמו של זמן הקבוע לחמה וללבנה הוא לענין סבוב הגלגל מצד תנועתו של עצמו וחוזרת לנקודתו ותנועת הלבנה נשלמת בכ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקים והוא החדש ותנועת החמה נשלמת בשס"ה יום ורביע והוא שנה ונמצא שהשנה נאמרת לפי תנועת החמה והחדש לפי תנועת הלבנה אלא שאנו צריכין לשני החשבונות ואנו מקבצין הרבה חדשים לקבוע מהם שנה וכן אנו מחלקין ימות שנות החמה לחדשים וקבצנו שנים עשר חדשים וקראנו להם שנת הלבנה ומצאנו שנת החמה כשחלקנו שס"ה יום ורביע לחדשים יתירה עליהם י"א ואנו מצניעין אותם המותרות ולזמן ידוע עושים מהם חדש ומוסיפין אותן בשנת הלבנה ואנו קורין אותו חדש העיבור ואמר עכשו שמאחר שהוקבעו י"ב חדש לשנה ונבנה על עיקר זה יסוד חשבוננו אם נדר זה מתחלת השנה באיזה דבר לשנה אינו מונה אלא י"ב חדש מחדשי הלבנה כך נמסר לנו כלל מפי רבותינו חדשים אתה מונה [לשנים] ואי אתה מונה ימים לשנים וכן בשנת הלבנה אותו יום ל' אין אנו יכולין לחלקו שיהא חציו ותשצ"ג חלקים שבשעת י"ג מחדש שעבר ושאר היום מן החדש הבא ומפני זה הוקבע החשבון לקבוע החדשים אחד מכ"ט יום ואחד מל' יום והחשבון מקבל שווי בדרך זה שאותו חצי היום מתחבר פעם אחת בחדש שעבר ופעם אחת בחדש הבא ומאחר שהוקבע החשבון על יסוד זה אם נדר בתחלת החדש באיזה דבר לחדש מונה לפי מה שהוא החדש אם חסר כ"ט יום ואם מלא שלשים יום ואינו צריך להיות מונה כ"ט יום וחצי ותשצ"ג חלקים שהוא חדש מכוון שכך קבלנו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות לחדשים וכן בכל דבר שכיוצא באלו:

זה שבארנו במשנה שהחגיגה יש לה תשלומין כל שבעה בחג הסוכות מיהא לא סוף דבר כל שבעה אלא אפי' בשמיני עצרת ומ"מ אם עבר שמיני עצרת ולא חג אין לה עוד תשלומין ועצרת יש לה תשלומין כל שבעה אע"פ שהם ימות החול ומעתה אם חל עצרת להיות בשבת ואין עולת ראיה דוחה שבת הרי יום טבוח שלה אחר השבת ומ"מ ביו"ט אין דוחין אף עולת ראיה שמביאין שלמים ועולות ביום טוב אע"פ שאין בעולות מאכל להדיוט וסומכין עליהן כמו שיתבאר במסכת חגיגה: