מאירי על קידושין פב

ותרומה זו ניטלת באומד ובמחשבה ר"ל שכל שהפריש במחשבתו הרי היא תרומה ואוכל מצד האחר שנאמר ונחשב לכם תרומתכם:

ואף ההקדש מחשבה מועלת בו ר"ל שאם גמר בלבו שיהא שורו עולה חייב שנאמר כל נדיב לב הביאו עולות וכו' והוא שאמרו מה להנך שכן ישנן במחשבה ר"ל תרומה וקדשים:

כבר ידעת שאין הפסח נשחט אלא למנויו שנאמר תכסו על השה ואין נמנין עליו אלא בעוד שהוא חי אבל משנשחט אין אחר יכול למנות עליו ולא אחד מהם יכול למשוך ידיו הימנו לימנות באחר ואותם הנמנים עליו נקראים בני חבורה ועל זו אמרו בני חבורה שאבד פסחם ואמרו לאחד מן החבורה צא ובקש לנו את הפסח ואם אתה מוצאו שחטהו לשם החבורה ובני חבורה לקחו פסח מצד אחר ושחטוהו לשם החבורה אם שלו נשחט ראשון ר"ל קודם שנמנו על האחר הוא אוכל משלו ר"ל מן הנמצא והם אוכלים עמו שהרי בשליחותם שחט ושלהם יוצא לבית השריפה ואם שלהם נשחט ראשון הוא אוכל משלו שהרי מכיון ששחט לא נמנה על השני ואע"פ שלכתחלה אין שוחטין פסח על היחיד מכל מקום דיעבד כשר הוא ואע"פ שלא אמרו על זה כשר אלא כשיחיד ראוי לאכול את כלו מכל מקום בזו הואיל וכששחט לשם כלם שחט כשר הוא ואע"פ שבא לידי נותר אנוס הוא והם אוכלים משלהם שהרי כדין שחטו שהרי היו יכולים למשוך ידיהם ממנו כל זמן שלא נשחט ואם אין ידוע אי זה נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אין אוכלין עמו ושלהם יוצא לבית השריפה ופטורים מפסח שני כמו שיתבאר במקומו בפסחים פרק מי שהיה טמא:

עושה אדם שליח להפריש תרומה כמו שביארנו וכן במעשר ומכל מקום אין עושין שליח גוי שנאמר כן תרימו גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית ואם עשו את הנכרי שליח ותרם אין תרומתן תרומה כלל ומותרת לזרים והכותי כבר ידעת שהוא כגוי ומכל מקום נכרי שתרם משלו בארץ ישראל תרומתו תרומה מדברי סופרים ליאסר לזרים ודבר זה יש אומרים מפני שאין קנין לגוי להפקיע מיד מעשר וכל שכן לדעת זה שמירוח הגוי אינו פוטר ומכל מקום יש אומרים שיש קנין לגוי ושאף מירוח פוטר וזה שאמרו שתרומתו תרומה פירושו שהביאה שליש ביד ישראל ומכרה לגוי והקדימה בשיבלין קודם מירוח ובחוצה לארץ אינה תרומה כלל וכן חרש שוטה וקטן אינן בני שליחות כלל אבל עבד כנעני נעשה בו שליח שדינו כאשה ובגיטין אינו כן אלא חרש שוטה וקטן ונכרי ועבד כנעני פסולין בין להולכה בין לקבלה ואע"פ שעבד הואיל ומל וטבל לשם עבדות דינו כאשה ואשה כשירה לשליחות גט הואיל ומכל מקום אינו בתורת גיטין וקדושין שהרי אין קדושיהן קדושין כלל שהרי עם הדומה לחמור הוא אינם כשרים לשליחות ומכל מקום בישן וכפות יכולה לקבלו מתורת חצירה אבל מתורת שליחות לא ויש חולקים לומר ששליחות הולכה כשירה בעבד ולא מופקע אלא משליחות קבלה ואינו כלום ובשני של גיטין יתבאר בהדיא שאף הולכה בדין זה שהרי שאלוה בקבלה והביאוה מהולכה אלמא שניהם שוין:

לפי דרכך למדת שהתורם את שאינו שלו בלא רשות הבעלים אין תרומתו תרומה כלל ומכל מקום השותפין תורם כל אחד מהם שלא ברשות חברו וכן האפטרופוס תורם בנכסי יתומים וכן אריס שלא ברשות בעל הבית ויש פוסקים באפטרופוס דוקא להאכיל טבל לא להניח וכן היא שנויה בחמישי של גיטין: