מאירי על מכות לח

כבר ביארנו במשנה שהאוכל מעשר שני חוץ לירושלים קודם שנפדה שלוקה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך תירושך ויצהרך ויתבאר במסכת כריתות שאם אכל משלשתן לוקה שלש ואע"פ שזה לאו שבכללות והטעם ממה שכתוב ואכלת לפני יי' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהריך ונאמר אח"כ לא תוכל לאכול בשעריך וכו' והיה לו לומר לא תאכלם לא חזר ופירטם אלא לחלק לאוין לכל אחד ואחד וכן ביארנו שאינו לוקה בלאו זה מן התורה אלא אחר שנכנס בתוך חומות ירושלים שנאמר לפני יי' אלהיך תאכלנו ונאמר לא תוכל לאכול בשעריך כל שאתה קורא בו לפני יי' אלהיך תאכלנו אתה קורא בו לא תוכל לאכול בשעריך וכו' אבל אם אכלו קודם שיכנס לירושלים מכין אותו מכת מרדות ולעולם משנכנס לירושלים אין פודין אותו שנאמר כי ירחק ממך בריחוק מקום אתה פודה וכו' ואפי' לא היה בעליו לשם הואיל והמעשר מ"מ נכנס לשם אבל כל שלא נכנס המעשר לשם אפי' נכנסו הבעלים והניחוהו פסיעה אחת חוץ לחומה או אפי' היה המעשר נאחז ביד הבעלים בקנה הואיל והמעשר בחוץ פודין אותו אפי' היה מקצת המעשר בפנים ומקצתו בחוץ דנין את הלפנים כלפנים ואת שבחוץ כלחוץ:

דברים אלו כלם במעשר שני טהור אבל בטמא פודין אותו אפי' בירושלים ויאכל דמיו בטהרה כפירות מעשר ואפי' נטמאו הפירות בטבלן מפריש מעשרותן בטומאה ופודה אפי' בירושלים ודבר זה מפני שמעשר שני אינו נאכל בטומאה וכל האוכלו בטומאה לוקה בין שהיה המעשר טהור ובעליו טמאים בין טמא ובעליו טהורים:

זה שביארנו שהאוכל מעשר שני בטומאה בירושלים ואזהרתו מלא בערתי ממנו בטמא אבל מכין אותו מכת מרדות לבד:

בכור בהמה טהורה שנפל בו מום אע"פ שהבכור בתמותו אינו בר פדיון כמו שיתבאר במקומו כשנעשה בעל מום מיהא יכול למכרו בין חי בין שחוט שנכסי כהן הוא לגמרי ומאכילו בטומאה למי שירצה בין שהבכור טמא והאדם טהור בין שהבכור טהור והאדם טמא ואפי' לגוי הא בכור תם מיהא הואיל ודינו בשחיטה בעזרה ובהקטרת אימורין בשר קדש הוא לגמרי והאוכל ממנו כזית חוץ לירושלים לוקה ואינו נפדה ואינו נמכר ובזמן הזה מוכרו הכהן לכהן אחר או לישראל ומניחו עד שיומם כמו שיתבאר במקומו:

כהן שעלתה בידו תאנה של טבל ואמר תאנה זו תרומה בעוקצה מעשר ראשון לצפונה מעשר שני לדרומה ואכלה בירושלים לוקה אחת והיא משום טבל של תרומת מעשר שלא הופרש הא אם הזכיר תרומת מעשר גם כן וייחד לה מקום אינו לוקה כלל וזר שאכלה לוקה שתים משום תרומה ומשום טבל ואלו בתחלה אכלה אינו לוקה אלא מאותה של טבל ואם אכלה זה בגבולין אחר שהיתה בירושלים ויצאה לוקה אף משום מעשר שני חוץ לירושלים ואפי' לא הוזכר שם בעודו בירושלים עד שיצא משם הואיל והיו הפירות בטבלן בירושלים משנגמרה מלאכתן למעשר הרי הן לענין זה כמו שהורמו והופרשו ונתיחד שם מעשר שני עליה וכשיצא הרי הוא אוכל מעשר שני שנכנס לירושלים חוץ לחומה:

יראה מכאן שהפירות חייבות במעשר דבר תורה וכן כתבוה גדולי המחברים ויש שהכריעו בה לענין פירות של שבעת המינין וכבר כתבנו במסכת ע"ז לדעתנו שאין מעשר פירות אלא מדברי סופרים ולדעתנו לא אמרו בכאן לוקה אלא למרדות ומדברי סופרים:

כבר ביארנו במסכת חולין פרק ראשון שכל שמן התורה אין בו ברירה ומאחר שכן כל שיש לו מאה לוג טבולים ואמר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה וכן בכלם אינו כלום כמו שכתבנו שם ומ"מ בתאנה עוקצה ודרומה וצפונה מקומות מיוחדים הם ואינם כיין שהכל מעורב ואתה צריך לבא עליו מטעם ברירה אבל אלו מקומות מסוימים הם ואי אתה צריך לבוא בהם מטעם ברירה ואחר שכן אף לדעת האומר שמעשר פירות מן התורה הרי הפרשה זו מועלת: