מאירי על קידושין פז

אע"פ שלענין גירושין פסקנו בנערה שמתגרשת בין על ידי עצמה שלא מדעת אביה בין על ידי אביה שלא מדעתה ושאף בקטנה כן לדעת גדולי הרבנים בקדושין מיהא אינו כן אלא אף נערה אינה מתקדשת כלל בחיי אביה אלא על ידי אביה ואם קבלה היא שלא לדעת אביה אינו כלום מכל מקום כל שיצאה מרשות אביה אלא שמצד שהיא שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרשת לא על ידי עצמה ולא על ידי אביה:

היבם אינו מיפר נדרים כלל אלא כל שהיא נערה ונתארסה אעפ"י ששומרת יבם אביה לבדו מיפר נדריה ואפילו עשה בה היבם... עצמה מרשות אביה אם תפרשה לענין נדרים לומר שמקודם המאמר יהא האב מיפר לבדו ואחר המאמר אב ויבם מפירין אין הלכה כן אלא אף לאחר מאמר האב מיפר לבדו ומכל מקום יש מפרשים בה מפקעת עצמה מרשות אביה שאם רצה האב ליתנה לאחד משאר אחים אינו רשאי שזה שעשה בה מאמר פסלה משאר אחים כמו שביארנו:

כבר ביארנו במקומו שהכופר בפקדון ונשבע והודה חייב קרבן ואם נשבע הרבה פעמים והודה חייב על כל אחת מהם שאין כן בשבועת העדות שמשנשבע שאינו יודע לו עדות אם חזר ונשבע כמה פעמים אינו חייב אלא אחת כמו שביארנו הטעם במקומו מעתה היו חמשה תובעים אותו והוא אומר שבועה שאין לכם בידי אין זו אלא שבועה אחת ואינו חייב אלא אחת שהרי דבור זה כולל את כלם בשבועה אחת ואין כונתו לפרוט שבועה על כל אחד ואחד הא אם אמר שבועה לא לך ולא לך או שבועה לא לך לא לך או שיזכיר שבועה בתחלה ובסוף ר"ל שבועה לא לך ולא לך ולא לך שבועה והוא ענין שאמר עד שיזכיר שבועה באחרונה ופירשוה בתלמוד המערב אף באחרונה בכל אלו פרטים הם וחייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר אם הזכיר שבועה לכל אחד ואחד ר"ל שבועה לא לך ושבועה לא לך וכו' וכבר כתבנום בכדי צרכה במקומה בחמשי של שבועות:

לענין קדושין אינו כן אלא כל שאמר לה התקדשי לי בזו פרט הוא ואינה מתקדשת אלא באחד ואם יש באחת מהם שוה פרוטה מקדשת ואם לאו אינה מקדשת אלא אם כן מספק מתורת שווי פרוטה במדי הא אם אמר התקדשי לי בזו ובזו הרי כלן מצטרפות וכל שיש בין כלן שוה פרוטה מקדשת וכן התקדשי לי בזו בזו ובזו וכן התקדשי בזו ובזו ובזו התקדשי שכלן אצל קדושין כלל הן חוץ מהתקדשי התקדשי ולמדת שהלכה כר' שמעון בקדושין ולא בשבועות וזו היא שיטת גדולי המחברים לפי הנראה אלא שיש לחלוק בהבנת דבריהם ומכל מקום יש מפרשים שהכל פרט עד שיאמר באלו וכענין האמור בשבועות והדבר רופף בידינו ומחמירין בו: