מאירי על קידושין פט

זו שנתקדשה שלא לדעת אביה לשיטתנו אין כאן חשש כלל ואם נתגרשה מקדושין אלו אינה אסורה לכהן ואם מת המקדש ויש לו אח אין כאן זיקה כלל אפילו לספק חליצה אבל לדעת הפוסקים שחוששין שמא נתרצה האב אם מת המקדש ונפלה לפני יבם דנין בה בדרך אחרת וכבר ידעת במאמר שבשאר יבמות שאם בא לפטרה צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו הואיל והקדושין לא עקרו הזיקה לגמרי אבל מיאון אין כאן אפילו בקטנה הואיל ולדעת אביה נתקדשה שאין מיאון במקום קדושין גמורים אבל זו שעקר קדושיה בספק מצד שנתקדשה שלא לדעת אביה יש צדדין שצריכה מיאון עם הגט והחליצה אם היא קטנה שהיא בת מיאון והוא שאמרו ממאנת למאמרו ר"ל עם עשה בה היבם מאמר ואינה ממאנת לזיקתו ר"ל אם לא עשה בה מאמר שאם עשה בה מאמר ר"ל שלא מדעת אביה צריכה גט וחליצה ומיאון גט ר"ל גט גמור שמא נתרצה בקדושי שני ולא בראשון חליצה שמא נתרצה בקדושי ראשון ואף אם נתרצה בשני צריכה חליצה מצד הראשון שאין קדושי שני אלא מאמר ומיאון שמא לא נתרצה לא בקדושי ראשון ולא בקדושי שני והגט והחליצה לחנם ויבאו לומר שאין קדושין תופסין באחותה מצד הגט ומתוך כך צריך מיאון להודיע שהגט אינו גט גמור וקדושין תופסין לו באחותה ואף לכשתאמר שנתרצה בקדושי ראשון מכל מקום לא נתרצה בקדושי שני שהגט בא בשבילו ולא נתרצה בראשון כדי נסבה אלא שגדולי המפרשים טורחים להעמידה לענין פירוש אלא שלענין פסק אין צורך בכך ואע"פ שבנערה אין מיאון ויש לחוש לטעות בכך היכא דלא איפשר לא איפשר לא עשה בה מאמר אינה צריכה אלא חליצה בלבד ומצד קדושי הראשון ושמא תאמר אף בזו הואיל וראו את החליצה יאמרו שאין קדושין תופסין באחותה ונצריכה מיאון הרי אף בחליצה גמורה שבלא שום פקפוק קדושין תופשין באחותה שלא נאסרה אחות חלוצה אלא מדברי סופרים כך נאמרה במסכת יבמות אחות גרושה מן התורה אחות חלוצה מדברי סופרים ואע"פ שיש לחוש לשאר מינין אחרים שבעריות כגון שלא יאמרו אין קדושין תופסין לאביו בה משום כלתו אין זה כלום שכלתו ושאר עריות חמיר להו לאינשי ומדקדקים בה ביותר אבל אחות אשה מתוך שיש לה היתר קילא להו ואין מדקדקין בה כל כך: