מאירי על קידושין פה

אף טביחה ומכירה המחייבת בתשלומי ארבעה וחמשה חיובה אף בשטבח ומכר על ידי שליח שנאמר וטבחו או מכרו או לרבות את השליח וכבר ביארנוה במקומה בשביעי של קמא:

השוחט קדשים חוץ לעזרה במזיד חייב כרת ובשוגג מביא חטאת קבועה ואם עשה כן על ידי שליח המשלח פטור והשליח חייב אם הוא מזיד ושנים ששחטו בהמה אחת בחוץ פטורין שנאמר אשר ישחט אחר שביארנו שהשוחט בחוץ בשוגג מביא קרבן זה שאמרו הוא ולא שוגג הוא ולא מוטעה הוא ולא אנוס לא בא אלא להפקיעם מן הכרת וכן ראיה שהרי ההוא בדם יחשב נאמר ועליו אמרו הוא ולא שוגג וכו' שמא תאמר מה הוצרכנו מן המקרא להפקיע את אלו מן הכרת והיכן מצינו כרת לשוגג ומוטעה ואנוס תדע שמצינו כמותו בתורת כהנים הרבה מקראות שבאו למעט את השוגגים מן הכרת ומכל מקום לא הועלנו שבאנוס מיהא מה הוצרך מקרא להפקיעו מן הכרת אלא שהם מפרשים שהמקרא בא למעט שוגג ומוטעה אבל אנוס אגב גררא נסביה אבל גדולי המפרשים פירשו שמשום אנוס הוצרך ללמדה והם מפרשים באנוס שוחט במזיד אלא שאנסוהו על כך ביראת הריגה ושמא הייתי סבור לומר שדינו כשפיכות דמים מדכתיב דם יחשב לאיש ההוא דם שפך ושיהרג ואל יעבור בה ולימד שאין בזו כרת ואין הדברים נראין שאף בשפיכות דמים כל שהרג באונס אע"פ שלא כדין עשה אין בה מיתת בית דין ואף בזו לא הייתי דן בה שיהא בה כרת כלל ומתוך כך נראה לפרש הוא ולא שוגג וכו' להפקיעו מן הקרבן בשוגג ואע"פ שבשאר חייבי כרת במזיד יש בשגגתן קרבן בזו אין בה קרבן ושוגג הוא שיודע בעיקר האיסור אלא שסבור שלא יהא בו חיוב קרבן ואנוס הוא שסבר שהוא במקדש ומוטעה הוא שסבור שמותר לשחוט בחוץ או שמא אנוס מצד עצמו שסבור שמותר ומוטעה מצד אחרים שהורו לו שמותר ולפירוש זה אין הלכה כן כמו שביארנו אלא שהדברים נראין כן לענין פירוש ואע"פ שמכל מקום הוא במזיד כתוב כך פירושו הוא בכרת אבל אינו בדין שכנגדו ר"ל קרבן בשגגתו:

אע"פ שאין שליח בדבר עבירה מכל מקום ראוי להזהר שלא לגרום תקלה שכל הגורם תקלה נקראת היא על שמו הרי הוא אומר לדוד על מעשה אוריה ואותו הרגת בחרב בני עמון ואע"פ שנאמרה בו בגמרא דעת אחרת והוא שברשות הרגו ומה חרב בני עמון לא נענש עליו אף אוריה לא נענש עליו מפני שמורד במלכות היה מפני שהשוה כבוד אחרים לכבוד מלכות שנאמר ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חונים מכל מקום המקראות מוכיחים כדעת ראשון וכדכתוב רק בדבר אוריה וכו' ואפילו בדבר שהשליח נהנה כגון צא ובעול את הערוה או צא ואכול את החלב מכל מקום ראוי לו שלא לגרום תקלה להיות חטא אחרים תלוי בו:

שליח נעשה עד בין לקדושין בין לגירושין ר"ל שאם שלח קדושין לאשה ביד שליח ואותו שליח קדשה בעד אחד הרי הוא מצטרף עמו לעדות ואין אומרים שלוחו של אדם כמותו והרי הוא כגופו ואין אדם מעיד לעצמו אלא עדות גמור הוא וכן אם שלח לה ביד שנים הן הן שלוחיו הן הן עדיו ואע"פ שלא עשאם עדים אין בזה כלום שהרי ראו את המעשה וכל שראה מעשה אע"פ שלא הוזמן לעדות עד גמור הוא שאלו קדש את האשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדי הואיל ומכל מקום ראו שהוא נתן לה הקדושין ושמעו שאמר לה הרי את מקדשת לי ושהיא קבלתם אע"פ שלא אמר להם אתם עדי מקדשת שאין צורך לאתם עדי אלא במקום שאין שם ראיית מעשה כגון עדי הודאה על הדרך שהתבאר במקומו וכן בגירושין אם שלח גט לאשתו על יד שליח והוא צריך לעדי מסירה כל שמסר לה השליח בעד אחד הרי הוא מצטרף עם האחר ואין חוששין שמא עיניו נתן בה וכעין מה שאמרו במקום אחר עדים החתומים על המקח או על גט אשה לא חשו חכמים על דבר זה וכן אם שלח לה על יד שנים הן הן שלוחים הן הן עדים: