מאירי על קידושין צג

השוחט את הזבח על מנת לאכול ממנו כזית חוץ לזמנו הרי זה פגול וחייב כרת כזית חוץ למקומו פסול ואין בו כרת על מנת לאכול כזית חוץ לזמנו ועל מנת לאכול כזית חוץ למקומו פסול ואין בו כרת מפני שיש כאן ערוב מחשבות וכבר אמרו כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מה הרצאת כשר שאין שם עירוב מחשבות כך הרצאת פסול שלא יהו שם עירוב מחשבות ואין חלוק בזה בין קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום בין קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן ומעתה אין בו חלוק בין האומר כזית וכזית בין שאומר כזית כזית שאף כשתאמר שזה פרט ולא כלל הרי אע"פ שלא נאמר דרך כלל עירוב מחשבות הוא:

ולענין ביאור מה שאמרו כאן הניחא לר' אמי לא לרבא הוא מקשה ר"ל על מה שאמר שבאלו כי קא אכלה אדעתא דנפשה קא אכלה אלא לעיל קאי במה ששאלו בהיתה אוכלת דמתניתין אהיא קאי ותירצוה רב ושמואל דארישא קאי דהוו להו פרטי ובאחת מהן כל חדא מיניהו משמע וכי קשיא לן מאי איריא אכלה אפילו מנחת נמי תירצה דאוכלת איצטריכא ליה וכו' ור' אמי נמי תירצה אסיפא דהויא כללא ודוקא במנחת ובין כלם או באוכלת ובאחרונה שבהן ובבריתא זו קאמר לה בכללה והוא דקאמר בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו ואכלתו וקא אמר עד שיהא באחת מהם ולר' אמי ניחא דמפרש ליה נמי באחרונה שבהן אלא לרב ושמואל דבאחת מהן משמע להו באי זו שבהן הא הכא אכללא נסיב לה והיכי מיקדשא הא כל שאין באחרונה פרוטה הוה ליה מקדש במלוה דאי הוא קאי אפרטי הוה אמינא באי זו שבהן והוא הדין למנחת אלא דאוכלת איצטריכא ליה אבל הכא אכללא קאמר ליה ותירצה דלישנא בתרא דהך בריתא ר"ל בזו נטלתו ואכלתו ועוד בזו נטלתו ואכלתו לאו לרבנן איתמרא דחשבי לכלהו הני כללא כדקאמר ברישא אלא הך סיפא רבי היא דחשיב לכלהו פרטי חוץ מבאלו ובאחת מהן פירושו באי זו מהן ואף במנחת כן אלא דאוכלת איצטריכא ליה ותדע שזו שאמרו כאן רבי היא דאמר לא שנא כי קאמר כזית כזית ולא שנא כי קאמר כזית וכזית פרטא הוא לדעת ר' יהודה נאמרה שאמר בענין זה אם קדמה מחשבת זמן למחשבת מקום פיגול ויש בו כרת דהואיל ולא היו המחשבות כאחד אין כאן עירוב מחשבות וכן אם קדמה מחשבת מקום למחשבת זמן פסול ואין בו כרת ועל דבריו של ר' יהודה נתגלגלו דבריו של רבי ולא בפירוש נאמרו אלא מכלל דבריו יצא לנו כן:

והוא שאמרו בענין זה בשני של זבחים בעא מיניה לוי מרבי לדעת ר' יהודה כזית מחר ובחוץ מאי כלומר תרי אמרינן הואיל ומכל מקום מחשבת זמן קודמת לא הוי עירוב מחשבות והוה ליה פגול או דילמא הואיל וכללו במחשבתו בלא שום חלוק הוי ליה עירוב מחשבות ופסול אבל אינו פגול אמר ליה וזו שאלה פשיטא דעירוב מחשבות הוא והקשה ותיבעי ליה כזית מחר כזית בחוץ הואיל ומכל מקום המחשבות באות כאחת סבר איבעי חדא דפשיטנא תרתי דאי בעינא כזית כזית בשלמא אי אמר לי דעירוב מחשבות הוי כל שכן כזית מחר ובחוץ אלא אי אמר לי דלא הוי עירוב מחשבות אכתי כזית מחר ובחוץ מיבעיא לי והקשה השתא נמי בשלמא אי אמר ליה דלא הוי עירוב מחשבות כל שכן כזית כזית אלא אי אמר ליה דהוי עירוב מחשבות אכתי כזית כזית מיבעיא ליה והוא הדין לכזית וכזית ומשני מירתח קא רתח כלומר כשאני שואלו בכזית מחר ובחוץ אם איתא דכזית כזית או כזית וכזית עירוב מחשבות הוא ודאי משיב הוא בדרך כעס כלומר היאך אתה מסופק על זה ואף כזית וכזית או כזית כזית עירוב מחשבות הוא מפני שהוא כלל שכל שאדם שואל ומחזר הקולות במה שהדבר פשוט להחמיר אף בקלה הימנה יש לרב להשיב בה מעט דרך כעס ואין העברת הדרך בכך כמו שביארנו במסכת חלין ואף כאן היה לו להשיב מעט דרך כעס כלומר מדקא בעית לה הכי בכזית מחר ובחוץ מכלל דכזית כזית פשיטא לך דלא הוי עירוב מחשבות והוה ליה פגול וצריך להביא קרבן אחר והא נמי עירוב מחשבות הוא ואין צריך קרבן אחר ונמצא מביא חלין לעזרה אבל אם היה שואל בכזית כזית אם ישיבהו דלא הוי עירוב מחשבות עד שיצטרך לשאול אחר כן בכזית מחר ובחוץ אף כשיהא סבור בכזית מחר ובחוץ שאין בו עירוב מחשבות לא היה כועס עליו על שהיה שואל בכזית כזית שהרי כל שאתה אומר שאין בו עירוב מחשבות אתה מזקיקו קרבן וכשאני מסתפק בכך מביאני לזה צד חומר שלא להביא חלין לעזרה וכל זה לא נאמר לדעת פסק שאף במקום עירוב מחשבות לא עלה לבעלים הואיל ואין הזבח כשר וצריך קרבן אחר אלא הכל נאמר שם דרך פירוש כלומר שלפי דרכך למדת מאחר שלא השיבו דרך כעס בכזית מחר ובחוץ דוקא הוא שיש בו עירוב מחשבות וכל כזית כזית או כזית וכזית פרט הוא ואין זה עירוב מחשבות והולכין אחר המוקדם ולענין פסק מיהא אין הלכה לא כר' יהודה ולא כר' כמו שביארנו:

ומה שהוזכר בשמועה זו מענין התקדשי בזו או בזו בזו והתקדשי לי באלו ובדין אוכלת ומנחת כבר ביארנו הכל למעלה:

המקדש את האשה במלוה שיש לו עליה אינה מקדשת כמו שביארנו בפרק ראשון ואפילו במלוה בשטר והחזיר לה השטר ואפילו היו המעות בעין שהמלוה להוצאה ניתנה וברשות לוה הוא שאם רצה המלוה לחזור אינו רשאי וכן שאם נאנסו הלוה חייב באונסיהן וכן במכר לא קנה שכל קנין שבכסף אין מחילת מלוה קונה בו כלל ואפילו היתה בעין ואפילו מלוה בשטר והחזיר את השטר:

אמר לה התקדשי במנה ונתן לה מנה חסר דינר אינה מקדשת ואע"פ שבהתקדשי לי במנה ונתן לה דינר פסקנו בפרק ראשון הרי זו מקדשת וישלים מנה חסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעיה אבל מנה חסר תשעים ותשעה לא כסיפא לה מילתא למיתבעיה ומכל מקום כיוצא בזו במכר קנה שבמכר לא כסיפא מילתא:

היה לו פקדון בידה ואמר לה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך הרי היא מקדשת שהרי פקדון לא נתן להוצאה ואפילו מצאתו שנגנב או שאבד או שהוציאתו כל שנשתייר ממנו שוה פרוטה מקדשת שהרי אינו אומר אלא התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך ואף הפרוטה הנשארת פקדון היא מכל מקום פירשו בתלמוד המערב שאם אמר בכל הפקדון שיש לי בידך אינה מקדשת עד שיהו כלן קיימין ואני מסופק אם אמר לה באותו הפקדון שיש לי בידך אם לשון זה משמע כלו או נאמר אף בפרוטה ויראה שלשון זה על כלו נאמר ופקדון זה פירושו שלא קבלה עליו אחריות הא קבלה עליו אחריות דינו כמלוה: