מאירי על קידושין פח

אע"פ שנערה המאורסה יש לה יד לקבל את גיטה אף כשיש לה אב ובין היא בין אביה מקבלין את גיטה אין יד שלה חזקה כל כך כיד אביה והוא שאביה יכול לגרשה על ידי שליח ר"ל שממנה שליח לקבל את גיטה ונערה היא עצמה יכולה לקבלו אבל אינה יכולה למנות שליח לקבלה ומכל מקום אם אין לה אב כל שהביאה שתי שערות עושה שליח אבל קטנה אע"פ שאין לה אב שיכולה היא לקבלו כשיודעת לשמור אינה עושה שליח:

זה שכתבנו שהנערה אינה יכולה לעשות שליח לקבל את גיטה יש מפרשין לענין שתתגרש בה תכף שבא ליד שליח כשאר שלוחי קבלה הא מכל מקום אם עשתה שליח כל שהגיע לידה מגורשת אע"פ שלא הגיע לידה מיד הבעל ויש חולקים לומר שאף בהגעה לידה אינו גט הואיל והבעל מסרו לשליח שכשהגיע לידה לא מכח הבעל הגיע לידה והוא שאמרו בפרק התקבל בקטנה ואפילו הגיע לידה איני מיגרשה הא בעל יהביה לשליח אדעתא דתתגרש בידה וכי אתי בידה לא אתי מכח הבעל ותירץ אדם יודע שאין שליחות לקטן ומימר אמר תגרש כל היכא דמיגרשה ובנערה מיהא אין לומר אדם יודע אדרבה אדם סבור שכן ולדעת זה מצינו נערה בקבלת גט חמורה מקטנה ומכל מקום גדולי הדורות כתבוה כדעת ראשון ואומרים שאף נערה אדם יודע מיהא אין לה שליחות ומימר אמר וכו':

כבר ידעת שזה שנאמרה בתורה בגט ונתן בידה לא ידה ממש אלא כל שברשותה ואם כן זרק לה גט בחצירה או בחצר אביה אם היא נערה המאורסה הרי זו מגורשת כמו שיתבאר במקומו כתב גט לאשתו ונתנו ביד עבדה הכנעני והרי עבד כנעני כחצרה אם היה עבד ער אע"פ שהיא משמרתו ואע"פ שהוא כפות אינו גט שאין זו חצר המשתמרת לדעתה היה ישן והיא משמרתו ואינו כפות הרי זה גט פסול שמא יקוץ ונמצא חצר מהלכת:

קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה שביארנו שאינה מקדשת לא סוף דבר בשלא נתרצה האב אלא אפילו נתרצה האב אחר כן ר"ל אחר הקדושין הואיל ומכל מקום לא נתקדשה לדעתו אינה מקדשת זו היא שיטתנו וכדעת גדולי הפוסקים ומכל מקום גדולי תלמידיהם חולקים עליהם לומר שלא נאמר כן אלא בסתם אבל כל שנתברר שנתרצה מקדשת גמורה ואפילו נתאכלו המעות בשעת הרצוי כדין הרי את מקדשת לי לאחר שלשים יום ונתאכלו המעות שמקדשת וכן כתבוה אחרוני הגאונים שבספרד ועקר הדברים כדעת ראשון שמאחר שפסקנו כעולא דאפילו מיאון אינה צריכה כלומר שאין הקדושין כלום אף רצוי האב אינו כלום ושלא לדעת שכתבנו לא סוף דבר בשלא היה שם האב ולא ידע כלל כמו שפירשו גדולי הרבנים אלא אפילו ראה ושתק הואיל ולא היו מדברים עמו על עסקי הקדושין ואפילו שדכו כבר וגמרו הדברים ביניהם כל שלא היו עסוקין עכשו באותם הדברים ונתקדשה שלא לדעתו אינה מקדשת ואינה צריכה גט ולא מיאון וכן הדין בדין זה בנערה אלא שתפשוה בקטנה מצד המיאון הנזכר בה ולפי דרכך למדת שהלכה כעולא ולא כרב ושמואל וכן פסקוה גדולי הפוסקים לפי מה שנמצא בהלכות מדוייקות הבאות מספרד וממה שאמרו למטה ברבינא שהוא בתרא לא סבר לה כרב ושמואל וקאמר לה אפילו בארצי קמיה דהוה ליה כשדיך ואף הם כתבו שרוב הגאונים פסקו כן וכן נראה דעת גדולי המחברים ומכל מקום יש שפוסקין שכל ששדכו וגמרו הדברים ביניהם אע"פ שלא מדעתו נעשה הואיל ואמר אחר כן שנוח לו בכך מקדשת כרב ושמואל וכפירושו של רב נחמן ויש פוסקים כן אף בלא שדכו מפני שהם חוששים לדבריהם של רב ושמואל ואף בלא פירושו של רב נחמן ממה שבמעשה הנזכר למטה בההוא דאמר לקריבי נשאו ונתנו אביי ורבא לפי דבריהם של רב ושמואל ומדשקלו וטרו אליביה משמע דהלכתא כותיה ואע"פ שעקר הדברים כדעת ראשון דהא רבינא בתרא דכלהו הוה מכל מקום לדבריהם כל שנתקדשה שלא לדעת אביה הן קטנה הן נערה הדבר תלוי ברצון האב וכל שישנו כאן נשאלין לו ואם אינו לפנינו צריכה גט שמא נתרצה בשעה שידע ואפילו שמענוהו שאומר שאינו מתרצה שמא כבר נתרצה וצריכה מיאון אם היא קטנה שהנערה אינה בת מיאון אלא אם היא קטנה צריכה מיאון שמתוך שקבלה גט יאמרו אין קדושין תופסין באחותה ומתוך שרואין במיאונה יודעין שהקדושין לא היו כלום ולא יבאו לטעות ולומר שאין קדושין תופסין באחותה שיודעים אם אין קדושין אין גט ואע"פ שיש עדין לחוש דאיכא דחזי בגט ולא חזי במיאון מכל מקום אנו עושין כמה שאיפשר שהרי על כרחך בנערה אין מיאון וצריכה גט מספק:

חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהם על הדרך שהתבאר במקומו ואחת מהם בתו ר"ל אם היתה בתו של ראובן נשואה לשמעון ויש לשמעון גם כן אשה אחרת ומת שמעון ונפלה לפני אחיו הואיל ובתו פטורה מן החליצה שהרי ערוה היא לו אף צרתה כן ואם מתה הבת או מיאנה או נתגרשה קודם מיתת שמעון ואחר כך מת שמעון צרת הבת מותרת לראובן שהרי לא היתה צרת בתו בשעה שנפלה לפניו ליבום וכן בכלם וכן בנמצאת אילונית ומכל מקום צריך שתדע בבתו מיהא היאך אתה מפרש בה מיאון שאם קדשה היא עצמה והלא הואיל ובת מיאון היא ר"ל שהיא קטנה וקדשה היא עצמה או שקדשוה אמה ואחיה במקום אב אין כאן קדושין כלל ואף מיאון אין כאן כמו שכתבנו ואם מקדשה אביה מה מקום עוד למיאון והלא קדושין גמורים הם ובמת האב אי אתה מפרשה שהרי נפלה לפניו על כרחך אתה מפרשה לשיטתנו כשנעשה בה מעשה יתומה בחיי האב והוא שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה ואחר כך קידשה היא עצמה לאחי אביה וכגון זו יכולה למאן שהרי לא קדשה אביה וצריכה למיאון שהרי יש לה יד לקבל קדושין הואיל ואין לאביה רשות בה ודי לה במיאון שאין מעשה קטנה כלום אלא שתקנו לה נשואין שלא ינהגו בה מנהג הפקר ולשיטה אחרת אתה מפרש במיאון שנתקדשה שלא לדעת אביה ומחשש שמא נתרצה אם בשדך אם לא בשדך כל אחד לפי שיטתו:

ומה שנתגלגל כאן בענין מכירת אמה לקרובים כבר ביארנוה בפרק ראשון: