מאירי על מכות לט

פירות שנגמרה מלאכתן למעשר ועברו בירושלים ויצאו אין לאותו מעשר פדייה שכל שנגמרה מלאכתו הרי הוא כמו שהורם והרי הוא מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא וצריך שיחזור מעשר שני שלהם ויאכל בירושלים אבל אם לא נגמרה מלאכתן ויצאו יפדו ויאכלו בכל מקום שלא אמרו מחיצות קולטות אלא בשהיו שם משנראו למעשר שהיה שם טבל עליהם שמחיצות לאכול ר"ל שלא לאכול מעשר שני חוץ לחומה מן התורה אבל מחיצות לקלוט ר"ל שלא לפדות אחר שנכנסו לשם אפי' יצאו לחוץ אינו אלא מדברי סופרים ולא אמרוה אלא בשהיו שם משחל שם טבל עליהן:

כבר ביארנו במשנה שהקורח בראשו על המת לוקה קרח ארבע וחמש קרחות חייב על כל אחת ואחת ולא סוף דבר בזה אחר זה ובהתראה לכל אחת ואחת אלא אפי' קרח בחמש אצבעותיו בחמש מקומות שבראשו או שסך חמש אצבעותיו בצבע הנקרא נש"א שהיא עוקרת את השער והניח חמש אצבעותיו בחמש מקומות שבראשו ועשה חמש קרחות בראשו אע"פ שאין בה אלא התראה אחת חייב על כל אחת ואחת הואיל והמקומות חלוקים וכלם נעשים בבת אחת הרי ההתראה חלה על כל אחת מהן אבל אם קרח חמש קרחות בזה אחר זה בהתראה אחת אינו חייב אלא אחת:

נאמר בכהנים לא יקרחו קרחה בראשם ונאמר בישראל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת ולמדנו בגזרה שוה קרחה קרחה ללמד שאף בישראל חייב על כל הראש כבין העינים וללמד בכהנים שאין בהם חיוב קרחה אלא על המת כישראל אבל אם קרח על ביתו שנפל או על ספינתו שטבעה בים פטור ושיעור קרחה הוא שיראה מראשו פנוי בלא שער כגריס כשיעור האמור בטומאת נגעים וכן כתבנוה בראשון של קדושין: